מסכת נידה דף כה – הדף היומי

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.

(כד: במשנה – כו. במשנה)

משנה:

1. המפלת שפיר (עור התינוק) מלא מים, דם, גנונים (ליחה בצבעים) – אינו וולד, ואינה טמאה.
2. שפיר מרוקם (יש צורת ולד) – תטמאה (תשב לזכר ונקבה)
3. וכן המפלת סנדל או שליא (השק בו נמצא התינוק) – טמאה (תשב לזכר ונקבה).

א. הרישא: המפלת שפיר מלא מים, דם, גנונים – אינו וולד, ואינה טמאה.

1. A. למה גנונים אינה טמאה – אולי זה וולד שנימוח?
2. אביי – מציאותית זה לא הגיוני שנימוח[1] ("כמה יין חי היא שתתה כדי שזה יקרה?")
3. זה יכול לקרות, אבל כאן לא, כי אם היה וולד:
4. רבא – השפיר לא היה מלא עד הסוף (כי הולד השלפ תופס יותר מקום מוולד שנימוח).
5. ר' אדא ב"א – היה רק גוון אחד.

[אגב האמירה על היין:
אבא שאול מספר שהיה קובר מתים (מעביר את העצמות מהקרקע לארון הקבורה),
ושם לב שהשותה יין חי – עצמותיו שרופים (יבשים),
יין מזוג מדי – עצמותיו סכויים (שחורים),
יין מזוג נכון – עצמותיו משוחין (עם לחלוית).
ואגב זה מביאים עוד מימרות (אגדתא) של אבא שאול בהקשר למתים].

(כה. 3+)

1. B. מה דין המפלת שפיר מלא בשר נימוח?

במשנה ראינו ששפיר מלא דם או מים – טהורה,
כי:
א. עצם השפיר אינו וולד לפי המשנה (ותכף נראה שר' יהושע חולק).
ב.  גם לא חושבים שהיה שם וולד – כי לא הגיוני שהוא ימוח ויהפוך למים/דם/גנונים.
אבל מה אם יש בפנים חומר עכור שנראה כמו בשר שנימוח? (הגמרא קוראת לזה תחילה בשר, ובהמשך "עכור").
האם חוששים שזה היה ולד?

הדיון הראשון –

           שאלו את רבי, ואמר שלא שמע,
אך רי"ש בר' יוסי בשם אביו ר' יוסי – נחשב וולד וטמאה נידה.

רבי התספק ברי"ס – האם זה כי חושש שיש שם וולד שנימוח,
או כי סובר כר' יהושע (מהדיון הבא) – שאפילו אם אין וולד שנימוח טמאה (ואין הלכה כמותו).

[יחד עם זה אמר הלכה נוספת – שפיר מלא דם,
אמנם אינה טמאה לידה (כמו במשנה), אבל כן טמאה נידה (כרואה דם),
וכיוון שגם ההלכה הזו היא דעת יחיד, רבי חשב שאולי גם דעתו לגבי שפיר היא דעת יחיד (ר' יהושע)].

הדיון השני –

ברייתא: המפלת שפיר לא מרוקם:
ר' יהושע אומר – וולד, וטמאה.
אך חכמים (ומשנתנו!) – אינו וולד, ואינה טמאה.

במה מדובר?
 ר' אושעיא, ר"נ – מדובר בשפיר עם נוזל עכור (כלומר – המקרה שלנו) –

ר' יהושע – חוששים שהוולד כבר התרקם ואז נימוח,
חכמים – לא חוששים.

אבל בשפיר צלול – לפי כולם טהורה.

ריב"ל – המחלוקת בשפיר צלול –

חכמים – כמו במשנה – לא חוששים שהיה שם וולד שנימוח.
ר' יהושע – בניגוד למשנה: אפילו שברור שלא היה וולד שנימוח – היא בכל זאת טמאה! כי לדעתו עצם הלידה של העור עם משהו בפנים – זה מספיק כדי להיחשב לוולד.

