הוריות דף ח – גמרא דף יומי

לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל
ולעילוי נשמתו של אביה של אחת הלומדות, אליהו בן מרים ופנחס ז"ל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף ח

(ח. במשנה – ח: במשנה למטה)

חלק א – דווקא בחטא ששגגתו חטאת וזדונו כרת

כלומר – כל החטאות (ציבור (פר), ציבור בע"ז (פר לעולה ושעיר לחטאת), כהן משיח (פר), ובגמרא נראה גם נשיא (שעיר) ויחיד (כבשה או שעירה)) – הם בחטא שחייבים על זדונו חייבים כרת

מנלן –

שיטת רבי – (בקצרה: אחות אשתו לפר ציבור => מפר ציבור ל-כהן משיח ונשיא וציבור בע"ז => מנשיא ליחיד רגיל)

1. בציבור – לומדים גז"ש "עליה עליה" מאחות אשתו – שזה דווקא חטא עם כרת,

בבי"ד – וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ (ויקרא ד, יד)
באחות אשתו – וְאִשָּׁה אֶל־אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ (ויקרא יח)

1. אח"כ לומדים מציבור למשיח ונשיא וציבור בע"ז:
   משיח –"לאשמת העם",
2. נשיא – גז"ש מצוות מצוות –

בציבור – וְעָשׂוּ אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ (ויקרא ד, יג)
בנשיא – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת ה' אֱלֹקָיו אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם (ויקרא ד, כב).

3. בי"ד בע"ז – גז"ש מעיני מעיני:

בציבור – וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל (ויקרא ד, יג)
ציבור בע"ז – וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה (במדבר טו, כד)

1. חטאת יחיד לומדים מנשיא מו"ו החיבור (ילמד תחתון (יחיד) מעליון (נשיא)) –

וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ (ויקרא  ד, כז)

ונשים לב: עיקר הלימודים זה שהחטאות באות על דבר שזדונו כרת.
אבל אחרי שלמדנו את זה, אפשר גם לנסח כך (כמו במשנה): החטאות המיוחדות הם דווקא בדבר שהיחיד מביא עליהם חטאת רגילה.

(ח. רבע תחתון)

שיטת ריב"ל (בקצרה: יחיד בע"ז (פשט) => ציבור בע"ז => מע"ז לכל השאר
(זה נצרך לדעת רבנן ש"עליה" שבאחות אשתו תפוס למשהו אחר)

1. ביחיד בע"ז זה פשט הפסוקים:

בשוגג (במדבר טו, כז) – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת־שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת (שעירה)

במזיד (פסוק ל) –  וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה  בְּיָד רָמָה… וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ׃

1. לומדים מיחיד בע"ז לכל השאר:
2. מיחיד בע"ז לציבור בע"ז:

כי יחיד מתחיל בו"ו החיבור – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה (במדבר טו, כז)
וילמד עליון (ציבור בע"ז) מתחתון (יחיד בע"ז),

2. מע"ז לכל השאר (יחיד ליחיד, ציבור לציבור):
   כי ביחיד בע"ז שוגג כתוב – "הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" (במדבר טו, כט) – שהוקשו כל החטאות לע"ז.

ומה רבי לומד מ"תורה אחת"?

לגבי רבים (עיר הנידחת) שעבדו ע"ז בשוגג (שלא בהוראת הבי"ד (כי בהוראת בי"ד מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת)) –

קודם נעשה סדר –
יחיד  במזיד – סקילה,
רבים במזיד (עיר הנידחת) – סיף, וממונם אבד
יחיד בשוגג – שעירה
רבים בשוגג (הוראת בי"ד) – פר לעולה ושעיר לחטאת
מה לגבי רבים בשוגג שלא בהוראת בי"ד (עיר הנידחת שוגג)?

שהיינו יכולים לחשוב:
שכיוון שבמזיד לרבים יש עונש ייחודי,
אז גם בשוגג לרבים יהיה משהו ייחודי (שלא יביאו שעירה כיחיד, אלא:
או – שעיר ולעולה ופר לחטאת (הפוך מרבים שעבדו ע"ז בהוראת בי"ד), או – אין להם תקנה),

קמ"ל שהם כן יחידים וכל אחד מביא שעירה.

