(מה. 1+ עד מו שליש)
תזכורת: שיעורי טריפה –
[מח – כלשהו, שדרה – מחלוקת (רובו או משהו)
ושט – כלשהו, כרס – רובו,
ריאה – כלשהו, קנה – רובו
לב – משהו, עורק ראשי – מחלוקת (רובו או משהו)
א. המשך טריפות בגרגרת (קנה) –
הקדמה –
נפסקה הגרגרת – צריך רוב להטריף,
אך חסרה הגרגרת (חור, כלומר ממש חסר חלק מהגרגרת) – מספיק גודל איסר להטריף.
- רב יהודה – רב: ניקבה הגרגרת כמו נפה (הרבה חורים מסביב להיקפה, עם רווח קטן מנקב בין נקב לנקב) – כל החורים מצטרפים לרוב ומטריפים[1].
קשה – הרי ניקבה זה חיסרון, אז מספיק שיצטרפו לאיסר כדי להטריף, ולא צריך רוב!
[והגמרא מוכיחה מגולגולת בטומאת מת שהרבה נקבים מצטרפים לשיעור].
תשובה – כאן מדובר בנקב שלא יצר חיסרון.
ומסכם ר' יהושע בן לוי:
נקבים בלי חיסרון – מצטרפים לרוב, כמו בנפסקה הגרגרת
נקבים עם חיזרון – מצטרפים לאיסר, כמו בחסרה הגרגרת.
- נקבים עם חיסרון בעוף – מה השיעור להטריף?
איסר? לא, זה גדול מדי.
אלא כקוטר הקנה עצמו (כלומר אם יקפלו את החלק המנוקב ויעשו איתו כביכול מכסה לקנה – הוא יכסה אותו),
(ומחשיבים את כל השטח המנוקב, גם את החלק שבין הנקבים).
- חיסרון כמו "דלת" (door)? כלומר חתיכה ירדה, אך עדיין מחוברת בצד אחד.
רב נחמן – צריך שיעור גדול יותר מאיסר כדי להטריף – אלא כדי שיכנס איסר ברווח (ע"פ דמשק אליעזר).
- נסדקה הגרגרת לאורכה
מספיק שיישאר קצת למעלה ולמטה וכשר.
כמה?
רב – חוליא (טבעת של הקנה).
רי"ח ור' יונתן – משהו.
(מה. שליש תחתון)
ב. גבולות אזור השחיטה של הקנה
למעלה – מהטבעת העליונה הגדולה
(אך ראה ברייתא יח: שם אפשר גם קצת מעל זה – מהכובע שמעל הטבעת, וכן הלכה).
למטה – עד כנפי הריאה העליונה, כשמחזיקים את הבהמה הפוך (שאז כנפי הריאה יורדים קצת יותר לכיוון הראש).
וכמה זה? זה כנגד המקום הטבעי שבה הצוואר של הבהמה יוצא מבית החזה.
לכן – אם משכו לה את הצוואר החוצה בכח ושחטו סמוך לחזה (כך שחלק מהקנה שבדרך כלל בתוך החזה נמתח החוצה) – טריפה.
אם הבהמה מוציאה את הצוואר בעצמה בכח (אנסה עצמה) ושחט שם – תיקו.
רי"ח ור"ל – וכן לגבי טריפה –
הגבול בין הקנה לריאה הוא הגבול הנ"ל (בקנה – רוב, בריאה – כלשהו).
[ואגב, מיקום החזה לגבי מתנות כהונה מקרבן שלמים –
החלק התחתון של הבהמה (רואה את הקרקע),
מהכרס ועד הצוואר (וכן נותן את שתי הצלעות העליונות (אחת מימין ואחד משמאל).
(מה. 7-)
עוברים לטריפה ה3 במשנה –
ג. ניקב קרום המוח
- עומק הנקב (בקרום יש 2 שכבות):
יש מחלוקת בדעת רב ושמואל:
דעה 1 – הנקב צריך לעבור את שתי השכבות
דעה 2 – מספיק נקב בשכבה החיצונית.
- הגבול בין המח לשדרה (במח כלשהו, בשדרה – נפסק רובו)
בתוך הגולגולת – מח, כשהחוט נמשך מהגולגולת – שדרה.
ואיפה זה בדיוק? ריב"ל – יש שני פולין שהם הגבול.
ומה עם הבשר שמול שני הפולין? מסתבר שנחשבים כמח.
ור' ירמיה – יש גם דבר דומה בעופות.
(מה: 5+, טריפה 4)
ד. ניקב הלב לבית חללו
- ר' זירא – לחדר הקטן או חדר הגדול?
אביי – הכוונה לגדול,
ראיה: לגבי ריאה כתוב שלפי ר' שמעון זה רק טריפה אם ניקב לבית הסימפונות, ושם פירש רב שהכוונה לסמפון הגדול.
