לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל לאון -אליעזר
ולעילוי נשמת יהודה בן שרה ז"ל
ולהבדיל, לרפואת חמדה בת דבורה
להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף יב
(יב. 1+ עד יב: במשנה השנייה למטה)
חלק א – המשך שמן המשחה
א. שואלת הגמרא – איך משחו את יהואחז, הרי יאשיהו אביו כבר גנז את השמן?
מקור –
גנז את ארון העדות – "וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם… תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד" (דהי"ב לה),
וכן את הארון של פלשתים – כי הוא תמיד לצד ארון העדות,
וכן לומדים גז"ש לעוד דברים – מהארון לצנצנת המן (שם שם), מהמן למקל אהרן (משמרת משמרת), ומהצנצצנת לשמן (דורות דורות).
עונה רב פפא – אכן את המלכים האחרונים משחו "בכאילו" – בשמן אפרסמון.
(יב. רבע, ת"ר)
ב. באיזה צורה מושחים –
את המלכים – כמו נזר (כתר) – עיגול סביב הראש
את הכהנים הגדולים/משוח מלחמה –
ברייתא א – צורת כי (כ יוונית, ועל הראש זה כמו ח) – פס שמן מבין העיניים ועד העורף.
ברייתות ב-ג – נותנים שמן בין ריסי עיניו, וויוצקים שמן על ראשו,
ונחלקו הברייתות מה קודם –
היציקה על ראשו
כפשט הפסוק – וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ (ויקרא ח, יב)
או הנתינה בין העיניים (כמו בכלי השרת שהתקדשו במשיחה),
ואיך יסביר את הפסוק – ויצוק, אחרי שכבר משך.
ויש מחלוקת בראשונים – ביחס בין ברייתא א לברייתות ב-ג:
רש"י – יש שני שלבים נפרדים: הנתינה בין עיניו היא בעצם משיחת השמן של ברייתא א, ובנוסף גם יצק שמן על ראשו.
ברמב"ם – יש שני שלבים מחוברים: קודם יוצק שמן (כאחת הדעות בברייתא ב ו-ג), ומהשמן הזה מושך לבין עיניו (כברייתא א) ((כלי המקדש א, ט)).
(יב. באמצע, שורה צרה אחרונה)
ג. אגדתא – על מעלת שמן המשחה
תהלים קלג –
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם־יָחַד.
כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל־הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל־הַזָּקָן זְקַן־אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל־פִּי מִדּוֹתָיו.
כְּטַל־חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל־הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת־הַבְּרָכָה חַיִּים עַד־הָעוֹלָם.
היו לאהרן שתי טיפות משמן המשחה שהגיעו לזקנו ונשארו שם
(ובעוד ברייתא – כשדיבר עלו לכיוון עיקר השערה),
ומשה דאג שמא נגע בשמן כשהלבישו ומעל, ולכן הפסוק הרגיע – כטל חרמון שאין בו מעילה (שכבר נעשתה מצוותו)
אך אהרן דאג שאולי הוא כן מעל, כי אולי הגיע לשם לפני שהיה על ראשו[1], ולכן הפסוק הראשון מרגיע – הִנֵּה מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם־יָחַד – כמו שמשה לא מעל גם אתה לא מעלת.
(יב. שורה 5 ברחבות)
ד. סימנים במשיחה
- ת"ר – מושחים ליד מעיין
סימן שתימשך מלכותם כמעיין שמימיו לא פוסקים.
מקור – במשיכת שלמה – וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם… וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן (מל"א א לג-לג)
(נדלג ל9-)
- עדיף למשוך מקרן ולא מפך –
לכן התפללה חנה – "וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהֹוָה רָמָה קַרְנִי בַּה'…" – ורמזה שדוד ושלמה שנמשחו מקרן – נמשכה מלכותם, שאול ויהוא שנמשחו מפח – לא נמשכה מלכותם.
(נחזור אחרונה שורה 7 ברחבות)
אגב זה – עוד סימנים:[2]
- רבי אמי –
סימן לדעת אם ישרוד את השנה (לראות אם האש בנר מסוים דולקת יפה)
וסימן לדעת אם עיסקה מסוימת תצליח (לראות אם תרנגולת מסוימת גדלה יפה)
וסימן אם יחזור בשלום מהדרך (לראות אם בבית אפל רואה צל חזק וצל חלש)
אבל דוחה הגמרא – לא כדאי לעשות סימן,[3]
כי אם הסימן לא יצליח (לא יראה שני צלים) – זה יכניס לו פחדים וזה מה שיגרום לו לא לחזור בשלום.
- אביי – עכשיו שאמרת ש"סימנא מילתא" הנה סימנים לראש השנה:
שיראה (בברייתות הגירסה: שיאכל) קרא (דלעת), רוביא (תלתן), כרתי (כרישים) סילקא (סלק), תמרי (תמרים).
