להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(קלה: באמצע – קלז. 2+)
תזכורת והקדמה – ר' אילעאי פוטר גם שותפים יהודים מראשית הגז, וראינו אתמול שני לימודים –
- יש שני לימודים –
- a. היקש מתרומה לראשית הגז –
"רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ" (דברים יח, ד)
שאם בתרומה פטור בשותף גוי, גם בראשית הגז. - b. וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ – בא למעט גם שותף יהודי.
- יש לימוד אחד – צֹאנְךָ – שבא למעט כל שותף.
היום נראה שני חלקים –
בחלק הראשון נתמקד בלימוד השני – האם בכל לשון יחיד זה למעט שותפים?
בחלק השני נחזור ללימוד הראשון – היקש ראשית הגז מתרומה – ונראה האם לומדים מההיקש גם עוד דינים?
חלק א – האם ר' אילאעי יפטור שותפים גם בתחומים אחרים –
רבא – בשאר התחומים לא פוטר:
ונראה לגבי כל מקרה את ההוו"א שפטור, ולמה בפועל לא פטור –
- A. מקרים בהם ההווא אמינא שפטור זה לשון יחיד,
והדחייה שחייב זה בדר"כ כי יש גם לשון רבים, ואילו לשון היחיד בא למעט שותף גוי: - בתרומה –
יחיד – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים יח, ד)
רבים – "וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹתֵיכֶם" (יחזקאל כ, מ) - פאה –
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ (ויקרא יט, ט)
יחיד – שָׂדְךָ
רבים – וּבְקֻצְרְכֶם - בכור
יחיד – "כׇּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַה'…" (דברים טו, יט)
רבים – "וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה… וּבְכֹרוֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם" (דברים יב, ו) - מזוזה –
יחיד – וּכְתַבְתָּם עַל־מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (דברים ו, ט)
רבים – לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה (דברים יא, כא)
ואילו בֵּיתֶךָ – מלמד שצריך לשים בצד ימין
(שיהיה כמו הכניסה שלך לבית, שנכנסים ברגל ימין).
(קלו. 1+)
- מעשר –
יחיד – לֹא־תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ (דברים יב, יז)
רבים – וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם (דברים יב, ו)
(קלו. רבע)
- ביכורים –
יחיד – מֵרֵאשִׁית כׇּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ (דברים כו, ב)
רבים – בִּכּוּרֵי כׇּל־אֲשֶׁר בְּאַרְצָם (במדבר יח, יג)
ואילו "מֵאַרְצְךָ" – למעט חו"ל.
- ציצית –
יחיד – גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ (דברים כב, יב)
רבים – וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם (במדבר טו, לח)
ואילו "כְּסוּתְךָ" לפטור טלית שאולה (מדרבנן – רק עד 30 יום)
- מעקה –
"כִּי תִבְנֶה בַיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (דברים כב, ח)
יחיד – לְגַגֶּךָ
ריבוי – כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל – כל גג שראוי לנפילה
ואילו "לְגַגֶּךָ" למעט בתי כנסיות ומדרשות.
- B. שני מקרים שבהם ההוו"א זה שנלמד מראשית הגז ששותפים פטורים
(קלה: מתחת לאמצע + קלו. 4+))
2+7. חלה + מתנות –
ההוו"א – נלמד מראשית הגז –
חלה מראשית הגז – בשניהם כתוב "ראשית" –
חלה – "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה…" (במדבר טו)
ראשית הגז – "וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ" (דברים יב, ד)
מתנות מראשית הגז – בשניהם כתוב "נתינה" –
במתנות – "וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה" (דברים יח, ג),
בראשית הגז (ותרומה) – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ" (פסוק אח"כ – דברים יח, ד)).
והדחיות:
- בחלה ומתנות יש באותם פסוקים גם לשון רבים –
חלה – "עֲרִסֹתֵכֶם"
במתנות – "מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח"
- אפשר ללמוד חלה ומתנות גם מתרומה שלא פטור –
גם לגבי תרומה כתוב "ראשית" ו"נתינה" בפסוק הנ"ל –
"רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ" (דברים יח, ד).
ואילו –
"עֲרִסֹתֵכֶם" – מלמד שהשיעור החייב הוא כמו העומר שבמן במדבר.
"מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח" – ללמד שהדין עם הטבח (השוחט).[1]
(קלו. מעל האמצע)
דוחים – לר' אילעאי אכן פטורים – ומצאנו אמירה כזו על שני סוגי התחומים –
- A. רב ביבי בר אביי – דתניא – ר' אילעאי אכן פוטר שותפים כשיש לשון היחיד,
הוא אומר את זה על בכור אבל משם נלמד גם לשאר הדינים.
ואילו לשון הרבים זה רק לומר שזה מתייחס לכל ישראל.
- B. ר' חנינא מסורא – דתניא – ר' אילעאי פוטר שותפים ממתנות זל"ק –
כי אכן לומדים גז"ש מתנות מראשית הגז/תרומה (שגם שם יש לשון יחיד),
(ולפי זה סביר שפוטר גם בחלה).
(קלו. באמצע)
חלק ב – הלימוד של מתרומה לראשית הגז ומתנות
דברים יח –
ג – וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם־שׁוֹר אִם־שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה.
ד – רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן־לוֹ׃
בסוף החלק הקודם למדנו גז"ש "נתינה נתינה" של תרומה למתנות,
אם אומרים כך, באותה מידה ניתן לעשות גז"ש דומה "נתינה נתינה" תרומה לראשית הגז[2]
וזה מה שמוביל לשאלה של אביי –
שואל אביי – אם כך, תלמד מתרומה עוד הלכות –
(לפי גרסת רש"י הוא שואל רק על ראשית הגז,
אבל באמת אותן שאלות שייכות גם לגבי מתנות (מהרש"א))
- שיהיו רק בארץ?
עונה רי"ס מנהרביל – אכן זאת מחלוקת תנאים –
לר' אילעאי ראשית הגז ומתנות רק בארץ,
אך לרבנן (משנתנו) – שניהם נוהגים גם בחו"ל.
- שיהיה ראשית הגז טובלת? (שהשאר אסור עד שיפריש)
תשובה – "וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן־לוֹ" – משמע שרק אחרי שנעשה ראשית (גזז) צריך לתת, אבל לפני כן אין לכהן שום חלק בו ולא עושה טבל.[3]
(כאן אין תשובה לגבי מתנות).
- שיהיה זר חייב מיתה (במזיד) וחומש (בשוגג) כמו בתרומה?
תשובה – ויקרא כב –
ט – "וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" – ולא בראשית הגז
יד – "וְאִישׁ כִּי־יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו" – ולא בראשית הגז
- שיהיה בראשית הגז עוד חיובים כמו שאחרי תרומה יש מעשר ראשון ושני?
וְרֵאשִׁית גֵּז – שזאת המתנה היחידה שנותנים.[4]
(גם כאן אין תשובה לגבי מתנות).
- שלא יוכלו לתת מהישן על החדש ולהפך?
תשובה (ככה נענה מכאן והלאה) – אכן זאת מחלוקת רבנן ור' אילעאי –
בברייתא אחת משמע שאפשר – וזה כרבנן
ובברייתא אחרת אי אפשר – וזה כר' אילעאי.
- לגבי כשיהודי קונה מגוי –
כלומר אם יהודי קנה מגוי, למה יש הבדל:
שבתרומה, אם גדל שליש אצל גוי (בסוריה, ששם יש קניין לגוי להפקיע) – אם קנה יהודי נשאר פטור (לרבנן – הכל פטור, לר"ע – רק מה שכבר היה ולא מה שגדל אח"כ).
ואילו בראשית הגז כתוב במשנתנו – שאם קנה יהודי וגזז – חייב!
תשובה – גם כאן זאת מחלוקת רבנן ור' אילעאי –
משנתנו כאמור כרבנן – וראשית הגז לא כתרומה וחייב
אבל לר' אילעאי – ראשית הגז כתרומה ויהיה חייב.
(קלו: 1+)
- שלא יהיה אפשר להפריש ממין על שאינו מינו?
תשובה –
- a. אכן אי אפשר גם בראשית הגז, וכמו שמשמע במשנתנו,
(עוד לא ראינו את הקטע הזה במשנה, נראה אותו עוד יומיים בדף קלח.) - b. דווקא במשנתנו משמע שכן מפריש ממין על שאינו מינו,
וכאמור זאת מחלוקת, ר' אילעאי פשוט אל כמו משנתנו.
(קלו: שליש)
- שיהיה צריך "ששייריה ניכרים" ואם נתן הכל לא תופס?
