להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)
להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף יט
(יח: שליש תחתון עד יט: שליש תחתון)
חלק א – עוד דיני בגדים
א. "בד"
תנו רבנן – "בד": 1. שיהיו בוץ (פשתן), 2. חדשים. 3. שזורים מ6 חוטים.
מקשה אביי – מניח שכל זה נלמד ממשמעות המילה בד,
ואם כן לכאורה כל הדינים מעכבים,
וקשה – הרי חדשים לא מעכב (כמו שראינו אתמול בתחילת חלק ב) – ששחוקים כשר.
עונה רב יוסף – לדינים יש מקורות שונים, ויש שמעכבים ויש שלא:
- בוץ – זה אכן ממשמעות של "בד" ואכן מעכב,
איך זה נלמד מהמשמעות:
- a. ר' יוסף בר"ח – "בד" – דבר העולה מהקרקע בד בבד – אחד אחד (בניגוד לצמר שמתפצל מעצמו, ואילו פשתן מתפצל רק כי מכים בו).
- b. רבינא – מיחזקאל – "ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם"
(ומסביר רב אשי – ידעו את זה גם לפני יחזקאל בהלמ"ס, אבל יחזקאל כתבו בפסוק).
[אגב – המשך הפסוק – "לא יחגרו ביזע" – שהאבנט לא יהיה מתחת לבטן או מעליה אלא בגובה המרפק,
ומביאים סיפור על זה על הונא בר נתן שהמלך הפרסי תיקן לו את מקום האבנט].
- חדשים – מהדין הכללי של הידור מצווה, ולא מעכב.
- שזורים – גם זה לא ממשמעות הכתוב (שהרי אם כבר המשמעות היא אחד אחד), אלא נלמד ביומא עא: מהייתור של "שש משזר".
(יט. 6+)
ב. כהן שלקה ושם תחבושת
משנה בעירובין – כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש (אבל לא במדינה, כי זה מרפא ואסור משום שבות)
לכאורה יש כאן שתי בעיות – חציצה וייתור בגדים:
לגבי חציצה – הגמרא שואלת,
ועונה שאכן בין הבגד לבשר אסור אפילו כמלוא נימה (רבא),
אלא שכאן זה שלא בין הבגד לגוף וגם לא בין היד לכלי הקודש (אלא על יד שמאל/גב היד).
לגבי ייתור –
בגמי ודאי אין בעיה, כי זה גמי ולא בד,
אבל מה אם זה יהיה בד (צלצול) –
רי"ח 1 – גם צלצול מותר, כי ייתור בגדים אסור רק במקום שבו יש בגדים.
אבל כל השאר אוסרים גם שלא במקום הבגד, באיזה גודל:
- A. ר"י בריה דר"ח – גם צלצול אסור,
רבא[1] – אסור ב3 על 3,
[והגמרא מבארת שהם לא חולקים –
עקרונית צריך 3 על 3 (שיחשב בגד),
אבל צלצול זה דבר חשוב – שאסור גם בפחות מ3 על 3].
- B. רי"ח 2 (לישנא אחרינא)[2] – דווקא ב3 על 3, ולא בצלצול קטן.
ונחזור למשנה בעירובין שהתירה גמי –
לפי הדעות שצלצול אסור גם שלא במקום הבגדים – מובן שהתירה דווקא גמי,
אבל לפי רי"ח שצלצול מותר, למה המשנה לא חידשה שמותר גם צלצול (לחדש שאין בעיית ייתור בגדים)?
תשובה – כי הנושא שם זה דיני שבת, רצתה לחדש שמבחינת דיני שבת לא אסרו על ריפוי במקדש (גמי מרפא, צלצול לא).
(יט. שליש תחתון)
ג. עוד דיני חציצה בין הגוף לבגד
כאמור – אמרנו שאפילו נימא אחת חוצצת, והמקור – וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ (ו, ג).
עכשיו נשאל על מצבים שונים האם הם חוצצים (חלק מהשאלות חיברנו יחד):
- אוויר
מצד אחד צריך "על בשרו" – כלומר לא מספיק שלא תהיה חציצה, אלא שהבגד יגע בגוף (וצריך טייץ).
מצד שני – אולי דרך לבישה בכך, וזה נחשב על בשרו.
ויש שני שלבים –
A. הבדילה רוח בין הבגד לגוף,
B. ואח"כ – אם נאמר שרוח נחשבת חציצה,
מה לגבי האוויר שבבית השחי – שזה אוויר שכל הזמן יש שם באופן מובנה.
- כינה –
מתה – חוצצת,
השאלה לגבי כינה חיה – אולי כיוון שהיא באה והולכת – נחשבת חלק מהגוף (הסברא לא ברורה לי). - עפר –
עפר ממשי – ודאי חוצץ
השאלה לגבי אבק עפר, האם כיוון שלא מרגישים בו לא חוץ? - האם הגוף שלו עצמו יכול לחצוץ –
- A. ידו – הכניס את היד מתחת לבגד והיד חוצצת בין הבגד לגוף.
אם נאמר שידו לא חוצצת –
B. שיערו – אם עבר על איסור גידול שיער והשיעור נכנס בין הבגד לגוף. - נימא מהבגד עצמו שאמנם התנתק מהבגד אבל עדיין תחוב בו –
האם עדיין נחשב חלק מהבגד ולכן לא חוצץ?