רש"י (כאו בכריתות) – כי הם גדלים מהר או מתוקים במיוחד.
הטור – הסימן בשם שלהם (למשל: סילקא – שיסתלקו שונאינו).
- רב משרשיא נתן עצות לבניו לגבי לימוד, השלישית היא סימן –
- תלמדו את המשנה היטב לפני שאתם נכנסים ללמוד אצל רבכם.
- ותסתכלו בפניו של הרב כשהוא מלמד
- ותשננו את הלימוד ליד נהר, שהלימוד יימשך ולא ייפסק כמו נהר.
- ועדיף לגור בשכונות העוני של מתא מחסיא משכונות העושר של פומפדיתא (שאנשיה היו פחות תורניים).
(יב. 7- בנקודותיים)
חלק ב – חזרה לנושא המשנה: הדינים של סוגי הכהנים השונים
א. המשנה – כהן משיח שמביא פר זה כהן גדול שנמשח על ידי שמן המשחה
בניגוד ל"מרובה בגדים" – כהן גדול שהתמנה רק בזה שהוא לובש את בגדי הכהן הגדול,
שבהכל הוא כמו כהן משיח, חוץ מבפר כנ"ל
(1. שאינו מביא פר. 2. שגם אם הציבור מביא פר – רק המשיח מקריב אותו).
דיונים על זה:
- A. המקור למשנה – ת"ר – "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא" –
- הַמָּשִׁיחַ – למעט מרובה בגדים
- הַכֹּהֵן – למעט המלך (אפילו שגם הוא נמשח)
[מה ההווה אמינא שהמלך יביא פר, הרי מביא שעיר?
תשובה – ההווה אמינא שבשגגת מעשה יביא שעיר, אבל בהעלם דבר יביא פר, קמ"ל שלא].
- הַכֹּהֵן – למעט משוח מלחמה, כי זה דווקא הכהן המשיח החשוב.
(יב. 3-)
- B. המשנה לא כר"מ – שאומר שגם מרובה בגדים מביא פר
מקור – הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ – לרבות גם מרובה בגדים שיביא פר.
קשה –
הרישא (מרובה בגדים) לא כר"מ,
אבל הסיפא (כהן שעבר) – דווקא כן כר"מ!
(נקפוץ ליב: רבע)
תשובות:
- רב חסדא – אכן הרישא רבנן והסיפא ר"מ.
- רב יוסף ורבא – המשנה לא רבנן ולא ר"מ אלא תנא שלישי, שברישא סובר כרבנן ובסיפא כר"מ:
רב יוסף – זה רבי,
רבא – ר"ש,
(שיש ברייתא שמוכח שהיא ר"ש, וגם בה יש בדיוק את אותה סתירה בין הרישא (מרובה בגדים) לסיפא (כהן שעבר))
ועכשיו מה שצריך לראות זה המשך המשנה, דעת ר"מ ודעת ר"ש – בסעיף הבא.
ב. פירוט הסיפא, והברייתות של ר"מ ור"ש לגבי דיני כהן משיח, מרובה בגדים, כהן שעבר
נראה 3 מקורות, ונתחיל דווקא במקור C (הברייתא לש ר"ש) שמפרטת את דיני הכהן הגדול –
(יב: שליש)
הברייתא של ר"ש – כהן גדול מול כהן הדיוט –
- עבודה – פר כהן משיח, פר יו"כ, עשירית האיפה,
ומקריב מה שרוצה, ונוטל איזה חלק מהקרבן שרוצה,
ומשמש ב8 בגדים,
וכל עבודת יו"כ בו (מחלוקת ראשונים אם דווקא העבודות המיוחדות ליו"כ או הכל), - אבלות – כה"ג לא פורע ולא פורם (בצורה הרגילה, אלא מלמטה), ולא נטמא לקרובים,
ומקריב כשהוא אונן על קרוביו (אך בזמן האנינות (יום ראשון) לא אוכל קודשים ולא חולק קודשים לאכול בלילה) - נישואין – מצווה על הבתולה ואסור באלמנה,
- מחזיר את הרוצח בשגגה כשמת
- ופטור על טומאת מקדש וקודשיו (קרבן עולה ויורד)
וזה כר"ש שראינו בדף ט:, שמשיח חייב בעולה ויורד חוץ מטומ"ק
(שם ראינו שהמקור הוא "מִתּוֹךְ הַקָּהָל" והמשיח שונה מהקהל בזה שלא מביא על שגגת מעשה)
עכשיו נלך לפי הסדר:
(יב: 3+)
- A. לגבי כהן שעבר (התמנה כמילוי מקום, ואז המקורי חזר) –
במשנתנו (יא:) –
שלגבי הכל הוא ככהן גדול חוץ מדברים שעושים רק אחד מהם:
- הפר של הכהן הגדול ביו"כ
- עשירית האיפה שמביא כל יום (שמפוצל לבוקר וערב).
