הוריות דף יג – גמרא דף יומי

לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל לאון -אליעזר
ולעילוי נשמת יהודה בן שרה ז"ל
ולהבדיל, לרפואת חמדה בת דבורה

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף יג

(יב: במשנה השנייה למטה עד יג: באמצע)

חלק א – דיני קדימות בקרבנות: כל התדיר קודם, וכל המקודש קודם

א. כל התדיר קודם –

מקור – אחרי קרבנות חג הפסח כתוב – מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת־אֵלֶּה (במדבר כח, כג) –

מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר – מכאן שהתמיד קודם למוסף
הַתָּמִיד – מיותר, אלא בא לעשות מכאן בניין אב שתמיד התדיר קודם.

ב. כל המקודש קודם

דוגמאות ומקורות:

1. לגבי הכהנים –

מקור – וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי־אֶת־לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב (ויקרא כא, ח)

דוגמאות – הכהן עולה לתורה ראשון ומזמן וחולק ראשון באוכל וכד'.

1. הקרבנות –
2. במשנה – פר כהן משיח קודם לפר הציבור –

ברייתא א – פסוק:
כתוב בפר הציבור – "וְשָׂרַף אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן" (ויקרא ד, כא)– מיותר, אלא מכאן ששל הכהן הוא ראשון.

ברייתא ב – סברא:
הולכים לפי בעל הקרבן, וכיוון שהכהן מכפר על העם, הכהן הגדול > העם)

(עוד קדימויות בברייתא ב) –

2. פר הציבור (חטאת) קודם לפר של ע"ז של ציבור (פר לעולה ושעירו לחטאת) – כי חטאת > עולה

מקור – משני התורים בעולה ויורד – וְהִקְרִיב אֶת־אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה – מיותר, אלא בנה אב שתמיד חטאת > עולה.

(ואפילו חטאת עוף > עולת בהמה).

3. [אבל בכל זאת – בפר ושעיר של ע"ז של ציבור – הפר (עולה) קודם לשעיר (חטאת),

כי שם יש לימוד מיוחד – "וְעָשׂוּ כׇל־הָעֵדָה פַּר בֶּן־בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת" (במדבר טו, כד)

1. רבא בר מרי – לְחַטָּת חסר אל"ף, ללמד שהוא חלש מהפר.
2. רבא – "כַּמִּשְׁפָּט" – לפי סדר הפסוק.

4. שעיר ע"ז של ציבור קודם לשעיר של נשיא (שניהם חטאת) –
   כי ציבור > יחיד (למרות שכאמור הכהן הגדול קודם לציבור)

(מה לגבי שעיר ע"ז של ציבור ופר העלם דבר של ציבור? זה באחרונים.)

5. שעיר נשיא קודם לשעירת יחיד – כי נשיא > יחיד.
6. כבשת יחיד מול שעירת יחיד – סתירה ותירוץ אביי שזה מחלוקת תנאים:

בברייתא הנ"ל – השעירה קודמת –

כי היא חשובה יותר, שמכפרת ליחיד על ע"ז

בברייתא אחרת – הכבשה קודמת,

כי היא חשובה יותר, שהרי מקריבים בה גם את האליה.

7. דברים שבאים יחד – העיקרי קודם לנספח:

קרבן העומר קודם לכבש העולה שבא עמו
שתי הלחם קודמים לשני כבשי השלמים שבאים עמם.

(יג. משנה ראשונה)

חלק ב – אגב – משנה – קדימות בנושאים אחרים

א. במשנה –

איש > אישה – להחיות (להציל)[1], והשבת אבידה

אישה > איש –

לכסות (ופרנסה) – כי בושתה גדולה אם אינה מכוסה, ו(גם) כי אין דרכה לחזר על הפתחים,

ולפדות מהשבי (שלא יאנסוה, אא"כ גם את האיש אונסים).

ב. תנו רבנן – לגבי פדיון שבויים

1. הוא > רבו > אביו
   ואמו לפני כולם (מחלוקת באחרונים אם גם לפניו),
2. חכם > מלך > כה"ג > נביא

חכם > מלך – סברא: כי לחכם אין תחליף, למלך יש (אך הרמב"ם כתב שזה ברמת העיקרון, אך בפועל המלך קודם).

