זבחים קיא – שיעור דף יומי

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו
בתוך שאר חולי ישראל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי, זבחים קיא

(קיא. באמצע – קיב. סיום פרק השוחט והמעלה)

חלק א – שפיכת שיירי דם החטאת בחוץ

הקדמה – האם שפיכת שיירי הדם על היסוד מעכבת

במשנה מז. – לא מעכבת (גם בחטאות הפנימיות)

בגמרא (נב.) – ר"ע – לא מעכבת, לרי"ש משמע – מעכבת

באיזה חטאות –
רב אדא בר"א – בחטאות הפנימיות
רב פפא – רק בחטאת העוף.

א. המשנה אתמול – ר' נחמיה – שפך את שיירי החטאת בחוץ – חייב.

רי"ח – זה כי סובר שהשפיכה בפנים מעכבת.

מיתיבי – ר"ע טוען לר' נחמיה – הרי השפיכה לא מעכבת,

ור' נחמיה עונה – כמו שחייב על הקטרת האיברים בחוץ, אפילו שגם הם לא מעכבים.

משמע שחייב גם אם השפיכה לא מעכבת!

תשובות:

1. תיובתא על רי"ח.
2. צריך לחלק:
   רי"ח דיבר על חטאות פנימיות – שאכן מעכבת,
   ואילו בברייתא דיברו על חטאות החיצוניות – שלא מעכבות.

דחייה – אם כן, למה ר' נחמיה לא ענה לר"ע שהוא מדבר על הפנימיות, אלא ניסה לומר שגם אם לא מעכב חייב?

3. אכן לדעת ר' נחמיה השפיכה מעכבת גם בחטאות החיצוניות (כפי שאומר בדף לט.)[1]

וזה שבברייתא לא ענה כך לר"ע זה כי ניסה לטעון שגם לשיטתו שלא מעכבת – חייב בחוץ.

(נדלג מהמשנה בסוף עמוד א למשנה בסוף עמוד ב)

ב. המשנה בסוף עמוד ב – קיבל דם בשתי כוסות:

קיבל בכוס אחת (בזה אין חידוש) –

נתן 4 בחוץ ואת השאר בפנים – חייב על הבחוץ

ונתן 4 מתנות בפנים ואת השאר בחוץ – חייב על השיריים בחוץ

גמרא – המשנה כר' נחמיה שהשיריים מעכבים ולכן חייב עליהם בחוץ.

קיבל בשתי כוסות (ומאחת נתן את 4 המתנות ומהשנייה את השיריים)

1. נתן שתיהן בפנים – כמובן פטור,
2. נתן שתיהן בחוץ – חייב על שתיהן

בהעלם אחד – חייב אחת, בשני העלמות – חייב שתיים

3. נתן אחת בחוץ ואחת בפנים – כמובן חייב על הבחוץ,

והפנימית לא פסולה (כי היא בכוס נפרדת) ומכפרת עליו בפנים.

4. החידוש: נתן אחת בפנים (4 מתנות) ואת השאר בחוץ – פטור
5. A. גמרא – בזה גם ר' נחמיה מודה, כי כיוון שהם בשתי כוסות נפרדות, אם נתן הכל מכוס אחת – הכוס השנייה נעשתה דחויה ונשפכת לאמה, ולא ראויה להקרבה (ולא נעשית שיריים) – ולכן פטור עליה בחוץ.

(ר"א בר"ש חולק – שלא נעשית דחויה, אלא נחשבת שיריים).

1. B. ומוסיפה המשנה – זה דומה למקרה הבא:
   מי שהקדיש חטאת ואבדה והקדיש אחרת ואז נמצאה הקודמת –
   לפי רבי – יקריב איזה שירצה והשנייה תמות (בכיפה), ואז הדין כמו בשתי כוסות:
2. שחטת את שתיהן בפנים – כמובן פטור
3. שתיהן בחוץ – חייב (בהעלם אחד – 1, בשתי העלמות – 2)
4. אחת בחוץ ואחת בפנים –

חייב על הבחוץ, והפנימית נחשבת ויוצא בה ידי חובה.

4. אחת בפנים ואחת בחוץ – פטור על הבחוץ,

כי ברגע שהקריב בפנים – השנייה צריכה למות וכבר לא ראויה להקרבה (בדומה לכוס השנייה שנדחיתה).

בגמרא – מה הדימוי הזה מוסיף?
הוא נועד בשביל ללמד שהמקרה של שתי חטאות הוא דווקא במקרה שאבדה, שאז אם שחט אחת השנייה צריכה למות, שזה דומה לכוס שנעשית דחויה,

אבל אם מראש הקדיש שתיים לאחריות – כששוחט אחת השנייה תרעה עד שתסתאב ותימכר ויקנו עולה (ואם מדובר בחטאת נשיא (שבא זכר) – אז בדיעבד אם שחט אותו לעולה בעצמו זה נחשב עולה) – אם שחט בחוץ כן חייב.

