להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי מסכת ראש השנה דף ח
(ח. 5+ עד ט. 4+)
א. ראש השנה למעשר בהמה
ר"מ – א' באלול, ר"ש ור"א – א' בתשרי.
המקור של ר"מ – שני שלבים –
- הכבשים יולדות בעיקר באדר, ממילא יולדות באב.
"לבשו כרים הצאן (הריון), ועמקים יעטפו בר (אדר), יתרועעו אך ישירו (ניסן)".
- ראש השנה בחודש אחרי הלידה – אלול,
(גז"ש ממעשר תבואה, ששם הראש השנה ב-א' בתשרי שזה אחרי האסיף).
המקור של ר"ש ור"ש – שתי אפשרויות –
- a.חולקים על השלב הראשון – לדעתם עיקר העיבור בניסן (סוף הפסוק), ועיקר הלידה באלול.
- b.חולקים על השלב השני – לומדים מהגזירה שווה שגם ראש השנה למעשר בהמה בא' בתשרי, בלי קשר לזמן הלידה.
- לגבי שטרות
ב. ראש השנה לשנים
מלכי ישראל – א' בניסן, מלכי הגויים – א' בתשרי.
(ולמה רב חסדא אמר את זה בג.? כדי להביא לזה מקור מארתחשסתא).
- לתקופה (כר"א בדף י שהעולם נברא בתשרי,
- יום הדין (מראשי השנה ועד אחרית שנה + תיקעו מחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא…).
[עוד שתי דרשות על הכפלות בפסוק:
- כי חוק לישראל – כשישראל מקדשים את החודש אז ה' מתחיל את הדין – משפט לאלקי יעקב.
- ה' קודם דן את ישראל (כי חוק לישראל) ואח"כ את הגוים (משפט לאלקי יעקב), כמו ששופטים קודם את המלך ואז את העם].
- מה כל דעה עושה עם הפסוק של השני?
ג. ראש השנה לשמיטין
שנת השמיטה מתחילה ומסתיימת בתשרי,
מקור – גזירה שווה ל"מראשית השנה ועד אחרית שנה"
(ולומדים משם ולא מ"ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (ניסן), כי שם כתוב גם "חודשי").
ד. ראש השנה ליובלות
זה מחלוקת –
רבנן – יו"כ
פסוק ט – וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם.
רי"ש בן רי"ח ב"ב – א' בתשרי
פסוק י – וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ.
הערות:
רי"ש – יש שני שלבים – בא' בתשרי – העבדים מפסקים לעבוד (סוג של תוספת ליובל), ביו"כ – משתחררים לגמרי.
רבנן – שבי"ד לא צריכים להכריז ש החודשים מקודים אלא רק מכריזים על היובל (דעת יחיד של ר"א בר"ש בכד:).
- תוספת ליובל – דומה לתוספת שבת ושביעית בדף הבא, אך כאן זאת תוספת של ממש (ערוך לנר).
- פסוק יב – כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ.
לרי"ש – ללמד שלמרות שיש תוספת מיוחדת בהתחלה, אין בסוף.
לרבנן – (אין הו"א שנוסיף תוספת כזו בסוף) לאופקי מר"י שאומר שהיבול הוא גם שנה 1 לספירה הבאה.