מלך > כה"ג – לימוד: דוד המלך מצווה את צדוק הכהן (הגדול) ונתן הנביא להמליך את שלמה, וקורא לעצמו "אֲדֹנֵיכֶם" (מל"א לג, לג)

כה"ג > נביא –

1. בהמשך כשמשחו אותו, הקדים את צדוק לנתן – "וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא" (פסוק לד).
2. שהמלאך הקדים את יהושע הכהן הגדול לרעיו הנביאים – שְׁמַע־נָא יְהוֹשֻׁעַ  הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי־אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה (=נביאים)" (זכריה ג, ח)

3. כהן משוח > כהן מרובה בגדים > כהן משיח שעבר מחמת קריו (זמני) > שעבר מחמת מומו (קבוע) > משוח מלחמה > סגן הכהן > אמרכל (ממונה על הכהנים) > גזבר ההקדש > ראש המשמר > ראש בית אב > כהן הדיוט

לגבי הסגן ומשוח מלחמה – קושיא ותירוץ של רבינא:

מצד אחד לגבי פדיון – משוח מלחמה > סגן

– כיוון שצריכים אותו לצורך המלחמה הוא קודם (הוא יותר חשוב)

מצד שני לגבי הימנעות מטומאה למת מצווה – סגן > משוח מלחמה

– המשוח מלחמה יכול לתפקד גם אם ייטמא,
ולכן הסגן קודם כדי שיוכל לעבוד אם יצטרכו אותו.

(יג. משנה שנייה)

ג. משנה – דיני קדימות נוספים לעניין פדיון שבויים

כהן > לוי > ישראל > ממזר > נתין > גר > עבד כנעני משוחרר

כהן > לוי – "בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הוּא־וּבָנָיו" (דהי"א כג יג)

ישראל > ממזר – כי הישראל מיוחס ואילו הממזר אסור לבוא בקהל

ממזר > נתין – כי הורי הממזר כשרים, ואילו אבות אבותיו של הנתינים היו גויים

נתין > גר – כי הוא עצמו נולד כיהודי, ואילו הגר בקטנותו היה גוי

גר – עבד משוחרר – כי על עבדים יש קללת "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (אפילו שאינם צאצאי כנען).

הערות:

1. בברייתא – זה נכון אפילו שמסברא יכולנו לומר הפוך, שהרי העבד גדל עמנו בקדושה).
2. דבר דומה לגבי שפחה משוחררת:
   שאלו תלמידיו את ר"א בר"צ למה אנשים מעדיפים לשאת גיורת על פני שפחה משוחררת, וענה: 1. כי השפחה בכלל ארור, 2. השפחה לא בחזקת שמורה (אלא פרוצה).

[ואגב, שאלוהו עוד שתי שאלות:

1. למה הכלב מכיר את קונו והחתול לא?

תשובה – בגלל שאוכל עכברים זה משכח ממנו את קונו (קל וחומר ממי שאוכל אוכל שאכל חתול – שגם זה משכח).

2. למה כולם נגד עכברים?
   תשובה – כי יש להם יצר הרע, כי מזיקים סתם גם לדברים שאינם אוכל (בגדים, יתד המעדר).

אבל ממזר תלמיד חכם > כהן גדול עם הארץ

יְקָרָה הִיא (מפניים) [מִפְּנִינִים] (משלי ג, טו) – יקרה מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים.

(יג: 2+)

חלק ג – אגב – ת"ר – דברים הגורמים לשכחה וזכרון

(מובא אגב שמאכל העכבר משכח לימודו, וגם אגב החשיבות של תלמיד חכם)

1. A. חמישה דברים משכחים את הלימוד –
2. האוכל ממאכל שאכל עכבר/חתול
3. והאוכל לב בהמה
4. והרגיל בזיתים (יש אומרים שהכוונה דווקא לזיתים חיים)
5. השותה מים שנשארו מהרחצה
6. והרוחץ רגליו זו על גבי זו (כמו במקדש)
7. ויש אומרים – המניח בגדיו מתחת לראשו כשישן.

1. B. וחמישה דברים משיבים את הלימוד (מועילים לזכרון)
2. האוכל פת שאפויה על פחמים (וכל שכן פחמים עצמם!, ויש גורסים חיטים)
3. האוכל ביצה מגוגלגת (מבושלת טוב) בלי מלח
4. והרגיל בשמן זית

כפי שאמר רי"ח – שהזית משכח לימוד אפילו שחזר עליו 70 שנה והשמן זית משיבו.

4. והרגיל ביין ובשמים

כפי שאמר רבא שהיין והבשמים עשוהו פיקח

5. והשותה מים שארית מהעיסה
6. ויש אומרים – גם הטובל אצבעו במלח ואוכל

ר"י – דווקא אצבע אחת

רי"ס – דווקא אחת או שתיים

1. C. עשרה דברים שמקשים על הבנת הלימוד
2. העובר תחת –
   אפסר הגמל וכל שכן הגמל עצמו
   ריח רע של נבלה
   הגשר מעל נחל שלא עברו בו מים 40 יום
3. העובר בין –

שני גמלים

שתי נשים

אישה בין שני אנשים

3. והאוכל –

פת שלא בושלה כל צרכה

בשר מזהומא לסטרון (הכף שמסלקים איתו את הקצף)

4. ענייני מתים –

השותה מאמת המים שעובר בבית הקברות

המסתכל בפני המת
(ויש אומרים גם הקורא את הכתב שעל המצבה (ויש מפרשים שדווקא כתב בולט)

[1] ואילו לפרנסה האישה קודמת, כי אין דרכה לחזר, אך הרשב"א חולק.