בברייתא זאת מחלוקת, והמשנה כר"מ –
ר"מ (כמו המשנה) – כל מצוות כהונה עליו
רי"ס – לא חוזר לא לכהן גדול (משום איבה) ולא לכהן הדיוט (משום מעלין בקודש)
- B. הברייתא של ר"ש – בדיוק כמו משנתנו:
מרובה בגדים (-רישא) –
כמו רבנן ולא כר"מ – ששייך בכל הנ"ל, אבל לא מביא פר כהן משיח[4]
משיח שעבר (-סיפא) –
כמו ר"מ (ולא כרי"ס) – ששייך בכל הנ"ל, (חוץ מפר יו"כ ועשירית האיפה).
ולכן כאמור רבא מעמיד את המשנה כר"ש.
(יב: באמצע, עדיין בברייתא הנ"ל)
ג. דיני כהן משוח מלחמה –
הברייתא של ר"ש ועוד ברייתא עם מקורות – אינו כמו כהן גדול אלא לגבי:
- אבלות – לא פורע ולא פורם ולא נטמא לקרובים.
מקור: ויקרא כא, י – וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר־יוּצַק עַל־רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת־יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת־הַבְּגָדִים אֶת־רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם –
הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו – כהן גדול משוח
אֲשֶׁר־יוּצַק עַל־רֹאשׁוֹ – גם משוח מלחמה
[אך בכ"ז לא מקריב כשהוא אונן, בניגוד לכה"ג – (פסוק יב) – וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא… כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹקָיו עָלָיו – דווקא כהן גדול ולא משוח מלחמה].
לִלְבֹּשׁ אֶת־הַבְּגָדִים – גם מרובה בגדים.
- נישואין – מצווה על הבתולה ואסור באלמנה.
מקור: פסוק יג – וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח – לרבות גם משוח מלחמה.
זאת מחלוקת: הנ"ל זה רי"ש – שמצווה על בתולה,
אבל ר"ע חולק (ו"והוא" בא ללמד דבר אחר – שכהן גדול שעבר מחמת מום עדיין
- לגבי החזרת רוצח – לרבנן מחזיר, לר"י לא מחזיר.
ד. כהן גדול שעבר מתפקידו
(זה לא "כהן שעבר" שדיברנו עליו עד כה (שנתמנה כמינוי זמני ואז עבר), אלא הכהן הגדול המקורי שעבר מתפקידו)
ראינו הרגע בברייתא –
עבר מחמת קרי (זמני) – ודאי שעדיין שייך בכל דיניו.
עבר מחמת מום (קבוע) – גם שייך (ר"ע ריבה מ"וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח")
(ואמנם רי"ש למד משם משהו אחר (לרבות משוח מלחמה), אך אומר השער יוסף שגם הוא מודה מסברא).
בעא מיניה רבא מר"נ – מה לגבי כהן שנצטרע?
רב הונא בריה דרב נחמן – כמו שבעל מום שיך, גם נצטרע שייך (אפילו צרעת קבועה).
(יב: במשנה למטה)
ה. קריעה של כהן גדול –
אמרנו קודם שקורע בשינוי, עכשיו נראה שזה מחלוקת:
רי"ש – קורע בשינוי (מלמטה), (כמו שאמרנו וכך גם המשנה)
ר"י – לא קורע כלל.
מה זה השינוי של רי"ש (מלמטה) –
רב – למטה ממש – הכוונה בחלק התחתון של הבגד
שמואל – למטה משפת הבגד (בחלק העליון של הבגד, אך בלי לקרוע את השפה עצמה)
מיתיבי – והרי גם סתם אנשים לא חייבים לקרוע את השפה (על שאר מתים, חוץ מאביו ואמו) – כלומר קריעה כזאת נחשבת קריעה!
תשובה – שמואל כר"י שסובר שעל כל המתים קורעים גם את השפה (ומתחת לשפה זה לא באמת קריעה).
והרי ר"י אומר שכלל לא קורע!
תשובה – שמואל סובר כרי"ש שצריך לקרוע בשינוי, וסובר כר"י שקריעה מתחת לשפה היא לא קריעה וממילא שינוי.
(המשנה גם מזכירה עוד דינים של כהן גדול – שמקריב אונן (אך לא אוכל), אבל את זה כבר הזכרנו).
[1] לכאורה גם משה יכל לחשוש חשש זה?
[2] ולמה אין פה איסור של לא תנחשו?
- מה שאסור זה כשממש מחליט על פי הסימן ואילו כאן זה רק לסימן טוב בעלמא
- מה שאסור זה סימן ללא הגיון, אבל סימנים שכתובים בגמרא יש להם הגיון רוחני (והמהר"ל מסביר מהו).
[3] ונחלקו הראשונים אם הכוונה שלא כדאי את כל הסימנים או רק את האחרון.
[4] ובמפרשים – ממילא גם לא שייך בטומאת מקדשיו וקודשיו, כי המקור היה מפר כהן משיח.
