זבחים פו – שיעור דף יומי

השיעור מוקדש לעילוי נשמת נחום פניגשטין הי"ד, בן אברהם ושרה
שנהרג בגולן לפני חמישים שנה בי"ז כסליו תשל"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הגמרא, זבחים פו

(פה: במשנה – פז. באמצע)

חלק א – משנה – עוד דברים שאם עלו ירדו – דברים כשרים שפשוט לא שייכים למזבח –

א. חלקי הקרבן שנאכלים –

נאכלים לכהנים וישראל – בשר קודשים קלים
נאכלים לכהנים – בשר קודשי קודשים, מותר העומר, שתי הלחם, לחם הפנים, שיירי מנחות.

ב. קטורת – מוקטר על המזבח הפנימי ולא על מזבח העולה

ג. חלקי קרבן עולה שאינם דם ובשר – צמר שבראש, שיער שבזקן, עצמות, גידים, קרניים, טלפיים.

כל עוד מחובר – מוקרבים.
אם פרשו – לא מוקרבים, ואם עלו ירדו,
ובגמרא נראה שזו דעת רבי, ורבנן חולקים.

גמרא – לגבי העצמות והגידים של עולה

א. מחלוקת ומקורות:
מצד אחד – ויקרא א, ט – "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת־הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה"
מצד שני – דברים יב, כז – "וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל־מִזְבַּח ה' אלוקיך", ולא העצמות וכו'.

אלא שלפעמים מקריבים ולפעמים לא:

רבי (משנתנו, ברייתא א, רבי בברייתא ב) –

כל עוד מחובר – מקריבים,
אבל אם פרשו – לא מקריבים, ואם עלו ירדו.

רבנן בברייתא ב –

בין אם מחובר ובין אם פרש – מקריבים.
אבל עיכולי גידין ועצמות (שקפצו מהאש) – לא מחזירים.

(פו. שליש)

ב. דיון בדעת רבי לגבי אם העצמות פירשו (שלא מקריבים) –

ר' זירא מחלק, ויש שתי גרסאות מה החלוקה:

1. פירשו כלפי מטה (התרחקו מהמזבח) – אכן לא מקריבים,
   אבל אם התקרבו למזבח – מקריבים.

דחייה – סוף סוף הרי פירשו, ולא מקריבים.

2. החלוקה היא אם פירשו לפני או אחרי זריקת הדם:

רבה ור' זירא –

פירשו לאחר זריקה – לא מקריבים ויש מעילה (הזריקה עשתה אותם ראויים למזבח, וכיוון שפרשו הם כמו קודשים פסולים וצריכים שריפה)

פירשו לפני זריקה – הזריקה מתירה אותם לכהנים לכל שימוש, אפילו להכין ידית של סכין (כמו העור).

וכרי"ח-רי"ש שלמדו גז"ש (מופנה) "לו יהיה" מאשם לעולה, שהעצמות של הכהנים.

ר' אלעזר להפך –

פירשו לאחר זריקה – מהתורה אין מעילה, כי הזריקה התירה אותם (ומרבנן אסורים)

פירשו לפני הזריקה – הזריקה לא כוללת אותם, ויש בהם מעילה והם קודשים פסולים וצריכים שריפה.

ורב אדא בר אהבה מביא ברייתא שבעצמות עולה מועלים לעולם, משמע בין לפני בין אחרי

אך רבה יתרץ – משנים קצת את הגירסה, והכוונה שם רק אחרי זריקה.

(פו. משנה למטה)

חלק ב – משנה – פקעו דברים מעל המזבח

משנה –

בקרבנות פסולים, גם אלו שאמרנו שאם עלו לא ירדו – לא יחזיר (וכן גחלת שפקעה)

בקרבנות כשרים – קודם חצות יחזיר (ויש מעילה), אחרי חצות לא יחזיר (ואין מעילה).

גמרא –

א. לגבי איברים – מה זה משנה חצות?

אם הם כבר פחם/אפר – לא יחזיר גם לפני חצות, אם לא אז יחזיר גם אחרי חצות.

תשובה –

אם לא שרופים עדיין – יחזיר גם אם פקעו אחרי חצות (עד שיתקשו, חזו"א).
אם כבר פחם/אפר – לא יחזיר גם עם פקעו לפני חצות
אלא המשנה במצב בינייים (שרירי – נתקשו כעץ, אך לא פחם) – שלזה חצות מספיק.

ב. מקור שבהתקשו – חצות מספיק:

כשמעלים את הקרבנות למזבח יש שני שלבים (ויקרא ו, ב-ג)

העלאת הקרבן והשריפה

ב – צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כׇּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃

בסיום השריפה יש תרומת הדשן –

ג – וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ׃

(ואח"כ יש עוד שלב של הוצאת שאר הדשן מחוץ למחנה).

והגמרא מבינה ש"כׇּל־הַלַּיְלָה" מתייחס לשני השלבים. איך ייתכן שהלילה הוא גם לזה וגם לזה? אלא חלקהו (לגבי איברים שהתקשו) חציו להקטרה חציו להרמה.

(פו: 3+)

מתיב רב כהנא – והרי זמן תרומת הדשן מתחיל עוד קודם חצות (ברגלים היו תורמים כבר באשמורת הראשונה של הלילה, כי פינוי הדשן לקח הרבה זמן ושיספיקו עד עלות השחר)?

תשובה – אכן אפשר לתרום עוד לפני כן (רי"ח – לומדים מ"כׇּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר" – לתת לו בוקר נוסף מוקדם יותר),
אבל עדיין, לגבי איברים שהתקשו יש את הדרשה הנ"ל לגבי חצות.

(פו: 2-)

ג. מה אם פקעו לפני חצות והחזיר אחרי חצות (כלומר בחצות לא היו על המזבח)

הבנה א – השאלה לגבי שרירי, ועקרונית צריכים להיות על המזבח בחצות, ולכן:

רבה – בין אם החזיר ב2 בלילה ובין אם ב7 בבוקר – לא נחשב, אלא צריכים את חצות הבא כדי להיחשב שעוכלו (כאמור – כל עוד עדיין לא נעשו פחם).

רב חסדא – חצות הבא לא מועיל, אלא:
החזיר ב2 בלילה – כשיגיע עלות השחר נחשב שעוכלו (עלות השחר חזק יותר מחצות בקל וחומר מפסול לינה).
החזיר ב7 בבוקר – לא יחשבו שעוכלו לעולם (חצות הבא לא מועיל), עד שיהפכו לפחם.

הבנה ב – לא נחלקו בשרירי (רב יוסף) אלא בשמנים (אביי), כלומר:

בשרירי (התקשו לפני חצות) – מתקיף רב יוסף: מספיק שיעבור עליהם חצות גם אם אינם על המזבח

(וכן: שלחו מארץ ישראל, ר' חייא בר אבא (אך מדרבנן אין נהנהנים מהם), תנא בר קפרא)

בשמנים (לא התקשו) –

היו על המזבח בחצות – בין אם קפצו לפני ובין אחרי, יחזיר ומותרים כשהתקשו + אחרי חצות.

אבל קפצו לפני חצות והחזיר אחרי חצות – אביי לרב פפא: כאן אמרו רבה ורב יוסף שלא מספיק שיתקשו, אלא:

רבה – צריך חצות הבא
רב חסדא – אם החזיר ב2 בלילה – עלות השחר מספיק, אם החזיר ב7 בבוקר – לא יעוכלו לעולם (אלא רק כשיהיו פחם).