חלק א – הקדשות
א. פדיון הקדשות: למשנה ב3, לר"א ב"י – ב10 כמו קרקעות להלן).
ב. ערכין מטלטלין ב3. מה זה?
1. אמר ערך כלי זה עלי – והכוונה פשוט שהוא הקדיש את דמי הכלי.
2. העריך ולא שילם בכסף אלא הקדיש חפץ, וצריכים לשום את החפץ.
3. הקדיש ולא שילם ובאו לקחת לו חפץ.
ג. קרקעות – 10 ואחד מהם כהן. נלמד מ10 "כהנים" בפרשיות של ערכין, פדיון בהמה ופדיון קרקע.
רק אחד כהן – כי הראשון מלמד על כהן, וכל השאר הם מיעוט אחר מיעוט.
וקשה – לכאורה יוצא 5 כהנים ו5 לא.
ד. פדיון אדם ב10 – אם אמר דמי עלי.
ה. הקדיש שיער העומד ליגזז:
מחלוקת תנאים (לגבי האם יש בשיער מעילה):
ת"ק – נחשב כחלק מהאדם (אין מעילה, צריכים 10 לשום אותו),
רשב"ג – נחשב כמטלטלים (יש מעילה, מסיק 3 לשום).
והגמרא מנסה גם לתלות במחלוקת לגבי גפנים ומודה במקצת ודוחה באופן חלקי.
חלק ב – הוצאת בעל חי להורג נעשית ב23 דיינים
א. הרובע והנרבע נהרג וצריך 23 דיינים –
בין אם הבהמה רבע נקבה ובין אם רבע זכר.
מקור – פסוק לגבי בהמה שנרבעה, שאם אינו עניין לגופו תנהו לבהמה זרבע זכר.
ב. שור הנסקל מומת ב23.
מקור – "השור יסקל, וגם בעליו יומת" – וודאי שאינו באמת מת, אל אמלמד שהשור נהרג כמו אדם – ב23 דיינים.
ואולי באמת הבעלים נהרגים? לא ייתכן:
1. אחרת לא היה כתב כלל יומת.
נדחה.
2. "אם כופר יושת עליו" – אין כופר למי שחייב מיתה.
דחייה – אולי רק אם הוא עצמו הרג, לא בהמתו.
3. "מות יומת המכה רוצח הוא" – רק כשהוא הרוצח.
ג. שור שהתקרב להר סיני – נהרג ב23.
ד. חיות טורפות – ת"ק – ב23 (וכן ר"ע, מלבד בנחש), ר"א – כל הקודם להורגן זכה.
ומחלוקת בדעת ר"א: ר"ל – רק אם המיתו, רי"ח – גם אם לא.
