השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן שמואל זימן ז"ל,
שהיה לעזר לאחרים כל חייו.
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף
גמרא דף יומי, שבועות ט
(ח: נקודותיים למטה – י. נקודותיים בשליש העליון)
המשך – מקור לכפרות של השעירים השונים
א. שעיר שבחוץ
במשנה – מניין שמכפר על טומאת מו"ק ושצריך ידיעה (כאן זה בסוף) – היקש משעיר הפנימי.
[ולא ניתן להקיש ביניהם לגמרי – כי בשעיר הפנימי יש שני מיעוטים "אחת" – ששעיר הפנימי עושה רק את התפקיד שלו, ורק הוא עושה את התפקיד שלו]. [לרי"ש ששעיר החיצוני מכפר כשאין ידיעה כלל, ההיקש מלמד שמכפר על טומאת מו"ק ולא על שאר עבירות].
ב. שעירי רגלים ושעירי ר"ח
A. ר"י – שניהם בטומאת מו"ק ושלא היתה ידיעה בכלל.
שעיר ר"ח – "לחטאת לה'" – ה' יודע ולא החוטא, וזה רק בטומאת מו"ק – בניין אב משעיר החיצוני (ששניהם עם זמן קבוע).
שעירי רגלים – 1. בניין אב משעיר החיצוני ור"ח שזה בטומאת מו"ק [דחייה – יש פירכא – ר"ח תדיר ויו"כ מרובה כפרתו]. 2. "ושעיר" – הו"ו מחברת את שעירי הרגלים לשל ר"ח.
[איבעיא להו – כשהחוטא לא יודע אך אחרים יודעים – האם שעירי רגלים ור"ח מכפרים? כן].
B. ר"ש – מחלק בין שני השעירים
שעיר ר"ח – בטהור שאכל קודש טמא – גזירה שווה ("עוון") לריצוי הציץ שמרצה על קרבן שנטמא (ואין גזירה שווה מלאה כי: 1. עוון – רק אחד, אותה – רק הוא מכפר על זה. 2. רב אשי – בר"ח – "עוון העדה" – ולא קודשים, בציץ – "עוון הקדשים" ולא עדה.
שעירי רגלים – "ושעיר" – כמו שעיר ר"ח שהוא בטומאת מו"ק. ומניין שבטמא שאכל טהור ודווקא שלא הייתה שום ידיעה – כי כל שאר התפקידים תפוסים.