דחייה – שם כתוב לבית הסמפונות – משמע הסמפון שממנו יוצאים כל השאר – הגדול.
כאן לעו"ז רק כתוב "בית חללו", ואולי זה הקטן.
- ניקב קנה הלב (אבי העורקים, מוקף במין חלב והולך בין שני חלקי הריאה, לכן נקרא כאן חלב שעל הדפנות של הריאה)
רב – במשהו, שמואל – ברובו.
רב נחמן – יש עוד שני קנים שיוצאים מהלב – אחד לריאה ואחד לכבד –
רב נחמן – של הריאה כריאה (כלשהו), של הכבד ככבד (ניטל כולו),
מר בר חייא – של הריאה ככבד (ניטל כולו), של הכבד כריאה (כלשהו).
(מה: באמצע, עוברים לטריפה 5)
ה. חוט השדרה
- במשנה: נפסק חוט השדרה – טריפה.
כמה נפסק?
ברייתא: ר' יעקב – אפילו ניקב, רבי – צריך רובו, וכך להלכה.
רובו של מה? מחלוקת בדעת רב:
יש אומרים – רוב מוחו או רוב עורו.
יש אומרים – רוב עורו (המקיף מבחוץ), אך רוב מוחו לא משנה,
- רבב"ח-ריב"ל – המח התרכך – פסול
בין אם הוא התמרך (נהיה ממש נוזלי ונשפך כקיטון),
ואפילו אם רק נתמסמס (שהחוט לא מחזיק את עצמו זקוף אם מחזיקים אותו בעמידה ביד).
מצבי ביניים:
- בעי ר' ירמיה: ואם לא נתרכך, אך החוט לא עומד בפני עצמו בגלל כובדו? תיקו.
- תלמידי רב: נתמזמז (נשפך חלק) – כשר.
קשיים על נתמזמז:
- הרי ר"ש אמר שנתמזמז טריפה.
תשובה – משנים גירסה, ר"ש דיבר על נתמסמס
- לוי ראה אדם חוטף מכה בראש ואמר לוי שנתמזמז מוחו,
ולכאורה אמר זאת כי חשב שימות.
תשובה – הוא יחיה. כוונת לוי הייתה רק שלא יוכל להוליד.
- גבולות חוט השדרה
למעלה – כבר ראינו (גB) – כשהחוט נמשך מהגולגולת, במקום של שני הפולים.
למטה – עד בין הפרשות
לאורך כל חוט השדרה יוצאים מהחוט שלוחות, אבל החוט עצמו מתפל רק באזור הרגליים. שם יש 3 התפצלויות (=פרשות), החוט נחשב חוט עד "בין הפרשות" – כלומר בין 2 התפצלויות.
רב יהודה רצה להראות לרב דימי איפה זה, אבל לא מצאו גדי מתאים (או שמן מדי או רזה מדי),
ולכן פשוט אמר לו:
שלישי (אחרי 3) – כשרה.
שניה (בין 2 ל-3) – איני יודע.
עד אחת – טריפה (נסביר עוד רגע).
רב הונא בריה דרב יהושע:
ועד בכלל – כלומר שבין בין 1ל-2 טריפה,
או ולא עד בכלל – ואז בין 1 ל-2 זה גם "איני יודע".
שאלות:
- רב פפא – אם זה לא עד בכלל, מה אם נפסק ממש בנקודת ההתפצלות?
- ר' ירמיה – אם זה כן עד בכלל, מה אם החוטים שמתפצלים עצמם (בפיצול הראשון) נקרעו מהחוט הראשי?
(רש"י – הספק רק לגבי הפיצול הראשון, השאר ודאי לא נחשבים חוט).
ניסיון הוכחה מברייתא – הפרשה תידון כבשר.
ולכאורה הכוונה לפיצול הראשון.
דחייה – הכוונה לשאר.
הגבול התחתון בעוף –
ר"ל – עד הכנפיים
ר' ינאי – עד למטה מהכנפיים
(רא"ש הכוונה האם זה עד מקום חיבור הכנפיים לא כולל או כולל,
אך הרמ"א מחמיר שהכוונה גם למקום הכנף עצמו, אא"כ זה מקום הפסד).
וכמי ההלכה?
עולא מספר שהיה אצל בן פזי ובדק עד הכנפיים (כר"ל) ואז קראו לו לנשיא והלך,
ועולא לא ידע אם הלך כי זה מספיק או שהלך משום כבוד הנשיא…
[1] מחלוקת בראשונים האם גם החלק העומד (הלא מנוקב) מצטרף לשיעור להטריף.
תגובה אחת
חיזרון צ"ל חיסרון, כקיטון צ"ל כקיתון, מתפל צ"ל מתפצל,