הוריות דף ה – גמרא דף יומי

לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, דבורה בת זאב ז"ל
ולעילוי נשמתו של אביה של אחת הלומדות, אליהו בן מרים ופנחס ז"ל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף ה

(ד: באמצע (משנה ראשונה) – ה: 3-)

חלק א (משנה ראשונה) – מקרים בהם בי"ד פטורים מפר בגלל חיסרון בבי"ד

(בשלושת הסעיפים אין פסול הלכתי בדיון, אבל בכ"ז פטורים מפר)

1. אחד מהדיינים אמר שהם טועים (כמו שראינו ב-ג:)

רש"י – כמו העיקרון שראינו בדף ג: – "ואם כל עדת ישראל ישגו" – שצריך שלא יהיה דיין שבפירוש לא מסכים (ואפילו שזו כן "הוראה", שהרי אחרי רבים להטות, בכ"ז זה לא הוראה מעליא, ופטורים).

2. לא היה שם המופלא של בי"ד
   (יש מפרשים שהכוונה לאחד מהדיינים, יש מפרשים שהכוונה לגדול הדור אפילו שאינו חלק מהסנהדרין כי הוא למשל מבוגר מדי)

סברא בגמרא: זה כמו כשטעו בדבר שאפילו הצדוקים מודים בו,
כשבי"ד טועה טעות מופרכת (היו צריכים לברר אם גדול הדור לפני שפסוקים היתר כזה) – לא מביאים פר.

3. היה אחד מהם דיין שפסול לדיני נפשות – גר, ממזר, נתין, זקן (ו/או) שלא ראוי לבנים

מקור –

שלב א – המשנה – גז"ש מדיני נפשות אלינו:
במדבר לה – "וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה… וְהִצִּילוּ הָעֵדָה", ואצלנו – "ואם כל עדת ישראל ישגו",

(אפילו שכאן מדובר באיסורים, שאפילו אין צורך בבי"ד לזה).

שלב ב – בגמרא – מניין שאלו פסולים לדיני נפשות?

לגבי גר ממזר ונתין – זה כי אינם מיוחסים, ולומדים מהשבעים זקנים שאסף משה רבנו:

1. והתייצבו שם עמך – בדומים לך
2. ונשאו איתך – בדומים לך.

לגבי זקן – גירסת הרמב"ם והמאירי – זקן או שלא ראה בנים –  שאינו מרחם כי לא היו לא בנים או ששכח כבר מה זה.

(ד: במשנה השנייה)

חלק ב (משנה שנייה) – מצבים של שוגג ומזיד

• הורו בי"ד שוגגים ועשו הקהל על פיהם שוגגים – זה המצב הרגיל שבו חייבים בפר
• הורו בי"ד מזידים, ועשו על פיהם שוגגים –

הבי"ד פטורים – כי מביאים פר רק על שוגג ולא על מזיד,
הציבור מביא חטאת רגילה – כי שגג, וכיוון שאין פר יש כשבה. [1]

• הורו בי"ד שוגגים, ועשו הקהל מזידים – כולם פטורים,

כי הפר זה דווקא כשהציבור שגג[2]
והציבור פטור גם מחטאת כי אין חטאת על מזיד

בגמרא לוקחים את זה לנושא אחר – הספק של רמי בר חמא (ב.) –
בי"ד הורו שמותר חלב, אבל הוא אכל חלב כי חשב שזה שומן, האם פטור?

ומדייקים מהמשנה – שוגגים ועשו מזידים פטורים,
משמע שאם זה רק "שוגג דומיא דמזיד" (המקרה של רמי בר חמא)[3] – חייב,
(אם היה פטור, המשנה יכלה להביא מקרה זה לפטור).

דחייה – אולי פטור, והמשנה לא הזכירה את זה כי רצתה לדבר על מקרה הפוך למקרה הקודם:

באמצע – מזידין ועשו שוגגין
בסיפא – שוגגין ועשו מזידין

(ד: במשנה האחרונה)

חלק ג – כמה פרים מביאים? ועל איזה רוב?

הפסוקים
ויקרא פרק ד –

יג – וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ.
יד – וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד.

ולגבי הוראת טעות של ע"ז – במדבר טו –

כב – וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כׇּל־הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה (=ע"ז),
כד – וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כׇל־הָעֵדָה פַּר בֶּן־בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת.
כו – וְנִסְלַח לְכׇל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכׇל־הָעָם בִּשְׁגָגָה.

