(צז: שליש תחתון – צח: סיום הפרק)
חלק א – מניין שגם בשאר קרבנות יש בליעה
לומדים היקש מחטאת ומנחה –
[הגמרא מביאה שתי ברייתות (ר"א בצז: שליש תחתון, ר"ע צח. שליש עליון),
ששתיהן לומדות מ"זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים" (ז, לז),
מכל דבר בפסוק לומדים דינים גם לשאר הקרבנות,
בין השאר לומדים את הדין שלנו, כל ברייתא מזכירה מקור אחר]:
ר"א – בחטאת (כמו שראינו אתמול) – "כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ" (ו, כ)
ר"ע – במנחה – "כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ" (ו, יא)
ומסבירה הגמרא שאין מחלוקת, וצריך את שניהם:
אם היה רק מנחה – אולי דווקא שם כי זה רך ומבליע יותר בקלות
ואם היה רק חטאת – אולי דווקא שם כי זה "קריר" (עבה ומחלחל) ומבליע יותר בקלות,
קמ"ל ששניהם מבליעים, ומהם לומדים לשאר הקרבנות.
עכשיו נראה את שאר הדינים שהברייתות לומדות לפי הסדר:
א. הברייתא של ר"א
עולה – שגם שאר הקרבנות צריכים כלי
- מזרק (כלי לקבלת הדם)
המקור בעולה – וַיִּשְׁלַח אֶת־נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים. וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת…" (שמות כד, ה-ו)
דחייה – הרי באותו פסוק מוזכרים גם שלמי ציבור, אז אפשר ללמוד מהם לשאר הקרבנות ולא צריך את עולה.
- ששוחטים בסכין
המקור בעולה – מעקידת יצחק (שהיה עולה) – "וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת" (בראשית כב, י)
מנחה – שגם שאר הקרבנות (קודשי קודשים הנאכלים) נאכלים רק לזכרי כהונה.
למה צריך את המקור –
הרי בחטאת ואשם זה פסוקים מפורשים,
ובשלמי ציבור מהייתור בסוף הפסוק – "בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ כׇּל־זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ קֹדֶשׁ יִהְיֶה־לָּךְ" (במדבר יח, י)
תשובה – זה אכן נצרך לשלמי ציבור,
ויש מחלוקת תנאים מה המקור לזה בשלמי ציבור – הפסוק שלנו או הריבוי הנ"ל.
חטאת – כבר אמרנו (שמבליע).
אשם – שאין השפיר ושליה (=העובר) מתקדש
שהרי אשם הוא זכר ואין לו עובר, ומזה לומדים לשאר הקרבנות שהעובר לא קדוש.
(תוס' – הכוונה שלא קדוש כלל, אך רש"י – הכוונה שלא מקריבים את אימוריו).
הערות:
- באמת זאת מחלוקת תנאים אם העובר קדוש,
ור"א סובר כדעה שמצד אחד אכן קדושים כשנולדים "רַק קׇדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר־יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל־הַמָּקוֹם…" (דברים יב , כו)
אך מצד שני לא לפני שנולדו – את זה לומדים מאשם. - היכולת ללמוד זה בהנחה שלומדים אפשר (קרבנות בהם יש נקבה) משאי אפשר (אשם, שיש בו רק זכר).
מילואים – לגבי נוֹתר ומוֹתר –
שבשר שנותר נשרף – "וְאִם־יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים… וְשָׂרַפְתָּ אֶת־הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ" (שמות כט, לד)
אבל קרבן חי מוֹתר – לא נשרף,
למשל שאבד והקדיש עוד אחד ואז מצא את האבוד,
זה נלמד מהמילואים כי שם ארוע כזה ודאי לא קרה.
(אלא מה עושים – תלוי בקרבנן:
מותר חטאת מתה, מותר אשם ירעה עד שיסתאב, וכו').
שלמים – שמפגלים ומתפגלים
רש"י – שאם חשב מחשבת פיגול על הבשר, גם הנסכים התפגלו,
ואת זה לומדים גם לשאר הקרבנות.
(צח. שליש)
ב. הברייתא של ר"ע
(מבאר רק את מנחה, חטאת ואשם)
מנחה – כבר אמרנו (שמבליעה)
חטאת – כמה דינים –
- באה רק מחולין (ולא מכסף מע"ש)
המקור בחטאת – "וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ" (טז, יא) – ולא משל ציבור או כסף מע"ש.
- שמקריבים ביום –
המקור הוא הפסוקים שלנו:
"זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֺּתוֹ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…" (ז, לז-לח).
קשה – והרי הפסוק נאמר על כל הקרבנות ולא רק על חטאת?
תשובה – נכון, ו"כדי נסבה" (הברייתא הזכירה את זה בחינם).
- שעושים את העבודות ביד ימין –
המקור בחטאת –
על פי ר"ל – שכל מקום שכתוב "אצבע" או "כהן" – זה בימין.
קשה – הרי גם בשאר הקרבנות כתוב "כהן"?
תשובות:
- a. אכן גם זה "כדי נסבה".
b. כר"ש – לא מספיק שיהיה כתוב כהן אלא אצבע.
אשם – שהעצמות לא קדושות
המקור באשם (רש"י 2) – "…אֲשֶׁר יְכַפֶּר־בּוֹ לוֹ יִהְיֶה" (ז, ז) – שהעצמות הן שלו ולא קדושות.
(צח. 1-)
חלק ב – חזרה לדין כיבוס הבגד
א. שואל רבא – אם הותז על הבגד קודם דם עולה, ואז מעליו דם חטאת – האם צריך כיבוס?
אם תלוי במגע – הרי גם דם החטאת נוגע בבגד, וצריך
אם תלוי בבליעה – דם החטאת לא בלוע בבגד, ולא צריך – וכך מכריע.
ב. אגב, עוד שאלה של רבא על שני סוגי דברים על הבגד –
נתונים:
דם ורבב (שומן) על הבגד חוצצים אם טובלים את הבגד לטהרו.
אבל אדם שזה המקצוע שלו (שוחט, מוכר רבב) לא מקפיד ולא חוצץ.
השאלה – אם יש על הבגד גם דם וגם רבב, וזה של אדם שהוא גם שוחט וגם מוכר רבב, האם גם כשיש את שניהם לא מקפיד, או שזה כבר מוגזם ומקפיד?
תיקו.
