זבחים קיז – שיעור דף יומי

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו
בתוך שאר חולי ישראל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי, זבחים קיז

(קטז: רבע תחתון – קיח. שליש תחתון)

אנחנו חוזרים למשנה – לתיאור התקופות השונות של המשכן ומקדש.

א. בתקופת המשכן במדבר קודשים קלים נאכלים "בכל מחנה ישראל"

רב הונא – "בכל מקומות ישראל" –

מה הכוונה:

1. שלא היה במדבר מחנה ישראל, ומותר לאכול גם מחוץ למחנה לגמרי.

דחייה מברייתא:
שכמו שבמקדש יש 3 מחנות (שכינה – היכל, לוייה – הר הבית, וישראל – ירושלים)
כך גם היה במדבר 3 מחנות (הקלעים של חצר המשכן, מחנה לוייה, ומחנה ישראל).

2. "בכל מקום מחנה ישראל" – כלומר שאם עם ישראל חנה במקום א, ושם הקריב, ואז עזבו למקום ב והקימו מחדש את המשכן – יכול לאכול עכשיו במקום ב.

והחידוש – שאפילו שבאמצע פירקו את המשכן, זה עדיין נחשב בתוך המחנה.

המקור – "וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר ב, יז) – אע"פ שנסע – אוהל מועד הוא (והמחנה סביבו נחשב מחנה ישראל).

הגבלה – דווקא קודשים קלים, אבל קודשי קודשים א"א לאכול אחרי פירוק האוהל, כי הם צריכים מחיצה וברגע שפירקו – נחשב שיצאו ממחיצתם (תוס' ד"ה אימא).

(קטז: 4-)

ב. אגב זה – ברייתא על 3 המחנות (בירושלים)

מבוא – שילוח הטמאים מהמחנות השונות:

טמא מת וטבול יום – יוצא ממחנה שכינה (ההיכל), ומותר בלוויה (בהר הבית)

זב – יוצא ממחנה שכינה + לוייה, ומותר במחנה ישראל (ירושלים)

מקור – "וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם" (במדבר ה, ג) – תן מחנה לזה ומחנה לזה.

מצורע – יוצא מ3 המחנות.

מקור – "בָּדָד יֵשֵׁב" (ויקרא יג, מו) – שלא יהיה עם שאר הטמאים.

1. A. רשב"י – בירושלים היה עוד מחנה בין לוייה לשכינה – עזרת נשים,
   שתיקנו חכמים שטבול יום (שמדאורייתא יוצא רק ממחנה שכינה (מהעזרה)) – יוצא גם מעזרת הנשים (אך אין עונש).
2. B. בשילה היו רק שני מחנות

מה הכוונה:

1. לעניין שילוח טמאים –

דחייה – הרי למדנו שלכל טמא יש מחנה אחר שמותר בו, ואם נוותר על אחד המחנות יוצא ששני טמאים יהיו יחד.

(כלומר:
אם אין מחנה לוויה – הרי שטמאי מת יהיו עם הזבים במחנה ישראל
ואם אין מחנה ישראל – הרי שזבים יהיו עם המצורעים מחוץ למחנה)

2. לעניין קליטת רוצח בשגגה –
   שבמדבר מחנה לוייה קלט רוצח בשגגה, אבל בשילה לא.

[ומניין שבמדבר מחנה לוייה כן קלט –
"וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" – הברייתא לומדת מזה 3 דברים:
a. לך – בחייך, כלומר גם בעבר הירדן המזרחי
b. לך מקום – במקום שלך, שמחנה לוייה במדבר קולטת.
c. לך – שגם לוי שרצח (וכבר גר בעיר לוייה) גולה.

[לאיפה לוי גולה –

– לעיר לוייה אחרת

– ואם גלה בשכונה לשכונה בתוך עירו – גם מספיק, אך לא יוכל לצאת מהשכונה.

מקור – "כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל" (במדבר לה, כח) – עיר שקלטתו כבר]].

(קיז. באמצע)

ג. "באו לגלגל הותרו הבמות" – מה מקריבים בבמות –

ת"ר –
בברייתא יש 5 דעות – ר"מ, חכמים 1, ר"י, חכמים 2, ר"ש,
ויש בהם 3 מחלוקות.
(הברייתא עד סוף עמוד א, ודיוני הגמרא בתחילת עמוד ב)

1. A. בבמת יחיד – כולם מסכימים שרק היחידים מקריבים, ומקריבים רק נידר ונידב (עולות ושלמים, ולא חטאות ואשמות),

אבל נחלקו לגבי מנחה ונזירות –
ר"מ – כן,
חכמים 1, ר"י, חכמים 2, ר"ש – לא

(קיז: 1+)

1. a. מקורות המחלוקות:

ר"מ – כן –

"לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כׇּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. כִּי לֹא־בָאתֶם עַד־עָתָּה אֶל־הַמְּנוּחָה וְאֶל־הַנַּחֲלָה…" (דברים יב),

הפסוק מתייחס לגלגל, שאז מקריבים את הישרות ("הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו") – כלומר נדרים ונדבות.
וגם מנחות ונזירות נחשבות נדבה.

