(לז. 5+ עד לז: 10-)
הדף היומי היום עוסק בנושא אחד מרכזי – שמן של גויים, ותוך כדי ואחרי עובר הדף לנושאים אגביים יותר של בית דין שמתיר יותר מדי ועוד.
א. המשך דיון על איסור שמן של גויים
A. תזכורת מהדף הקודם:
שמן אסור, ובאו בית דינו של ר' יהודה נשיאה והתירו.
למה הוא אסור ואיך הם התירו?
שמואל – איסור השמן במשנה היה משום הטעם הבלוע, ונותן טעם לפגם אסור,
ואילו דניאל סבר שנותן טעם לפגם מותר, ולכן אסר רק לעצמו, וכן התירו אחר כך ר' בית דינו של יהודה נשיאה.
רב – מראש האיסור היה רק גזירה, וזו גזירה בשני שלבים:
דניאל – בעיר, הלל ושמאי – בשדה,
ומה שהתירו בית דינו של ר' יהודה נשיאה זה את השלב השני, מפני שהוא לא תפס.
B. ועכשיו לסוגייתנו:
ר' יהודה נשיאה: חבל שלא היית אמש בבית המדרש כשהתרנו את השמן,
ר' שימלאי: הלוואי שתתירו גם פת עכו"ם,
ר' יהודה נשיאה: אתה צודק, אבל אז יקראו לנו "בית דין שריא" (מתיר), וכפי שקראו ליוסי בן יועזר "יוסף שריא" כי התיר שלושה דבירם שהיו מקובלים כאיסור.
ר' שמלאי: הוא התיר שלושה דברים, לכם זה יהיה רק שניים.
ר' יהודה נשיאה: גם אנחנו התרנו עוד משהו – בגיטין.
ב. במאמר מוסגר:
A. ההיתר של ר' יהודה נשיאה בגיטין
נתן גט שיחול רק לאחר זמן ומת לפני הזמן,
אם התכוון שיחול למפרע בעודו חי – הרי זה גט,
אם לא – אינו גט, כי זה גט לאחר מיתה.
איך יודעים למה התכוון? תלוי בניסוח שלו (ע"פ ההסבר של אביי):
אמר מעכשיו, או "על מנת" – למפרע
(למשל – הרי זה גיטך מעכשיו אם לא אבוא תוך שנה, או הרי זה גיטך על מנת שתצא חמה מנרתיקה).
אמר "לכש…" – ושאי שזה לא מעכשיו (הרי זה גיטך לכשתצא חמה מנרתיקה).
אמר "אם" – מחלוקת:
המשנה בגיטין (עו ע"ב) אומרת שאינו גט,
ואילו ר' יהודה נשיאה התיר ואמר שגם זה נחשב גט למפרע.
ושאל ר' אלעזר את ההוא סבא שהיה בבית הדין:
כשזה חל למפרע (כי אמר "מעכשיו" או "אם" לפי ר' יהודה נשיאה), וידוע שמת באמצע השנה, האם כבר עכשיו מותרת, או רק בסוף השנה?
ובגמרא אין תשובה.
B. ההיתרים של יוסֵי בן יועזר:
1.אייל קמצא (חגב) מותר,
הסבר המחלוקת:
התורה התירה ארבעה חגבים: ארבה, סלעם, חרגול וחגב.
לחגבים אלו ישנם ארבע תכונות מרכזיות: 4 רגליים, 4 כנפיים, קרסוליים (2 רגליים מקופלות), וכנפיים שחופות את רובם.
לגבי אייל קמצא:
לרב פפא מדובר בשוֺשיבא, שיש לו את כל הנ"ל אבל ראשו מוארך,
לפי יוסי בן יועזר זה מספיק כדי להתיר,
לפי חכמים אסור, כי צריך להיות דומה בהכל לארבעה שבתורה, והראש שלהם לא מוארך.
לעולא ודאי ששושיבא אסור כי ראשו מוארך, וכאן מדובר בסוּסבִּיל, שיש לו את כל הנ"ל, אלא שכנפיו חופות את רובו רק בקצת:
ליוסי בן יועזר זה מספיק,
לחכמים צריך רוב ברור.
2.משקים שיש בעזרה (דם) שאינם מקבלים טומאה:
הסבר:
לרב – כל טומאת משקין מדרבנן,
לשמואל – טומאת המשקין עצמן דאורייתא, היכולת לטמא אחרים – דרבנן,
ולגבי אותו חלק שאסור מדרבנן – לא גזרו במקדש, כדי לא להרבות טומאה.
3. ושמי שנוגע במת נטמא
שני הסברים בשם רב נחמן:
- שמהתורה רק מי שנוגע במת עצמו (או ב"חיבורין") נטמא 7 ימים,
אך מי שנוגע בטמא מת נטמא רק טומאת ערב,
ובאו חכמים החמירו שגם הנוגע בטמא מת נטמא 7 ימים, - שמהתורה ספק טומאה ברשות היחיד טמא, ברשות הרבים טהור,
אך לא הורו כן והחמירו גם ברשות הרבים,
ובא יוסי בן יועזר והקל כמו הדין – שספק טומאה ברשות הרבים טהור.
