מכות טו, גמרא דף יומי

סיכום הגמרא, דף יומי מכות דף טו

(יד: 2 שורות מלמטה – טו: באמצע)

(איסור התרת בשר הפסח עד הבוקר).

ר"ל – "ביטלו לא ביטלו" – עצם הפוטנציאל לתקן ע"י העשה פוטרו ממלקות (אמנם אם ביטל את העשה בידיים – לוקה)

רי"ח – "קיימו ולא קיימו" – נפטר ממלקות רק אם קיים את העשה בפועל.+

שורש המחלוקת – האם יש התראת ספק – על זה נדבר מחר.

A. דיון עקרוני – איך במקרה של רי"ח חייב, הרי אינו דומה ל"לא תחסום" (משם נלמד חיוב מלקות בלאוים)?

תשובה – זה כן דומה
(זה שיש עשה לפני הלאו לא גורע מהלאו וחייב,
רק כשהעשה אחרי הלאו ומתקן אותו – פטור.

זה מובן דווקא לרי"ח לעיל,
שצריך שעשה את העשה בפועל ותיקן את הלאו.

אבל לפי ר"ל שמספיק הפוטנציאל,
החלוקה של רבא פחות מובנת, ואולי גם בעשה שקודם ללאו – לא לוקה

רבה מוכיח את דברי רי"ח – ממקרה בו לוקים:

עשה – "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זבה", לאו – (פסוק אח"כ) – "ולא יטמאו את מחניהם". והדין הוא שלוקים.

קושיא על רי"ח – ממקרה בו לא לוקים:

באונס נערה בתולה פנויה – עשה – "לו תהיה לאישה", לאו – לא יוכל שלחה כל ימיו". והדין הוא שלא לוקה.

תשובה – שם יש עשה נוסף לאחר שגרשה – שיחזיר אותה, ולכן זה לאו הניתק לעשה.

[מאיפה לומדים שיש שם עשה נוסף –

כיוון ראשון – עולא – לימוד מפסוק אחר – גם במוציא שם רע יש את אותו עשה ולאו, ואחד מהם מיותר, אלא נכתב כדי ללמד שיש עשה ומממילא פטור ממלקות.

למה אחד מיותר ואיך לומדים משם לאונס –

דחייה – שניהם מורים וקלים במשהו
(מוציא שם רע – יש גם קנס וגם מלקות, באונס – עשה מעשה).

דחייה – למה ללמוד לאונס ולא למוציא שם רע עצמו?

תשובה – אכן לומדים למוציא שם רע, ומשם לומדים גם לאונס.

דחייה – לא ניתן ללמוד משם, ששם לא עשה מעשה.

כיוון שני – רבא – לא צריך פסוק נוסף, הפסוק הראשון "לו תהיה לאישה" הוא לעולם ("כל ימיו"), ומתייחס גם לאחר שגרשה.