א. הדעות במשנה ובברייתא והמקורות

נראה את המשנה, ונשלב את דעת רשב"א מהברייתא, אח"כ את המקורות בברייתא עם הביאורים של הגמרא. בברייתא הסדר הוא ר"י, ר"ש, ר"מ, רשב"א.
(נדלג על ה3 שורות הראשונות של הברייתא)

ר"מ – צריך רוב שבטים (7), ויביאו פר אחד (1),

בברייתא: כמו שהקהל למעלה (בחטא) זה רק בי"ד (מֵעֵינֵי הַקָּהָל),
כך הקהל למטה (בקרבן) זה רק בי"ד.

               ובגמרא – לא דורש את הה"א, ולכן יש לו רק שני לימודים למעלה-למטה כנ"ל.

רשב"א בשיטת ר"מ בברייתא – מספיק או רוב שבטים (7) או רוב אנשים.

ובגמרא – לומדים מע"ז –
מֵעֵינֵי הָעֵדָה – משמע מיעוט,
כִּי לְכׇל־הָעָם בִּשְׁגָגָה – משמע רוב (רובו ככולו),
אלא מכאן שמספיק רוב שבטים אפילו מיעוט אנשים או להפך.

               (ה: 1+)

               ומאיפה ילמד ר"מ ור"ש שהוראה תלויה בבי"ד ומעשה תלוי בקהל?

לומדים מע"ז (ולומדים גז"ש "מעיני מעיני" להוראה בשאר איסורים)

אביי – מֵעֵינֵי הָעֵדָה – החטא הוא מהם, כלומר העדה מורה והקהל חוטא.

צריכא – אם היה רק את זה היינו חושבים שגם מיעוט (כמו שאמרנו ברשב"א).

רבא – כִּי לְכׇל־הָעָם בִּשְׁגָגָה – כולם שותפים, בי"ד בהוראה והקהל במעשה.

צריכא – אם היה רק את זה אפשר להבין שגם הבי"ד צריך לחטוא.

ר"י – מספיק שאפילו שבט אחד חטא (1),[4] ואז כל שבט יביא (12) ("גוררין")

בברייתא – "וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל" ולא יחידים + אפילו קהל אחד + לחייב על כל קהל וקהל

בגמרא מרחיבים – יש 4 לימודים (פעמיים קהל + פעמיים ה"א),
מזה לומדים:

1. כמו הברייתא – שקהל ולא יחידים, ולחייב על כל קהל וקהל (כל שבט ושבט).
2. גרירה – שאם שבט אחד חטא, כולם מביאים
3. הוראה תלויה בבי"ד, ומעשה תלוי בקהל (זה הדין הבסיסי שחייבים פר אם בי"S הורו והקהל עשה).
4. דין של ר"י בסוף המשנה – ששבט שחטא על פי בי"ד של אותו שבט גם חייב (רק אותו שבט).

(אין לר"י לימוד שהבי"ד לא מביאים, אלא פשוט אין לימוד שהם מביאים).

ר"ש –

1. כר"י שמספיק ששבט אחד חטא (1),
2. כר"י – שכל שבט ושבט מביא פר,
3. מקל מר"י – לא גוררין (רק שבט/ים שחטא יביא),
4. מחמיר מר"י – גם הבי"ד יביאו.

לכן אם חטאו 12 – יביאו 13, אם חטאו 1 יביאו 2, אם 7 יביאו 8.

מקור בברייתא: כמו שהקהל למעלה (בחטא) זה בי"ד (מֵעֵינֵי) + קהל (הַקָּהָל),
כך הקהל למטה (בקרבן) זה בי"ד + הקהל.

בגמרא מרחיבים: יש 3 לימודים (הקהל (1), הקהל (2), כי הה"א הראשונה אורחיה דקרא)

1. מאחד מהאחרונים – לומדים שכל קהל וקהל (שבט ושבט) מביא (כר"י)
2. מהראשון ואחד מהאחרים – _נאמר קהל למעלה וקהל למטה) –
   לומדים כמו בברייתא שגם השבטים וגם הבי"ד (בניגוד לר"י)

ואין לו מקור לגרירה ולכן אין גרירה.

סיכום דעות

חטאו כל השבטים –

ר"מ – 1, ר"י – 12, ר"ש – 13 (12 שבטים + בי"ד)

חטאו שבט אחד –

ר"מ – 0, ר"י – 12, ר"ש – 2 (השבט + בי"ד)

חטאו 7 –

ר"מ – 1, ר"י – 12, ר"ש – 8

(ה: שליש)

ב. ביאורים והרחבות

1. A. לר"י – האם יש גרירה לשאר השבטים גם כשרק שבט אחד חטא, או שצריכים רוב של 7 שבטים?

ראיות:

1. ברייתא –
   "מה הן מביאים? ת"ק – 1, ר"ש – 2".

