זבחים טו – דף יומי

השיעור הוקדש על ידי יצחק גולדברג, לזיווג הגון לנכדותיו ולרפואת אשתו ושלו לאורך שנים בעז"ה
להבדיל,
לעילוי נשמת יהודה אריה בן חנה ריינס ז"ל,
ממייסדי מושב מחולה, ומראשוני מתיישבי בקעת הירדן לאחר מלחמת ששת הימים. חקלאי בנשמתו, שהיה מסור לתורת ישראל, ארץ ישראל, עם ישראל, ולמשפחתו הענפה – שהקים עם אשתו נעמי תבדל"א.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף טו

(יד: – טו: בסוף הפרק הראשון)

המשך עבודת ההולכה

תזכורת מהמשנה –

ת"ק – כל הולכה היא עבודה

ר"ש – רק במצב שחייבים להוליך (שא"א לשחוט צמוד למזבח).

חלק א – הולכה שלא ברגל (למשל הושטת יד)

במה מדובר –

רש"י –
במצב שבו המזבח רחוק ועקרונית צריך ללכת ברגל, והוא בכ"ז הושיט ולא הלך,
אך אם זה קרוב ואין צורך ללכת אלא מספיק להושיט – ודאי שזה נחשב הולכה.

נפק"מ אם זה הולכה –

רש"י – שמחשבת פסול פוסלת

תוס' מוסיף – שאם זה לא הולכה אז חסר לו אחת מהעבודות וצריך ללכת אחורה ולהוליך (בהנחה שיכול לתקן).

הדיונים:

א. האם זה הולכה

               ראיות שזה הולכה:

1. הברייתא הזכירה שישיבה פוסלת את העבודות,
   והגמרא מניחה שהברייתא התכוונה לכל העבודות, כולל הולכה,
   והרי איך אפשר לשבת בהולכה? אלא הכוונה שהושיט, וזה נחשב הולכה.

דחייה – אולי הכוונה שמקדם את גופו בישיבה על הרצפה, וזה לא קשור להושטה.

2. 2. בפסח הכהנים היו מעבירים את הכלי מכהן לכהן בלי להזיז את הרגליים!

דחייה – אולי כל כהן התקדם צעד אחד כשנתן לכהן הבא.

ראיה שזה לא הולכה –

משנה בדף לב – כהן כשר שהעביר לפסול, הפסול יכול להחזיר לכשר והכל בסדר.

וברור שאין בעיה בעצם זה שהפסול מחזיק, אלא מה הבעיה –

בהווה אמינא – הפסול עומד קרוב יותר למזבח, והבעיה היא שהכשר קידם את הדם בעזרת הושטה, והושטה אינה הולכה, ולכן הפסול יחזיר אחורה לכשר (שעדיין עומד באותו מקום) והכשר יוליך כמו שצריך וזה בסדר.

דחייה – ההושטה כן הולכה, ולכן הכשר יכול להתקדם למקום של הפסול ולקחת משם ולהמשיך.

(יד: 2-)

ב. עולא-רי"ח – הולכה שלא ברגל (הושטה) אינה הולכה, אך האם אפשר לתקן?

               ראיות שאפשר לתקן:

1. מהמשנה בדף לב הנ"ל – לפי ההבנה שההושטה פסולה, הפסול יחזיר אחורה את הדם והכשר יוליך אותו שוב – אפשר לתקן.

דחייה – אפשר להבין אחרת: הפסול רחוק יותר מהמזבח, כך שכלל לא היתה שם הושטה לכיוון המזבח וזה לא קשור אלינו.

2. 2. באותה משנה – אם קיבלו את הדם ואז נשפך על הרצפה, אפשר לאסוף ולעשות הולכה.
   ומן הסתם חלק התפזר לכיוון המזבח, ובכ"ז אוסף, הולך אחורה ומוליך שוב.

ניסיון דחייה – אולי לא התפזר לכיוון המזבח (היתה גומא, מדרון, דם סמיך)

דחיית הדחייה:

1. a. לא סביר שהמשנה במקרה כל כך מצוצמם.
2. b. משנה בכה. – דם שנשפך לפני שקיבלו אותו בכלי שרת – פסול ולא ניתן לאוספו.

ואם נאמר שגם אם נשפך אחרי הקבלה בכלי, אם נשפך לכיוון המזבח פסול – המשנה שם היתה צריכה לומר את זה, אלא מכאן שבמקרה כזה אפשר לתקן.

ג. מציעה הגמרא הבנה חדשה בר"ש במשנה:

רבנן – כל הולכה היא עבודה

ר"ש –

לעיל הבנו:

אם יכל לשחוט צמוד למזבח – זה לא הליכה.

אבל עכשיו מציעה הגמרא:

הכוונה שגם כשהוא צמוד למזבח והושיט – ההושטה אינה הולכה, כלומר שאמנם יצא ידי חובה ואין צורך לתקן, אבל אם תהיה מחשבת פסול זה לא יפסול.

אבל במערבא דחו (צחקו):

1. את חטאת העוף מלקו צמוד למזבח ומשם היזו, והגמרא מניחה שתי הנחות:
2. a. אם הושטה אינה עבודה, גם זריקה אינה עבודה,

אז איך מחשבה יכולה לפסול בזריקת הדם – כי שם הזריקה היא לא רק הזזת היד אלא כל התהליך.

כאן לעומת זאת –

1. b. בחטאת העוף הזריקה מסתיימת מיד בסיום הזזת היד, עוד לפני שהדם הגיע למזבח.

לפי זה – איך לפי ר"ש ניתן לפסול במחשבה את ההזאה?

תשובה – ההנחה השנייה לא נכונה, אלא גם בחטאת העוף העבודה לא מסתיימת עד שהדם מגיע למזבח (היקש בפר כהן משיח בין הזאת דם לנתינת דם), ושם יכולה לחול מחשבת הפסול.

2. זה לא מה שכתוב במשנה –
   במשנה ר"ש מכשיר כשההליכה מיותרת,
   אבל במקרה הזה שהוא צמוד למזבח ומושיט את היד – ההושטה לא מיותרת ומחשבת פסול תפסול.

חלק ב – סדר בדעות במשנה לגבי מה נחשב הולכה

א. הרמות השונות (מהכי לא מיותר להכי מיותר):

1. הכי לא מיותר – שאין ברירה אלא ללכת:
   כששוחטים חטאת פנימית בעזרה והולכים למזבח הפנימי לזריקה.

לר"ש – רק זה נחשב הולכה.

2. יכלו לשחוט קרוב למזבח אבל שחטו רחוק –
3. אם לקחו את הדם לכיוון הלא נכון (רמה 4) ועכשיו מחזירים אותו
4. כשלקחו את הדם לכיוון הלא נכון – מיותר לגמרי

ב. איפה רבנן ור' אלעזר נמצאים?

רבא ורב ירמיה –

ר"ש – רמה 1,
לרבנן 3 ומעלה נחשב, 4 לא

ר' אלעזר – 2 ומעלה, 3-4 לא.

מקשה אביי – בברייתא ר' אלעזר מביא את רמה 4 כדוגמה ללא הולכה, משמע ש3 כן, ורבא מקבל, ויוצא:

ר"ש – רמה 1,
ר' אלעזר – רמה 3,
רבנן – מחלוקת באחרונים אם חולקים על ר' אלעזר או שאפילו 4 נחשב.