חכמים 1 – לא –

מנחות – כי אין מנחה בבמה (המקור בדף קו (רש"י))

נזירות – כי אמנם התנדב להיות נזיר, אבל הקרבנות הן חובה.

(קיז: 7+)

1. b. במה נחלקו לגבי נזיר – נזיר מביא כבש לעולה, כבשה לחטאת, איל לשלמים (עם חלות), ומהאיל נותן את הזרוע לכהן, בנוסף לחזה ושוק שנותנים מכל שלמים.
   אם נטמא – מביא שתי עופות (עולה וחטאת) וכבש לאשם.

שמואל – המחלוקת בחטאת ואשם,
אבל עולות ושלמים לפי כולם מביא (כי אלו סוגי קרבנות שיכולים לבוא נדבה).

רבה – המחלוקת בעולה ושלמים,
אבל חטאת ואשם לפי כולם לא.

ראיה מברייתא שיש דעה שנזיר לא מביא שלמים– בבמה קטנה מביאים שלמים (רגילים, לאו דווקא של נזיר), אבל לא צריכים לתת מהם לכהן חזה ושוק.

למה הברייתא לא אמרה שגם לא נותנים זרוע במקרה של שלמי נזיר? כנראה כי נזיר כלל לא מביא שלמים בבמה קטנה.

1. B. יחיד בבמת ציבור –
   הציבור ודאי מקריב שם את החובות,
   אבל נחלקו האם שם יחיד גם יכול להקריב חובות (חטאת ואשם) –

ר"י – כן
ר"מ, חכמים 1, חכמים 2 (ור"ש)

– לא

(קיז: 4-)

1. a. מקורות:

הדעות שלא – "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים יז, ו) – "איש" (יחיד) – רק "הישר בעיניו" – נדבות.

ר"י שכן –
"אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו" – כשמקריב "בעיניו" (במה קטנה), אז מקריב רק את הישר (נדבה),
אבל כשמקריב בבמה גדולה – מקריב גם חובות.

[אם כן למה כתוב "איש"? להתיר זר בבמה קטנה.

והרי לזה יש מקור אחר – "וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת־הַדָּם עַל־מִזְבַּח ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" – שצריך כהן דווקא כשזה פתח אוהל מועד.

תשובה – אם משם היינו חושבים שצריך לפחות בכור, קמ"ל שלא].

(קיח. 8+)

1. b. מה ההבדל בין חכמים 1 לחכמים 2?
   רב פפא – לגבי נסכים במדבר –
   (שכמו שראינו בדף קיא משהו התחדש לגבי נסכים בכניסה לארץ) –

חכמים 1 – במדבר ובתקופת הגלגל – לא היו נסכים,
ומה שהתחדש זה שממשכן שילה יש נסכים.

חכמים 2 – כבר במדבר היו נסכים במשכן,
ומה שהתחדש זה שמהגלגל יש נסכים גם בבמות קטנות.

(קיח. 10+)

1. C. בבמת ציבור – איזה חובות מקריב הציבור
   שאר הדעות – כל החובות
   ר"ש – רק פסחים וחובות שקבוע להם זמן (תמידים ומוספין, ולא למשל פר ציבור).
2. a. מקורות –

ר"ש – "וַיַּחֲנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת־הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ…" (יהושע ה, י), והרי ברור שעשו, אלא זה מלמד שעושים רק חובות כמו פסח.

שאר הדעות – הפסוק מלמד שערל שהוא טמא מת – ניתן להזות עליו אפילו שהוא עדיין ערל.

(כי עם ישראל טבל ב8 בניסן,
חצה את הירדן ב10 בניסן (ואז עשו הזאה ראשונה ביום ה3 של הטהרה)
ב11 בניסן נימולו,
וב14 עשו הזאה שנייה (ביום ה7 שלהם) ואז שחטו את הפסח.
אבל אם היו צריכים לחכות להזאה רק לבריחת ב11 בניסן – לא היו מספיקים להיטהר ל14 בניסן.

(קיח. שליש)

1. b. ברייתא כר"ש –
   תנא תני לפני רב אדא בר אהבה – אין בין במת ציבור לבמת יחיד, אלא שבבמת ציבור מקריבים פסח וחובות שקבוע להם זמן

לכאורה זה לא מוסיף על ר"ש,
אבל מחדש רב אדא בר אהבה – שזה דווקא עולת ציבור

כי כיוון שהברייתא הזכירה את פסח בנפרד, למרות שגם זה חובה שקבוע לה זמן, מכאן שבא לומר שחוץ מפסח – מקריבים בבמת ציבור רק קרבן חובה שיש כנגדו בבמת יחיד קרבן נדבה, ולכן:

עולת תמידין ומוספים כן – כי יש ליחיד עולת נדבה בבמה

חטאת מוספים לא – כי אין ליחיד חטאת בנדבה.

מנחת חביתין לא – כי סובר כרוב הדעות שיחיד לא מקריב מנחה בבמה,

שלמי ציבור לא – כי אמנם יחיד מביא שלמים אבל זה שלמים מסוג אחר (קודשים קלים ולא ק"ק (רש"י).