במה מדובר? שחטא שבט אחד בהוראת בית הדין הגדול

(הרי אם זה בי"ד של שבט אז לר"ש אין, ואם יותר מ-1, אז לר"ש יביאו יותר),
ומי זה ת"ק? ר"י (שהרי ר"ש כבר מוזכר, ולר"מ צריכים את רוב העם)

מכאן ראיה שכש1 חטא – אין גרירה.

דחייה – ת"ק זה רשב"א,

ויוצא לר"ש כך:
אם 1 חטא – לא יביאו כלום,
אם 7 חטאו – יביאו 8,
ואילו כאן זה מצב ביניים של רוב חלקי (6 שבטים שהם רוב קהל, או 7 שבטים שאינם רוב קהל)

שלפי רשב"א מביאים 1, כי זה נחשב רוב, וכר"מ שמביאים 1,

ולפי ר"ש 2 מתחדש כאן שבמצב ביניים השבטים שחטאו נחשבים 1 ביחד

2. ר"י אומר – שבט שעשה בהוראת בית הדין שלו – הוא מביא והשאר לא,
   משמעו שאם 1 חטא בהוראת בי"ד הגדול – כולם מביאים (יש גרירה).

רב אשי – וכן מוכח מר"י משנתנו – "אותו השבט חייב, ושאר כל השבטים פטורים", משמע כנ"ל.

1. B. לר"ש – האם מחייב גם על שבט אחד?

ראיות שחייב:

1. ברייתא (שראינו למעלה א1, כל זה העתק משם) –

"מה הן מביאים? ת"ק – 1, ר"ש – 2".

במה מדובר? שחטא שבט אחד בהוראת בית הדין הגדול

(הרי אם זה בי"ד של שבט אז לר"ש אין, ואם יותר מ-1, אז לר"ש יביאו יותר),

דחייה – כנ"ל, מדובר שחטאו 6 שבטים שהם רובו של קהל,

שלפי רשב"א מביאים 1,

ולפי ר"ש 2, אבל על שבט אחד אולי לא.

2. ממשנתנו, מחכמים שחולקים על ר"י לגבי בי"ד של שבט –
   "וחכמים אומרים לעולם אינו חייב אלא על הוראת בי"ד הגדול"

וחכמים זה ר"ש, שהרי לר"מ צריכים רוב ולר"י מחייבים גם על בי"ד פרטי.
כלומר שלר"ש חייב.

1. C. המקור של ר"ש ור"י שגם שבט אחד חייב –
2. "ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלים"

דחייה – היו שם שני שבטים (יהודה ובנימין), אבל אולי שבט אחד אינו קהל.

2. בברכה ליעקב לפני לידת בנימין –
   "הנני מפרך והרביתיך, ונתתיך לקהל עמים" – כלומר שהתוספת של בנימין היא קהל.
   (ואין הכוונה שעל ידי בנימין יהיו לו 12 שבטים שהם קהל, שהרי כבר ראינו ש2 נחשבים קהל).

סיכום הדעות:

[1] למה לא נחשבים אנוסים כמו יחיד שחטא בהוראת בי"ד? (משנה ב.)
כנראה שגם שם זה לא שהוא אנוס, אלא כלשון המשנה – שתלה בדעת בי"ד, כלומר השגגה שלו היא בעצם שגגה של הבי"ד ולכן פטור. כאן לעומת זאת א"א לתלות את השגגה שלו בשגגת הבי"ד, כי הבי"ד לא שגג, ולכן השגגה "נשארת" אצלו, ומביא חטאת רגילה.

[2] למה זה שונה מאדם פשוט (מי שאינו דיין או תלמיד הראוי להוראה) שחשב שבי"ד טועים ובכ"ז הקשיב כי כיוון שאינו תלמיד חכם צריך לסמוך על בי"ד גם נגד דעת עצמו?

[3] הגמרא קוראת לזה "שוגג דומיא דמזיד" כי קצת דומה למזיד בזה שלא באמת תלה בבי"ד.

[4] במשנה כתוב 7 שבטים, אבל בהמשך בברייתא נראה שגם אחד, ורק כתוב 7 כי ר"מ דיבר על 7.