תשובה – אכן זאת מחלוקת רבנן ור' אילעאי –
בברייתא אחת משמע שצריך שייריה ניכרים – וזה כר' אילעאי
ובברייתא אחרת שלא צריך – וזה כרבנן.
(קלו: אמצע)
ולסיום – רנבי"צ אומר שהעולם נוהג כר' אילעאי שראשית הגז רק בארץ
(ופוסק עוד שתי הלכות בנושאים אחרים לגמרי).
(קלו: שליש תחתון)
חלק ג – האם ראשית הגז נוהג בטריפות
במשנה – חומר במתנות מראשית הגז –
מתנות – גם בבקר וגם במועט
ראשית הגז – רק בצאן ורק במרובה
שואלת הגמרא – למה לא הזכירו גם חומרא בראשית הגז שנוהגת גם בטריפה, ומתנות לא?
תשובה – זאת מחלוקת –
רבנן – יש ראשית הגז בטריפות
אך משנתנו כר"ש – אין ראשית הגז בטריפות
המקור של ר"ש –
- גז"ש ממתנות לראשית הגז (נתינה נתינה).
דחייה – אם יש גז"ש כזו,
אז יש גם גז"ש ראשית הגז מתרומה שאין בחו"ל (כר' עילאי בחלק הקודם), והרי המשנה כרבנן שיש בחו"ל!
- גז"ש ממעשר בהמה לראשית הגז (צאן צאן)
דברים יח, ד – וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ
ויקרא כז, לב – וְכׇל־מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן,
מקשים – למה לא ללמוד "צאן צאן" מבכור שכן קדוש גם בטריפה (וימות וייקבר), (דברים טו, יט – כׇּל־הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ)
תשובה – עדיף ללמוד ראשית הגז ממעשר בהמה כי הם דומים יותר.
דומים במה:
- A. רשימת דמיון –
ראשית הגז ומעשר בהמה –
1. לאו דווקא זכרים (ואילו בכור זכר)
2. לא בבהמות טמאות (ואילו בכור גם בחמור)
3. שניהם לא ביחיד (ראשית הגז ב2 או 5, מעשר ב10) (ואילו בכור גם ביחיד)
4. שניהם לא מרחם, ואילו בכור קדוש מרחם
5. לא שייכים באדם (ואילו בכור גם באדם)
6. שניהם פשוטים (לא בכורים)
7. שניהם לא לפני הדיבור בהר סיני (ואילו בכור כבר ממצרים)
אבל דוחים – יש יותר דמיון בין ראשית הגז לבכור:
- שייכים ביתום (בהמה שנולדה אחרי שאמו מתה), ואילו מעשר לא נוהג
2,3,4. שייכים גם בבהמה שלקחו, או שותפות, או קיבל מתנה – ואילו מעשר רק מבהמה שנולדה אצלו
5. שניהם גם כשאין מקדש ואילו מעשר לא (רש"י)
6. שניהם ניתנים לכהן, ואילו מעשר נאכל לבעלים (=שלמים),
7. את שניהם לא צריך להקדיש (בכור נולד קדוש, ראשית הגז לא קדוש גלל, ואילו מעשר צריך להקדיש)
8. את שניהם הכהן יכול למכור כחולין (בכור אם נפל בו מום), ואילו מעשר אסור למכור. - B. הדמיון ששניהם פשוטים ולא בכורים עדיף.
[1] בדף קלב – רבנן למדו מ"זֹבְחֵי" ור"א למד מ"הַזֶּבַח".
[2] כך משמע בפשט הגמרא ובמהרש"א,
אולם רש"י מפרש שהגמרא לא מתייחסת כאן לגז"ש של ראשית הגז מתרומה, שהרי בשום שלב לא אמרנו גז"ש מפורשת כזו, אלא ללימוד של ר' אילעאי של ראשית הגז מתרומה שראינו אתמול לפי הפירוש הראשון בר' אילעאי – שלומדים ראשית הגז מתרומה מהיקש ששניהם באותו פסוק.
[3] ברש"י קצת משמע שזה נלמד מהייתור של ראשית, וזה קצת קשה כי כבר למדנו מזה אתמול או חהפסיק בין התרומה לראשית הגז או שתרומה קדושת הגוף וראשית הגז קדושת דמים.
[4] גם כאן נראה ברש"י שזה מהייתור,
אולם המהר"ם מפרש ברש"י שזה מזה שלא כתוב "וְרֵאשִׁית מגֵּז" – שאז היה משמע שזה רק דבר אחד מתוך כמה שנותנים מהגז.
