לעילוי נשמת רות שמואלי ז"ל אשת חיל שהיתה מאירה פנים תמיד ולכל אחד. שיום ו' תמוז הוא יום השנה לפטירתה.
ולהבדיל, לרפואה שלימה לישראל מאיר בן מרים בתוך שאר חולי ישראל
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן
השיעור הוכן על ידי הרב דובי שחור
(נד: 9- עד נו. במשנה)
חלק א – שיעור של חיסרון בקנה ושל שיעורים שדומים לו
כאמור במשנה – אם נחסר הקנה עד כאיסר האיטלקי – כשרה
מה אם נחסרה בדיוק כמטבע האיטלקי?
ר"נ – נחשב כמו יותר וטריפה.
וזה כך גם בהלכות אחרות כמו בדיני טומאה וטהרה,
שסלע נחשב כיותר מסלע.
כלומר "עד" זה "עד ולא עד בכלל"
קושיות:
- משנה בכלים – מיטה של חבל מתוח – החבל מקבל טומאה.
שארית החבל:
עד 5 טפחים – לא מקבל טומאה (לא משמש את המיטה).
מ5 עד 10 – טמא.
ושם זה "עד ועד בכלל"!
תשובה – גם שם זה "ולא עד בכלל".
- משנה בכלים – כדי ששברי כלים יחשבו עדיין כלים ויקבלו טומאה, זה תלוי מה היה גודל הכלי המקורי (ככל שהיה גדול יותר צריך שברים גדולים יותר):
אם המקורי היה עד לוג – השברים צריכים לקבל שמן כדי לסוך אצבע רטנה של תינוק בן יומו.
אם היה מלוג ועד סאה – השברים צריכים להחזיק רביעית נוזל
אם ההיה מסאה ועד סאתיים – השבר צריך להחזיק לפחות חצי לוג.
וגם שם מדייקת הגמרא שהכוונה "עד ועד בכלל"
תשובות:
- A. כמו מקודם – גם שם אפשר לפרש שזה "לא עד בכלל".
דחייה – יש ברייתא מפורשת שאומרת שזה כן עד ועד בכלל ("לוג – כלמטה").
- B. זה ספק, ותמיד הולכים לחומרא בשיעורי חכמים
ולכן מצד אחד בשברים – זה עד ועד בכלל –
וכך מחמירים על שבר בגודל מדויק שיקבל טומאה כמו השיעור הקטן יותר,
ומצד שני בקנה שנחסר זה "עד ולא עד בכלל" – כי מחמירים ומטריפים גם באיסר מדויק ולא רק בגדול מאיסר.
וראיה לדבר שתמיד מחמירים – במקרה של חבל המיטה:
חמישה בדיוק – נחשב כיותר כי זה חומרא שטמא,
עשרה בדיוק נחשב למטה – כי גם זה חומרא שטמא.
יוצא דופן שבו לא מחמירים – כתם שנמצא בבגדה של אישה – אם זבה פחות מגודל גריס טהור (תולים שהגיע ממקום אחר).
ושם אם זה בדיוק גריס הקלו,
כי כל דיני כתמים מדרבנן, כי מדאורייתא צריכים הרגשה.
(נה. באמצע)
חלק ב – על טריפות בטחול, בכליות, בלחי התחתון וברחם.
א. טריפה טחול
במשנה – ניטל הטחול לגמרי – כשירה.
מדייק רב עוירא – רבא – דווקא אם הטחול איננו – כשרה,
אבל אם יש טחול והוא מנוקב – טריפה.
קושיא ממשנה בדף סח. –
בהמה מעוברת , ואדם הכניס את ידו לרחם של הבהמה בעודה בחיים, וחתך איבר מהעובר והשאיר אותו בתוך הרחם, ואז שחט את האם –
באופן כללי האיבר מותר (אינו אבר מן החי).
אבל אם זה חתיכה מהטחול או מהכליות – אסורה.
ונדייק – לאכול את הטחול אסור,
אבל לאכול את שאר הבהמה שיש לה חיסרון בטחול – מותר.
תירוצים:
- באמת אין הבדל בין העובר לבין הבהמה, בשניהם אם נחתך הטחול הדין הוא שהבהמה אסורה באכילה והיא טריפה.
אז למה המשנה שם דיברה על העובר ואל על האימא?
מכיוון שברישא אמרנו שאבר שנחתך מהעובר כשר, אמרנו לשון דומה בסיפא שבטחול אסור באכילה.
- יש הבדל בין ניקב לבין נחתך.
ניקב הטחול – טריפה,
אבל נחתך מהעובר – החלק החתוך טרף אבל הבהמה כשירה.
ב. בעיות בכליות
במשנה – ניטלו הכליות – כשרה.
- A. רכיש בר פפא-רב – אם אחת או שתי הכליות לקו (חולות ומלאות מוגלה) – טריפה.
בארץ ישראל הגבילו את הדין הזה – רק אם החולי הגיע לאמצע הכליה (לחריץ).
- B. למסקנה בשני הסעיפים –
רבי נחוניא –
מצד אחד כרכיש בר פפא-רב – שכליות שלקו טריפה,
ומצד שני נגד רב עוירא-רבא – ואומר שטחול שניקב – כשרה.
הגבלות –
- זה רק כשהטחול ניקב בחלק הדק שלו,
אבל אם בחלק העבה – טריפה. - גם בעבה, אם הנקב לא מקצה לקצה, אלא נשאר אזור בעובי של דינר זהב שאיננו מנוקב, – כשרה.
(נה: 7+)
- C. כלל במערבא – כל דבר שמטריף בריאה, כשר בכליה.
והראיה – שנקב בריאה מטריף, ונקב בכליה כשר.