(ח. 6-)

חלק ב – אגב: מניין שהפסוקים בבמדבר טו מדברים דווקא על עבודה זרה?

כב – וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כׇּל־הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה.
כג – אֵת כׇּל־אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד־מֹשֶׁה מִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם.

1. רבא/ריב"ל – כׇּל־הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה – מצווה ששקולה כנגד כל המצוות.
2. דבי רבי – יש פה כפלות בפסוקים, כך שמדובר במצווה שנצטוו עליה פעמיים –

פעם ראשונה ישירות מה' – אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה (2 דיברות הראשונות – אנוכי ה' ולא יהיה),
פעמים נוספות ע"י משה – כׇּל־אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד־מֹשֶׁה.

3. רי"ש – מִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם –
   מדובר במצווה הראשונה שנצטוו בה (אנוכי ה') – שמאז והלאה נצטוו בשאר המצוות.

דחייה – המצוות הראשונות היו במרה.

(ח: במשנה הראשונה)

חלק ג – משנה: אין פר של ציבור בחטא של קרבן עולה ויורד

הקדמה – קרבן עולה ויורד

יש שלושה חטאים שלא מביאים עליהם חטאת רגילה (כבשה) אבל כן מביאים עליהם קרבן דומה.

החטאים הם: טומאת מקדש וקודשיו, שבועת העדות (נשבע שלא יודע להעיד), שבועת ביטוי (נשבע לשקר).

הקרבן הוא:
עשיר – כבשה (כמו חטאת רגילה), דל – שני תורים/בני יונה, דלי דלות – מנחה.

המשנה: היינו יכולים לחשוב שכיוון שזה דומה לחטאת, זה כמו חטאת, לכן משמיעה המשנה שלא:

1. ציבור מביאים פר דווקא על דבר שמביאים עליו חטאת רגילה, ולא קרבן עולה ויורד
2. כך גם אשם תלוי (כשיש ספק האם התחייב חטאת) – זה דווקא בספק חטאת רגילה, ולא בספק קרבן עולה ויורד.

גמרא – מה המקור – גזירה שווה מחטאת קבועה:

               הפסוקים:

המקרים שלנו:

בציבור – ויקרא ד, יג – וְאִם כׇּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ

באשם תלוי – ויקרא ה, יז – וְאִם־נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא־יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ

החטאות מהם אנחנו רוצים אולי ללמוד:

בחטאת קבועה (רגילה) – שם פסוק כז – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֺת ה' אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם׃

בקרבן עולה ויורד – ויקרא ה, ה – וְהָיָה כִי־יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ׃

במקדש וקודשיו (וכן בשאר החטאים של עולה ויורד) – ויקרא ה, ב – וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם (וגם בשבועת ביטוי – וְהוּא־יָדַע וְאָשֵׁם).

בשבועת העדות  – ויקרא ה, א – וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם־לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ

מאיזה מילים עושים את הגז"ש –

שלב א – ביטוי אחד – ואשם –

בפר ציבור – וְאָשֵׁמוּ, באשם תלוי – וְאָשֵׁם,
ובחטאת קבועה – וְאָשֵׁם

אבל מקשים – תלמד מעולה ויורד, שגם שם כתוב יֶאְשַׁם?

תשובה – יֶאְשַׁם זה פחות דומה.

דחייה:

1. אז מה אם לא דומה? (כמו ב"ושב הכהן" ו"בא הכהן")
2. אז תלמד מטומאת מקדש וקודשיו ששם זה כן דומה – וְאָשֵׁם?

שלב ב – רב פפא – שני ביטויים – "ואשם" + "מצוות ה'"
שמוזכר בחטאת, ציבור ואשם תלוי, ולא מוזכר בעולה ויורד או מקדש וקודשיו.

אך מקשה רב שימי בר אשי –
תלמד אשם תלוי מעולה ויורד, שבשניהם יש עוד ביטוי דומה של נשיאת עוון?
בעולה ויורד – ויקרא ה, א, באשם תלוי –

שלב ג – רנבי"צ – 3 ביטויים דומים – "ואשם" + "מצוות ה'" + "אשר לא תעשינה"