6. תפילין – (נפרש כתוס' שגם כאן השאלה לגבי חציצה)
האם חוצצות, או שמשום חביבות המצווה נחשבות חלק מגופו ולא חוצצות?
לדעה שלילה לאו זמן תפילין (אסור להניחם בלילה) – חוצצות
כי בלילה ודאי חוצצות,
וממילא חוצצות גם ביום (כי דבר שמקפידים עליו לפעמים משום חציצה – אז חוצץ תמיד).
לדעה שלילה כן זמן תפילין – האם דבר שהוא למצווה חוצץ?
ר' אמי – חוצצות.
קושיות:
- מיתיבי – כהנים בעבודתן, לויים בדוכנם וישראל במעמדן – פטורים מתפילין.
והרי אם חוצצות – אז לא רק פטורים אלא אסורים!
תשובה – כיוון שרק הכהנים אסורים, ואילו לויים וישראלים רק פטורים – כתוב פטורים.
- והתניא – אם הניחן אינן חוצצות!
תשובה –
של יד – חוצצות
של ראש – לא חוצצות
(כי אמנם גם על הראש יש מצנפת/מגבעת, אבל המקום שלה היה גבוה יותר ממקום התפילין, כך שהתפילין לא חצצו (תוס' – וזה גופא החידוש של הברייתא).
(יט: 1+)
המשך הפסולים במשנה בתחילת הפרק (טו:)
חלק ב – מחוסר כיפורים
מקור – לגבי יולדת – וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה (יב, ח) – משמע שעד עכשיו נחשבת טמאה (לגבי קודשים), וטמא מחלל את העבודה.
(וראה בדף יז שדיברנו על האופי של אותה טומאה).
(יט: 4+)
חלק ג – פסול שלא רחוץ ידיים ורגליים
א. מקור (ברייתא שראינו אתמול, סוף יז:) – גז"ש בין 3 תחומים שכתוב בהם "חוקה" –
מחוסר בגדים – "וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט… וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם…" (שמות כט, ט)
שתויי יין – "יַיִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל…" (י, ט-י))
רחיצת ידיו ורגליו – "וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חׇק־עוֹלָם" (שמות ל, כא)
ולמסקנה שם ראינו שלומדים שתויי יין ושלא רחץ ממחוסר בגדים.
ב. הרחיצות של כה"ג ביום כיפור –
הרחיצה הראשונה בבוקר מעכבת, כמו בכל יום
אבל הרחיצות שעושה בין כל החלפת בגדים (בגדי לבן לזהב ולהפך) – לא מעכבים.
ושואל רב אסי – למה, הרי גם שם כתוב "חוקה" (טז, כט – בסיום תיאור עבודת יו"כ – "וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ…")
תשובות (ודחיות) –
- A. רי"ח – מהפסוקים של יו"כ – "כְּתֹנֶת־בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי־בַד יִהְיוּ עַל־בְּשָׂרוֹ… וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת־בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם" (טז, ד – בפרשיית עבודת יו"כ) – רק הלבישה מעכבת ולא שום דבר אחר.
דוחה רי"ח את עצמו – אם כן, אז שגם הרחיצה הראשונה של הבוקר ביו"כ לא תעכב!
- B. יש היקש לגבי רחיצה בין כה"ג לכהן הדיוט, ולכן – רק רחיצה שמעכבת גם בכהן הדיוט מעכבת בכה"ג –
חזקיה – בפסוק של הרחיצה (שמות ל, כא) – "וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חׇק־עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם".
דוחה ר' יונתן – זה רק מלמד שצריכים לרחוץ גם לדורות.
ר' יונתן – בפסוקים של הכיור (שמות מ, לא) – "וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת־יְדֵיהֶם וְאֶת־רַגְלֵיהֶם"
דוחה חזקיה – זה מלמד שצריך כמות מים בכיור שתספיק ל4 אנשים.
(יט: באמצע)
ג. ת"ר – איך היו רוחצים
הנחת היסוד שצריכים לרחוץ הידיים והרגליים יחד. כמה ביחד? –
ר' יוסי בר"י – הכל ביחד
ולכן מניח יד מעל יד מעל רגל מעל רגל,
ואמנם אדם רגיל לא יצליח לבד בלי ליפול, ולכן כהן אחר היה מסייעו.
חכמים – יד ימין ורגל ימין יחד, ויד שמאל ורגל שמאל יחד
כלומר פותח את הברז, מתכופף, ומניח יד ימין על רגל ימין ויד שמאל על רגל שמאל
כי א"א כר' יוסי בר"י, כי עמידה מן הצד (ע"י כהן אחר) לא נחשבת עמידה.
אז שישב וירחץ?
תשובה – "בְּבֹאָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ־מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל־הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת" (שמות ל, כ) – היקש לשירות, שכמו ששירות בעמידה גם הרחיצה.
[1] הלשון של רבא זה שאסור משום חציצה, אבל הכוונה לייתור בגדים (רש"י).
[2] גם כאן, למרות שבלישנא השנייה נראה שיש הבדל גם בדעת ר"י בריה דר"ח שכאן מדבר על חציצה רש"י מבאר שזה לא כך, אלא הכוונה לייתור, וכל ההבדל בין הלשונות הוא רק בדעת רי"ח.
