גמרא בבא מציעא סט – הדף היומי

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

הודעה חשובה! נא להדפיס את השלט שבקישור הבא, ולתלותו בבית הכנסת שלכם או בכל מקור אחר מתאים, תודה רבה! – http://www.sinai.org.il/images/stories/sinai.pdf

דף יומי בבא מציעא דף סט

תקציר הגמרא:

א. בעיסקא, במקום שכר על טרחתו ניתן לתת: 1. יותר רווח מהפסד. 2. לרב – רווח של 100 אחוז כשיעבור אחוז מסוים.
ב. עד מתי מטפל בוולדות? תאריכים שונים, אך הכל כמנהג המדינה, וצריך שמאי כדי לחלוק (מלבד בכסף).
ג. אי אפשר "להשכיר" כסף.
ד. איסור ריבית – ריבית מהלווה למלווה, בלי אדם שלישי באמצע. ד. (משנה) – חוכר לווה ומשדרג השדה, ואז מחזיר+מעלה השכירות (לא ריבית).

סיכום הדף היומי:

(סח: 4-)

חלק א – המשך עיסקה

תזכורת: אני נותן לך כסף להתעסק בו, ונתחלק ברווחים ובהפסדים,
כלומר חצי מהסכום הלוואה (והמתעסק אחראי) וחצי פקדון (והנותן אחראי),
אבל זה עדיין בעיה, כי אתה מתעסק בחצי שלי בתמורה להלוואה, ולכן הנותן צריך לשלם, וראינו מחלוקת כמה (סכום סמלי או כפועל בטל).

א. עוד שיטות מה הנותן יכול לשלם למתעסק:

1. רבא – אם למתעסק יש יותר רווח מהפסד אז מותר

            איך? למשל –
            או – המתעסק למשל חצי בהפסד אבל 2/3 ברווח,
או 1/3 בהפסד וחצי ברווח,

למה זה מותר?
כי רק החלק של ההפסד מוגדר כהלוואה אצל המקבל,
וכיוון שהנותן נותן לו חלק גדול יותר ברווחים – הוא בעצם נותן לו מהרווחים שלו, וזה השכר של המתעסק על ההתעסקות.

ההקשר – יתומי רב עיליש ראו שהוא קיבל עסקה כזאת, ורבא אמר שלפי זה ודאי עשה את זה בהיתר, ולכן פסק ליתומים 2/3 מהרווח,

והרי אולי פסק כר"נ שפסק כר"י שמספיק משהו סמלי?
תשובה – ר"נ לא באמת פסק כר"י.

2. עד רווח של 30% נתחלק חצי חצי, מעל 30% הכל שלך –

רב –

א"ד 1 – זה מתיר, כי מוכן להתעסק בכסף בשביל הסיכוי שירוויח יותר מ30%.

א"ד 2 – מותר רק אם זו טירחא מאוד קטנה (שממילא משקיע גם בבהמות של עצמו).

שמואל – אסור, כי אולי לא יגיע ל30% ואז לא קיבל שכר,

(סט. שליש)

ב. סיפור על עיסקה –

ר"א מהגרנויא עשה עיסקה כזו עם האריס שלו – שנתן לו בהמות ומתחלקים ברווח והפסד,
אשת האריס הציעה לאריס שישקיע גם בקרן ויהיו שותפים, וכך עשה, והופתע לגלות שכשותף מרוויח פחות, כי לפני כן קיבל גם שכר (ראש העגל) ועכשיו גם הראש חצי חצי.

וכך מקובל שבשותפים בעל המרעה משקיע פחות ובכ"ז מקבל חצי.