וכל שכן, פגם שכשר בריאה, בוודאי שיהיה כשר בכליה.
מקשה רב תנחומא –
- 1. והרי ריאה עם מוגלה לא טריפה,
ואילו כליה עם מוגלה – כאמור רב הטריף! - מים צלולים בריאה ובכליה – שניהם כשרים (רש"י מעיר שאינו יודע למה זה קושיא…)
- וכן דוחה רב אשי – לא ניתן לדמות טריפה מסוג אחד לטריפה מסוג אחר, כל טריפות היא ייחודית,
הראיה – אם הרגל חתוכה בחלק העליון של הרגל, היא נחשבת לטריפה ותמות באופן ודאי תוך זמן קצר,
ואילו חתך באזור נמוך יותר של הרגל אינה טריפה.
- D. כליה שהצטמקה –
בהמה דקה – רק אם הצטמקה לפחות מפול – טריפה.
בבהמה גסה – רק אם פחות מענב בינוני (יורת גדול מפול).
(נה: רבע)
ב. ניטל הלחי התחתון – כשרה
מגביל רבי זירא – רק אם יכולה להמשיך לאכול, אפילו על ידי שאדם מכניס לה את האוכל לגרון.
אבל אם לא אוכלת – טריפה.
ג. הרחם ("אם")
במשנה – ניטל הרחם כולו – כשרה.
בברייתא – לרחם יש כמה שמות בתנאים (
במשנתנו – אם,
בברייתא מחר – טרפחת
בברייתא בדף מח – שלפוחית.
(נה: רבע)
חלק ג – בהמה חרותה
חרותה = בהמה שהריאות שלה הצטמקו כתוצאה מבהלה קיצונית.
א. הדין במשנה –
בהלה בידי שמים (ברקים ורעמים) – כשרה,
בהלה בידי אדם – טריפה.
ב. מה לגבי בהלה בידי בעל חי אחר? – בברייתא מובא רשב"א
אבל לא ברור האם בא להקל (כמו בהלה בידי שמיים), או להחמיר (כמו בהלה בידי אדם).
תשובה – ברייתא שבא להחמיר.
ג. מעשה שקרה לרבא בר בר חנה, שהלך במדבר, ומצא אילים עם ריאות שהצטמקו,
ולא ידע מה גרם לבהלה,
ואמרו לו בבית המדרש לעשות בדיקה – יניח את הריאות במים ל24 שעות (בקיץ בקערות חרס לבנות, בחורף בשחורות), ויבדוק –
אם הריאות חוזרות למצב הרגיל – סימן שהבהלה בידי שמיים – וכשרות
אם לא – בידי אדם וטריפות
(נה: אחרי האמצע)
חלק ד – בהמה גלודה (=שנפשט עורה)
א. ת"ר: רבי מאיר – כשרה, חכמים – טריפה.
ואומר רשב"א שר"מ חזר בו
והגמרא מתלבטת –
האם רבי מאיר חזר בו מדבריו,
או שמראש פסק כדעת חכמים (כעדותו של רבי הושעיה), אלא אם כן נשתייר עור בשיעור של סלע.
ורנבי"צ מכריע שאכן חזר בו.
ב. כאמור – גלודה שנשאר בה סלע כשרה.
- A. מה הכוונה?
- ר"י-שמואל – אותו עור שנשתייר, צריך להיות על כל אזור השדרה שנמצאת בגב הבהמה.
ומסתפקת הגמרא – האם שיעור הסלע צריך להיות לאורך כל השדרה או שמספיק פס דק לאורך כל השדרה שכולו מצטרף לגודל של סלע?
ופושטת הגמרא שצריך רוחב סלע לאורך כל השדרה כולה.
- רבא בר בר חנה – הכוונה שצריך שיישאר שיעור של סלע על כל אחד מראשי הפרקים של הגוף, כלומר- על כל החוליות, הפרקים, השוקיים והירכיים.
- רבי אלעזר בן אנטיגנוס – השיעור של הסלע הוא במקום טבורו.
- B. שאלה על 3 השיטות –
מה יקרה אם לבהמה יש עור בכל הגוף, חוץ מהמקומות ששלושת האמוראים הזכירו?
תיקו.
- C. דעות מקלות יותר –
המשותף לשלושת הדעות שהזכרנו הוא שעור במקום קריטי יצליח להתחדש ולכסות אל כל הבהמה.
אך יש דעות שעור (בשיעור סלע) בכל מקום בגוף יכול לעזור –
רב – בכל מקום, חוץ מהעור בתחתית הרגל והפרסות (עור בית הפרסות).
רי"ח מקל אפילו יותר – אפילו עור בית הרפסות מספיק כדי להכשיר.
ומקשה רב אסי ממשנה – עור בית הפרסות נחשב בשר ולא עור (בהקשר של טומאה וטהרה)
עונה רי"ח – אותה משנה היא כדעת יחיד, ולא נפסקה להלכה.
הראיה – מברייתא שמלמדת הלכות פיגול ומוזכר בה דעת יחיד של אליעזר בן יהודה איש עיבלים שאמר משמו של רבי יעקב שאמר זאת (לגבי פיגול), ומכאן שזו רק דעתו.
תגובה אחת
שבדיור צ"ל שבדיוק, רטנה צ"ל קטנה,כ: כ צ"ל כ"כ, שי ברייתא צ"ל יש ברייתא, הבמה צ"ל הבהמה, לדול צ"ל לדון, בצום צ"ל בצאן, כזאתי צ"ל כזאת, בברייתאות צ"ל בברייתות, לרבא בר בר חנה צ"ל לרבה בר בר חנה, רבא בר בר חנה (X3) צ"ל רבה בר בר חנה, שבדני צ"ל שבדיני,