לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל
ולעילוי נשמתו של אביה של אחת הלומדות, אליהו בן מרים ופנחס ז"ל
להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף ז
(ו: תחילת פרק שני – הורה כהן משיח, עד ח. במשנה )
פר כהן משיח
הקדמה – נתונים:
- חטאת רגילה:
אדם רגיל מביא כבשה/שעירה.
ציבור וכהן מביאים פר, נשיא מביא שעיר.
- חטאת על ע"ז:
כל היחידים מביאים שעירה (אדם רגיל, כהן, נשיא).
ציבור מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת. - לגבי אשם –
אשם תלוי (על ספק אם עבר על חטא שיש בו חטאת) – נשיא כן, ציבור וכהן לא.
אשם ודאי – כהן ונשיא כן, ציבור לא.
הקדמה – חטאת רגילה יכולה לבוא על שני סוגי טעויות:
- "העלם דבר" (טעות בהוראה/הלכה) שהוביל לשגגת מעשה – חשב שמותר לאכול חלב ואכל.
- "שגגת מעשה" לבדה (טעות מעשית) – שחשב שהחלב הוא שומן.
פר ציבור בא רק על – "העלם דבר" (שגגת הוראה).
היום נראה שגם פר כהן משיח מגיע רק על "העלם דבר", ולא על שגגת מעשה לבדה. כלומר הכהן הורה לעצמו שמשהו מותר ואחר כך הבין את טעותו – הוא מביא פר.
אבל אם חטא בשגגת מעשה – לא מביא כלום (מלבד אולי בע"ז, ראה סעיף ה)
ונתחיל –
א. המשנה – חייב דווקא אם גם הטעות בהוראה וגם העשייה היו בשוגג (כמו בציבור)
אבל אם הורה במזיד ועשה שוגג,
או הורה בשוגג ועשה מזיד,
פטור מפר,
ובגמרא – שוגג שעשה שוגג – פשיטא!
תשובה – שהורה היתר, וכשעשה שכח למה התיר אבל סמך על עצמו שמותר ועשה, אפילו שאם היה זוכר למה התיר אולי היה חוזר בו, זה בכ"ז נחשב שוגג ופטור.
(ו: 1-)
ב. ברייתא: המקור שגם בכהן זה דווקא בשגגת הוראה – מפר ציבור.
איך לומדים –
- בניין אב:
כהן דומה לציבור בשני דברים
(ואז נלמד שגם בכהן צריכים דווקא העלם דבר):
- שניהם שונים מחטאת רגילה (כבשה/שעירה) ומביאים פר.
- שניהם לא מביאים אשם תלוי.
אבל דוחים – כהן גם דומה לנשיא בשני דברים
(ואז נלמד שגם בכהן חייב גם על שגגת מעשה):
- שניהם מביאים שעירה על ע"ז.
- שניהם מביאים אשם ודאי.
לכן מבניין אב אי אפשר ללמוד, כי אי אפשר לדעת אם לדמות את הכהן לציבור או לנשיא. לכן –
- מהיקש – "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם…" (ויקרא ד, ג), מכאן שפר הכהן דומה לפר הציבור.
שאלה על המקור –
אם מדמים לפר ציבור, אז שהכהן יתחייב גם אם החטיא אחרים ולא רק את עצמו?
תשובה: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא" (שם) – הוא חטא ולא אחרים.
(ז. במשנה למטה)
ג. משנה: האם הכהן חטא במקרה כשגם הציבור חטא
אם חטא בפני עצמו – מביא קרבן משלו,
אבל אם חטא עם הציבור – יוצא בשל הציבור,
- A. מקור –
- במשנה – מהדמיון לפר הציבור –
שכיוון שפר הכהן דומה לפר הציבור, אז יוצא בשל הציבור.
במה הם דומים: - במשנה הבאה (עמוד ב) – בשניהם זה דווקא (כאמור) אם זה שגגת הוראה, ולא בשגגת מעשה בפנ"ע.
- במשנתנו – שבשניהם יש פר רק אם הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת (ולא לבטל את כל המצווה).
- בברייתא – לומדים מפסוק:
- לומדים מהנשיא –
שגם הכהן וגם הנשיא הוצאה מהחטאת הרגילה, ולכן כמו שהנשיא יוצא בשל הציבור, גם הכהן.[1]
דחייה – הכהן נפרד יותר מאשר הנשיא, שהרי ביו"כ הכהן מתכפר בנפרד (פר), ואילו הנשיא מתכפר עם הציבור (בשעירים).
- מהפסוק – אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן־בָּקָר…" (ויקרא ד, ג) – רק אם חטא בפני עצמו מביא פר.
(ז. 3-)
- B. היכי דמי – איך הכהן והבי"ד הוציאו את אותה הלכה אך לא ביחד?
הרי למדנו שהבי"ד מתחייבים רק אם המופלא שבבי"ד היה שם (גדול הדיינים, הנשיא),
והגמרא מניחה שבאופן דומה – גם הכהן מתחייב רק אם הוא המופלא של הבי"ד,
אז ממה נפשך –
אם היה איתם – אז הם כן ביחד,
ואם לא היה איתם – הדין שלהם לא מחייב.
תשובה – יש שני מופלאים (הוא מופלא, אבל היה בבי"ד מופלא כמותו).