ג. עד מתי המתעסק צריך לגדל את הוולד –

לעובד יש אינטרס לספק אותם מהר, לבעלים יש אינטרס שהעבוד ימסור אותם מאוחר,

1. משנתנו – עגלים עד שליש גידול, חמור עד שתהא טוענת
2. ברייתא – אתונות 18 חודשים, גודרות (בהמה דקה) – 24 חודשים

ואסור לחזור בהם באמצע הזמן, כי אחת השנים קשה יותר:

(רש"י:

1. A. השנייה קשה יותר, ואסור לעובד לחזור בו אחרי שנה אחת
   B. הראשונה קשה יותר, ואסור לבעלים לחזור בו אחרי שנה אחת.
2. ברייתא –
   ת"ק – כמו הזמן לפני שמביאים בכור לכהן

דקה – 30 יום, גסה – 50 יום (רי"ס – 3 חודשים),

"מכאן ואילך" – עבר הזמן והעובד עדיין עובד עם הבהמות –

זו עיסקה חדשה, והעובד יקבל 3/4 (ה1/2 המקורי, ואח"כ ה1/2 מהחתי של בעה"ב,
רש"י – ופה לא צריך לשלם לו את התעסקות, כי ממילא משקיע בחצי שלו ועל הדרך בשל בעה"ב (זה אותו גוף)).

וכך עשה רב מנשיא,

אבל אביי –
1. אתה לא יכול לקחת חצי לבד אלא צריך שמאי
2. כל הזמנים לעיל זה כשאין מנהג המדינה, אבל כאן מנהג המדינה לגדלם עד שיגדלו וכך רב מנשיא צריך לעשות.

(סט. 5-)

ד. אגב שמאות – האם צריך שמאי בחלוקת שותפות –

היו שני כותים (יהודים) שותפים האחד חילק את השותפות מעצמו, והשקיע את החצי שלו והרוויח, והשני טוען שזה גם שלו,

רב פפא נגד השני – החלוקה עבדה והרווח של הראשון, כי בכסף לא צריך שמאי,

גופא – ר"נ: אכן כסף נחשב כמחולק כבר ולא צריך שמאי, בתנאי שאלו אותן מטבעות.

אח"כ קנו יין, והשני חילק והשקיע, והראשון טען שזה של שניהם

            ושוב רב פפא נגד השני – החלוקה הפעם לא עבדה כי ביין צריך שמאי.

(סט: 6+)

חלק ב – ענייני ריבית

א. רב חמא – היה משכיר את הכסף שלו, כמו שאפשר להשכיר מעדר.

ומשמיים נענש ולקחו את כספו, כי באמת זה ריבית.

ולמה זה באמת שונה ממעדר?

1. במעדר יש פחת, ועל זה משלם את כסף השכירות
2. מעדר חוזר בעינו, כסף לא

ב. רבא – ריבית זה דווקא מהלווה למלווה, אבל אם יש מישהו באמצע שנמקבל או נותן – לא ריבית

למשל –

יוסי מקבל: נותן ליוסי 10 ש"ח כדי שישכנע את המלווה להלוות לו

הלווה הפסיד אבל המלווה לא קיבל,
וזה רק שכר על השליחות של יוסי.

יוסי נותן: יוסי נתן מיוזמתו כסף מלווה כדי שילווה ללווה,

המלווה הרוויח, אבל הלווה לא הפסיד.

חלק ג – משנה – מפריז על שדהו

דינים שכבר ראינו:

1. אם מתעסק עם דבר שעושה ואוכל (כמו פרות) אז החלב זה השכר שלו ולא צריך יותר
2. עד מתי מגדלים את הוולד – תלוי במנהג המקום
3. רשב"ג – על עגל עם אמו לא צריך לשלם שכר טירחה כי זו לא טירחא (ממילא הולך עם אימו)

דין חדש: מפריז על שדהו – מותר

אתה שוכר את השדה שלי ב100 לחודש,
אתה מבקש ממני להלוות לך 200, בהם תשדרג את השדה,
ונעלה את מחיר השכירות מ100 ל120 –

למה מותר?
            כי העלאת השכירות זה לא ריבית על ההלוואה, אלא כי באמת עכשיו השדה שווה יותר.

בראשונים דורשים עוד כדי להתיר – שזו בכלל לא היתה הלוואה, אלא הוא רק שליח:
רש"י – גם ה200 זה תוספת שכירות בגלל תוספת ערך השדה)
ראשונים אחרים – אפילו לא מחזיר את ה200, אחרת נראה כריבית.

            הברייתא מגבילה – האם ההיתר זה גם בחנות וספינה –

הברייתא – דווקא שדהו, כי בחנות וספינה שם זה לא כדי לשדרג.
ר"נ – גם בחנות וספינה אם אכן משדרג בכסף הזה – מותר.