מנחות סו – שיעור הדף היומי

לעילוי נשמת ר' חיים רפאל בן ר' בן ציון שלום ז"ל

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי, מנחות דף סו

(סו. שליש (מיום הביאכם) – סו: 1-)

הפסוקים –

ויקרא ב, יד – וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.

ויקרא כג, טו – וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.

דברים טז, ט – שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר־לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.

חלק א – (אמצע הברייתא) – מקורות לזמני שאר הפעולות של העומר

א. בינתיים הברייתא הוכיחה שקוצרים את העומר בט"ז ניסן.

אבל עדיין צריך לברר –

1. אולי קוצר בט"ז, אבל סופר אח"כ?

ת"ל – שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר־לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה (דברים טז) – סופר מהיום שקוצר.

2. אולי קוצר וסופר בט"ז, אבל מקריב אח"כ?

ת"ל – וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה (ויקרא כג) – סופר מהיום שמביא (מקריב).

3. יום מול לילה –

מצד אחד – שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (ויקרא כג) – קוצר ומתחיל לספור בלילה

מצד שני – מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם (שם) – ההקרבה היא ביום.

(דילוג על מה שראינו אתמול מאמצע עמוד א עד הרבע התחתון (הדחיות לראיות שזה למחרת יו"ט))

ב. גופא – אביי – מצווה למנות ימים ושבועות

(יש מחלוקת בראשונים איך בדיוק עושים את זה, מנהגנו למנות בכל יום גם ימים וגם שבועות).

למעשה –

אמימר – מנה רק ימים, כי בימינו ספירת העומר רק מדרבנן זכר למקדש.

רב אשי – כן מנה ימים ושבועות, ויש מחלוקת בראשונים אם זה כי סובר שזה דאורייתא, או רבנן אבל תקנו כעין דאורייתא.

(סו. במשנה למטה)

חלק ב – משנה – המשך תיאור עשיית העומר

אחרי הקצירה (במשנה הקודמת) –

1. שמו את השעורים בקופות והביאו למקדש.
2. הקלייה – "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ" (ויקרא ב, ד) –

ר"מ – קולים ישירות על האש,
ולכן קלו כשהגרעינים עוד בשיבולים, ורק אח"כ חבטו עם מקלות להפרדה מהשיבולים.

רבנן – קולים באבוב מחורר על האש,
ולכן אפשר בלי השיבולים, ולכן קודם חבטו להפריד מהשיבולים (וכיוון שעדיין לח, חבטו בעפים רכים, שלא יתמעכו), ואח"כ קלו.

3. ייבשו בעזרה, ואז לריחיים לטחינה גסה, ניפו ב13 נפות.
4. מה שלא השתמשו נפדה לכל אדם,
   חייב בחלה (כי בשעת הגלגול כבר היתה חולין),
   ולגבי מעשרות –

לרבנן – פטור (כי בשעת גמר המלאכה (המירוח) היתה של הקדש)
לר"ע – חייב

א. בברייתא (לגבי מח' ר"מ ורבנן, ועוד)
(על הפסוק – ויקרא ב, יד – וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ).

1. A. מחלוקת ר"מ ורבנן –
   "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל"

ר"מ – קולים ישירות על האש,

מקור – בָּאֵשׁ – ישירות באש

רבנן – קולים באבוב מחורר על האש,

מקור – קָלוּי –

1. a. המשמעות של "קלי" היא לא ישירות באש
2. b. "קלי" מלשון קליל, מבריק, כלומר בכלי נחושת מבריק.

1. B. המקור שקולים לפני הטחינה –

בפסוק לכאורה יש שתי אפשרויות – "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל" (ויקרא ב, ד) –

"אָבִיב קָלוּי" – משמע לפני הטחינה

ומכריעים כך, כי "בָּאֵשׁ" – הפסיק בין קלוי לבין גרש.

"קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ (גרוס, טחון)" – משמע אחרי הטחינה

1. C. כַּרְמֶל –
2. בברייתא – נוטריקון של רך ומל (נמלל ביד מרוב רכותו).

(ואגב, הברייתא מביאה עוד ארבע דרשות של נוטריקונים)

2. בברייתא של דבי רי"ש – כר מלא (שהשעורים בשלים ונפוחים כמו כרית מלאה נוצות)

(סו: שליש)

ב. לגבי האם שאר הקמח חייב במעשרות

לרבנן – פטור,

כי בשעת גמר המלאכה (מירוח) היתה של הקדש ("ראשית דגנך" (דברים יח, ד) – למעט דיגון של הקדש).

לר"ע – חייב,

1. A. רב כהנא – השאר קדוש אבל זה לא פוטר ממעשרות (לא דורש את המיעוט "מדגנך").

קושיות:

1. מתיב רב ששת – בברייתא חכמים טענו לר"ע –
   הרי גם אתה מודה שבלי קשר לעומר, אם אדם פודה מיד הגזבר תבואה של הקדש – פטור.
2. איתיביה רב כהנא בר תחליפא – בברייתא יש הסבר אחר (שנפרט עוד רגע ברי"ח)

(סו: שליש תחתון)

1. B. רי"ח – כמו הברייתא הנ"ל – השאר כלל לא קדוש, ולכן חייב במעשרות,

כי "לא ניתנו מעות (ההקדש) אלא לצורך בהן" (מעות ההקדש קנו רק את העשרון הסופי אחרי כל הניפויים (יש "ברירה").

הערות:

1. a. תוס' – אז למה השאר צריך פדיון?
   זה רק לדעת רבנן.
   2. זה לר"ע, אבל מדרבנן].
2. b. גם רבא הסביר כך (שמירוח הקדש פוטר),

ומוסיף שאמנם מירוח הקדש פוטר לפי כולם
אבל מירוח פירות של גוי וכותי – זה מחלוקת תנאים –
(לכל הדעות בברייתא עצם הקניין של גוי לא מפקיע, אלא המחלוקת האם המירוח כשזה שלו פוטר) –

ר"מ ור"י – לא פוטר,
ומפרישים מפירות של גוי על של ישראל ולהפך.

רי"ס ור"ש – פטור (וחייב מדרבנן),
ולא מפרישים משלהם על של ישראל ולהפך.

(ורבא ממשיך ועוסק בגלגול הקדש וגוי – האם פוטר מחלה, אבל את זה נראה מחר).