[וזה כמו אשם שניתק לרעייה (למשל שנתכפר בקרבן אחר, שדינו לא שימות אלא שירעה עד שיסתאב ויקנו עולה) – שאם שחטו סתם – הוא הופך לעולה].

הקריב

(חזרה ל-קיא. במשנה למטה)

חלק ב – משנה – עשה עופות בחוץ

דעת רבנן – משנה:
מליקה:
"דרך חיובו בפנים (מלק בפנים והעלה בחוץ), פטורו בחוץ (מלק בחוץ והעלה בחוץ)"

1. מלק בפנים (כשר), והעלה בחוץ – חייב (כי ראוי להעלאה בפנים).
   2. מלק בחוץ (פסול) והעלה בחוץ – פטור (כי לא ראוי להעלאה בפנים).

שחיטה:
"דרך חיובו בחוץ (שחט והעלה בחוץ), פטורו בפנים (שחט בפנים, והעלה בחוץ)" –

3. שחט בפנים (פסול) והעלה בחוץ – פטור (כי לא ראוי להעלאה בפנים).
   4. שחט בחוץ (פסול אבל חייב), והעלה בחוץ – חייב

הסבר: אמנם כששחט בחוץ – לא ראוי להעלאה בפנים,
אבל יש לנו כלל: אם חייב על השחיטה בחוץ, חייב על ההעלאה בחוץ

(מקור (בדף קו.) – ויקרא יז – שמפסוק א והלאה מדובר על שחיטה בחוץ, ומפסוק ח על העלאה בחוץ, ופסוק ח מתחיל בו"ו החיבור – וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר – בא לחבר בין השחיטה וההעלאה).

דעת ר"ש – כל שחייבים עליו בחוץ, חייבים על כיוצא בו בפנים,
חוץ מהשוחט בפנים ומעלה בחוץ – שמסכים שפטור,
למרות שהשוחט בחוץ ומעלה בחוץ חייב.

על מה דיבר ר"ש?

הסברים לא טובות:

1. A. לגבי הרישא (מליקה) –
   שלרבנן – במלק בפנים והעלה בחוץ חייב,
   אבל במלק בחוץ והעלה בחוץ פטור.

ור"ש בא להשוות –
או לחומרא – שגם במלק בחוץ והעלה בחוץ חייב
או לקולא – גם במלק בפנים והעלה בחוץ פטור,

דחייה – זה לא נכנס לניסוח שלו.

1. B. לגבי הסיפא (שחיטה) –
   שלרבנן – שחט בפנים והעלה בחוץ – פטור,
   שחט בחוץ והעלה בחוץ – חייב.

ור"ש בא להשוות –
או לקולא– גם בשחט בחוץ והעלה בחוץ – פטור

דחייה – לא נכנס לניסוח

או לחומרא – גם בשחט בפנים והעלה בחוץ – חייב

דחייה – ר"ש אומר בפירוש שבזה מודה שפטור.

(קיא: באמצע)

תירוצים:

1. זעירי – נחלקו לגבי בהמה שנשחטה בלילה:
   לרבנן – שחט בלילה בפנים והעלה בחוץ – פטור
   שחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ – חייב על שניהם (כי בחוץ חייב גם על לילה)

ובא ר"ש להחמיר – שגם בשחט בלילה בפנים והעלה בחוץ – חייב (כי גם בפנים – אם עלו לא ירדו).

2. רבא – נחלקו לגבי קיבל דם בכלי חול (ולא כלי שרת):
   לרבנן – שחט בפנים וקיבל בחול, והעלה בחוץ – פטור,
   שחט בחוץ וקיבל בחוץ בחול, והעלה בחוץ – חייב (כי שחט בחוץ, וכשחייב על השחיטה חייב על ההעלאה)

ובא ר"ש להחמיר – שגם בשחט בפנים וקיבל בחול בפנים והעלה בחוץ – חייב (כי גם בפנים – אם עלו לא ירדו).

3. על פי גרסת אבוה דשמואל למשנה – זה כן עוסק ברישא (במליקה) (האפשרות הראשונה שדחינו לעיל) –

שלרבנן – במלק בפנים והעלה בחוץ חייב,
אבל במלק בחוץ ובעלה בחוץ פטור.

ור"ש בא להשוות לחומרא – שגם במלק בחוץ והעלה

(הגענו למשנה בסוף עמוד ב, שאת זה כבר ראינו, אז הגענו לסיום הפרק בקיב.).

[1] פירשנו כגרסת רש"י שזו תשובה בפני עצמה.