(ז: 1+)
- C. מה נחשב שלא דנו ביחד –
- a. המיקום –
אביי – צריכים גם לדון בשני איסורים, וגם לשבת בשני מקומות.
רבא – זה לא משנה אם ישב איתם.
- b. האיסורים בהם דנו –
אם זה חלב ועבודת כוכבים – פשיטא שזה נחשב נפרד (פסוקים שונים + קרבנות שונים)
אבל אם זה שני סוגי חלבים (חלב המכסה את הקרב, חלב על הדקין) – שזה פסוקים שונים אבל אותו קרבן?
ואם תאמר ששם זה נחשב שדנו יחד, מה אם זה חלב ודם (איסורים שונים ופסוקים שונים, ואותו קרבן)? תיקו.
(ז: באמצע)
ד. לגבי הדמיון שהמשנה הזכירה בין כהן לבי"ד –
- a. משנתנו – בשניהם זה דווקא אם זה "לבטל מקצת ולקיים מקצת"
מנלן –
בבי"ד – "וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל" – דבר ולא כל הגוף (בדף ד. יש כמה שיטות איך לומדים)
בכהן – "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם" – הכהן כמו הציבור
וכן בבי"ד שטעה בע"ז (פר לעולה ושעיר לחטאת) – גז"ש לפר של ציבור (בפר – מֵעֵינֵי הַקָּהָל, בע"ז – וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה).
(משנה ז: שליש תחתון)
- b. המשנה הבאה (ז: באמצע) – בשניהם זה דווקא ב"העלם דבר".
מנלן –
בבי"ד – "וְנֶעְלַם דָּבָר" – טעות בידיעת הדבר.
בכהן – כנ"ל: לְאַשְׁמַת הָעָם
בבי"ד שטעה בע"ז – כנ"ל: גז"ש לפר של ציבור (מעיני מעיני).
ה. הדין של כהן משיח שטעה בע"ז (שמביא שעירה) –
- A. באיזה שגגה –
הציבור – כאמור, חייבים רק בשגגת הוראה,
הכהן –
רבי – גם בשגגת הוראה וגם בשגגת מעשה
(בניגוד לשאר חטאים שחייב רק בשגגת הוראה,
אולי כי כמו שבקרבן הוא כמו כל אדם (שעירה ולא פר, גם בשגגות הוא כמו כל אדם)
וכן מדויק מהמשנה – שהזכירה שהציבור חייב על ע"ז רק בשגגת הוראה, ולא הזכירה את זה לגבי הכהן (ובזה הכהן שונה מהציבור).
אך הגמרא דוחה את הדיוק – גם במשנה בדף ח. הכהן לא מוזכר, למרות שגם אצלו זה ודאי נכון (שזה דווקא בחטא שזדונו כרת ושגגתו חטאת).
חכמים – פטור על שגגת מעשה (כמו שפטור בכל שגגת מעשה),
(כי כאמור הוא כמו הציבור, וגם הציבור חייבים רק בשגגת הוראה).
- B. מניין שדווקא שעירה, ומקורות לרבי ורבנן –
במדבר טו –
כז – וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת־שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת"
כח – "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל־הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי ה'…
שגם בכהן ונשיא זה דווקא שעירה:
בברייתא (כח): הַנֶּפֶשׁ – כהן, הַשֹּׁגֶגֶת – נשיא.
בגמרא אחרי הברייתא (כז): "וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת" – אחת – בין יחיד, נשיא או כהן.[2]
ולגבי שגגת מעשה –
רבי – בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה – חטא זה בשגגה יהא (שהכהן חייב גם על שגגת מעשה).
רבנן – נכון שזה מדבר על שגגת מעשה, אבל זה מתייחס רק ל"מי שחטאתו בשגגה" – מי שתמיד מתחייב גם על שגגת מעשה (הדיוט, נשיא), ולא לכהן שבשאר חטאים חייב רק על שגגת הוראה.
(ח. 1+)
ו. בברייתא הנ"ל (ובעמוד א) – כהן משיח לא מביא אשם תלוי
מקור –
כתוב באשם תלוי – וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר־שָׁגָג וְהוּא לֹא־יָדַע וְנִסְלַח לוֹ (ויקרא ה, יח).
ומפרשים – שִׁגְגָתוֹ זה שגגת מעשה, כלומר אשם תלוי מביאים רק בספק שגגת מעשה (שלא יודע אם זה היה שומן או חלב),
ממילא:
לרבנן – כיוון שלכהן אף פעם אין קרבן על שגגת מעשה, ודאי שלא מביא אשם תלוי.
אך לרבי – בע"ז גם הכהן חייב על שגגת מעשה, אז מניין שבכ"ז גם בזה אין אשם תלוי?
הוא לומד מ"אֲשֶׁר־שָׁגָג" – שרק מי שתמיד חייב גם על שגגת מעשה – חייב באשם תלוי, אבל כהן שברוב החטאים פטור בשגגת מעשה – גם פטור מאשם תלוי.
[1] לכאורה זה מאוד שונה. הנשיא מביא עם הציבור כי הוא טעה יחד עם כל הציבור בגלל הוראת הביד. הכהן לעומת זאת לא חטא בגלל הוראת הבי"ד אלא בגלל הוראת עצמו.
[2] וראו בראשונים למה צריך את שני המקורות.