ומה עם שפיר עכור?
ר' יהושע ודאי מטמא,
חכמים – האם בזה הם מודים או לא? תיקו.
וזה גופא ספיקו של רבי!

           קושיות על ר"ל, ר"נ:

1. ברייתא: דרש ר' יהושע – "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" – דורש שהכוונה לכותנות שמונחות על העור, ולמה נזכר? מלמד שהעור הוא העיקר, וזה מה שמגדירו כאדם שנוצר (תוס' רא"ש).

משמע – גם בשפיר צלול! (שלזה צריך פסוק, אך לעכור לא צריך פסוק אלא זה סברא שהיה שם וולד שנימוח).

2. מקשה רבא:
   במסכת בכורות: הקונה בהמה מגוי, וילדה, ולא ידוע כבר ילדה בכור או שזה הבכור,
   אם האימא בת פחות משנה –
   ת"ק – ודאי שעכשיו בכור, כי אין עז יולדת פחות משנה,
   ר' יהושע – אמנם לא ילדה פחות משנה, אבל אולי ילדה וולד שנימוח – וגם זה נחשב בכור, ופוטר את הבא מהבכורה. לכן הולד החדש בכור מספק.

ואיך יודעים אם ילדה וולד שנימוח?
בבהמה דקה – אם יצא ממנה "טינוף"
בבהמה גסה – אם ילדה שליא עם נוזל,
ואגב זה – באישה – אם ילדה שפיר או שליא.

ובמה מדובר?
אם בשפיר עם נוזל עכור – אז גם בבהמה זו סיבה לומר שזה וולד שנימוח.
אלא מדובר בשפיר עם נוזל צלול – וזה חידוש רק באדם שנחשב וולד, וכריב"ל!

 דוחה ר"נ: מדובר בעכור, וגם כשר' יהושע החמיר בעכור – זה רק מספק.
ולכן:
בבהמה – ספק איסורא לחומרא – הוולד הבא נחשב בכור מספק ואסור בגיזה ועבודה.
בבכור אישה – ספק ממון לקולא, וזה פוטר את האישה מפדיון בילד הבא,
ובשאלה אם האישה טמאה – גם בזה מחמיר מספק והיא טמאה.

(כה. רבע תחתון)

דיון שלישי – מה ההלכה?

רב חנינא בר שלמיא עושה סדר:

בדיון הראשון:

רבי הסתפק, רי"ש ברי"ס החמיר.
בדיון השני:

ר"ל-ר' אושעיא הקלו שזה מחלוקת בעכור, והלכה כחכמים שמקלים,
ואילו ריב"ל – המחלוקת בצלול, אבל בעכור ספק אולי גם חכמים מחמירים.

מה אתה (רב) סובר?

רב – טהורה גם בעכור (סובר כר' אושעיא שזה מחלוקת, והלכה כחכמים),
שמואל – טמאה גם בצלול מספק

פוסק כריב"ל – שבעכור אולי גם חכמים מחמירים,
ובצלול מחמיר לא כי פוסק כר' יהושע, אלא כי אנחנו לא בקיאים בצלול/עכור,
ולכן היקל רק כשהשפיר היה ממש צלול (שראו מצד אחד שערה שבצד השני).

(כה. 6-)

חלק ב – אם זה שפיר מרוקם – טמאה

מתי נחשב מרוקם?

1. תנו רבנן – אבא שאול – כשכבר ניכרים העיניים והחותם (כשני עיניים של זבוב), ופיו כחוט השערה.
   בשלב הזה (היום ה41) לא ניתן להבחין בין זכר לנקבה ואין לו ידיים ורגליים.

הברייתא ממשיכה לתאר גם את המשך ההתפתחות:

זכר/נקבה – (הברייתא ואבא שאול בר נש מיד אחרי הברייתא) –

שלב ראשון כאמור – אין שום סימן,
שלב שני – אפשר להעביר קיסם מלמטה למעלה, ואם זה נעצר – זכר (אך לא ימין שמאל).
שלב שלישי (בברייתא) – בזכר אפשר להבחין בבליטה כעדשה, ובנקבה סדק כשעורה (וזה לא חוט של ביצים כי אין עדיין ביצים).

(ואם רוצים לבדוק את זה שוטפים עם שמן ולא עם מים).

ואגב זה מביא רב עמרם עוד ברייתא על התפתחות הגפיים:
הידיים והרגליים מתחילים כחוט השני,
ורב עמרם – הרגליים כחוטי ערב (עבים) והידיים כחוטי שתי (דקים).

1. שמואל – נחשב מרוקם רק כשיש לו שערות!

קשה – והרי שמואל החמיר אפילו בשפיר צלול, שמא נימוח, והרי אין סיכוי שעובר כל כך מפותח נימוח ונשאר צלול!
תשובה – שמואל מחמיר מספק – לומר שטמאה כזכר ונקבה – מחמיר גם בשלב מוקדם (ואפילו בשפיר צלול), אבל להקל שיש לה ימי טוהר – זה רק בשלב מאורח (שיער).

קשה – והרי שמואל היה בקיא גדול בזה?
הוא עצמו היה בקיא, אך לאחרים החמיר.

(כה: שליש תחתון)

חלק ג – המפלת סנדל טמאה

מדובר בוולד בעל צורה מעוכה.
אם הוולד נוצר כך מההתחלה – לא נחשב וולד כי לא יכול לשרוד, והיא אל טמאה.
כאן טמאה כי מנייחים שהוולד היה תקין, ורק התאום שלו גרם לא להימעך.

א. איך הוא נראה?

ת"ק – דומה לדג שנקרא סנדל.
רשב"ג – כלשון שור (משמע – אין לו צורת פנים).
רבותינו – צריך צורת פנים (ולכאורה כך ההלכה, כי הם רבים).

באמוראים –

שמואל הצריך פנים (ורב אדא – גם אם הפנים מסובבות לאחוריו),
וכן בימי ר' ינאי רצו לטהר את מי שאין לו פנים,
אך ר' ינאי – טיהרתם את הוולדות. כלומר – לא צריך פנים.
ואיך מסתדר עם רבותינו?
רי"ח – זה לא רבותינו, אלא ר' נחוניא, ואין הלכה כמותו (ולא צריך פנים).

ב. למה הזכירו סנדל? (המשך הברייתא)
הרי לסנדל כאמור יש תאום, אז ממילא טמאה! מה הסנדל מוסיף?

1. אם התאום זכר, הסנדל מוסיף שיושבת 14 ימי טומאה ולא רק 7, שמא הסנדל נקבה.

(וזה חידוש, כי יכולנו לחשוב שתאומים הם תמיד אותו המין, שהרי זה תלוי במי הזריע קודם, קמ"ל שיכולים להזריע יחד).[2]
אבל ימי טוהר יש לה רק כשל זכר, שמא גם הסנדל זכר.

2. אם התאום נקבה –
   אז אם הסנדל זכר, לא משנה כלום, כי בכל מקרה יהיו לה 14 ימי טומאה ו66 ימי טהרה.
   אם הסנדל נקבה – אז אם נולדו באותו יום – זה לא משנה,
   אבל אם נולדו יום אחרי יום (קודם התאומה ואז הסנדל) –
   יהיו לה 15 ימי טומאה (שמא הסנדל נקבה),
   וכשתסיים את ה80 לתאומה, למחרת אם תראה היא כבר נידה, אפילו שהסנדל אמור לתת עוד יום (כי אולי הסנדל זכר),
   אך מצד שני – אם תראה שוב אחרי 8 ימים – אז אם לא היה סנדל היינו אומרים שזה כבר זיבה (זבה קטנה) אך בגלל הסנדל זה נידה.

[1] אמנם כשאין הסבר אחר אז כן מניחים שנימוח, כמו כשמפילה שליה, סנדל, יד. אבל כאן שאין הכרח לומר שנימוח – יותר הגיוני להניח שפשוט לא היה שם ולד.

[2] וצ"ע, הרי אנחנו רואים בעינינו שיש תאומים זכר ונקבה!