לעילוי נשמת אבי מורי ז"ל לאון -אליעזר
ולעילוי נשמת יהודה בן שרה ז"ל
ולהבדיל, לרפואת חמדה בת דבורה
להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף יא
(יא. 7+ עד יב. 1+)
חלק א – המשך חטא לפני המעמד המיוחד, ועוד
אתמול ראינו שבאופן כללי הולכים לפי שעת החטא (ולר"ש – צריך גם שעת הידיעה),
היום נראה מקרים יותר מורכבים.
א. ת"ר – וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ – פרט למשיח ונשיא.
למה צריך לומר את זה? (הרי זה מפורש בקרבנות המיוחדים להם)
תשובות:
משיח – שיכולנו לחשוב שכיוון שקרבן משיח זה דווקא בהעלם דבר,
אז אולי בשגגת מעשה יביא חטאת רגילה?
קמ"ל שבהעלם דבר לא מביא כלום.
נשיא – רבא:
- כר"ש (אתמול) – ללמד שאם חטא לפני המינוי ונודע לו אחרי – לא מקריב כלום.
דחייה חלקית – זה רק נכון לר"ש.
- שאכל חצי כזית לפני המינוי וחצי כזית מיד אחרי המינוי (ואכל הכל בכדי אכילת פרס, למשל שאוכל במהלך טקס המינוי) – שאינו מצטרף ופטור.
(יא. באמצע)
אבל שואל רבא – מה אם אכל חצי זית, נתמנה לנשיא ואז מיד פוטר (נצטרע) ואכל עוד חצי זית – האם הנשיאות באמצע מפסיקה או שזה מצטרף וחייב?
עונה ר"נ – פטור, כי יש דיחוי לבן אדם מקרבן,
כמו אדם שהתחייב חטאת והפריש קרבן, ואז המיר את דתו, ואז חזר בו – הואיל ונדחה יידחה.
דחייה – שם נדחה לגמרי, כאן נשיא ראוי לקרבן רק לא לקרבן של הדיוט.
(יא. מעל שליש תחתון)
ב. שואל ר' זירא – הדיוט שאכל ספק חלב (ומתחייב באשם תלוי), ואז נתמנה לנשיא
נזכיר – אכל ודאי חלב (חטאת) ואז נתמנה –
רבנן – חייב, כי הולכים לפי שעת החטא
ר"ש – פטור, כי צריך שגם הידיעה תהיה כשהיה הדיוט.
כעת, מה אם אכל רק ספק חלב (שזה מחייב אשם תלוי, ולגבי אשם תלוי אין הבדל בין הדיוט לנשיא)
לפי רבנן – כל שכן שחייב!
אבל לפי ר"ש – מה מפריע לו בזה שהידיעה היתה רק אחרי המינוי –
אם זה כי נשיא הוא "אדם אחר" – גם כאן הוא אדם אחר – ופטור,
אבל אם זה כי נשיא חייב קרבן אחר, אז כאן שזה אותו קרבן – חייב.
תיקו.
(יא. שליש תחתון (שורה צרה אחרונה))
חלק ב – מיעוטים מ"מֵעַם הָאָרֶץ"
- הברייתא לעיל בתחילת חלק א – פרט לנשיא ומשיח.
- הברייתא עכשיו – פרט למומר.
ר"ש ברי"ס – אפשר ללמוד את זה מפסוקי הנשיא – "וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת ה' אֱלֹקָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ…" – שרק אדם ששב מידיעתו (שאם יגידו לו שזה אסור – יפסיק) – חייב חטאת.
- A. נפק"מ בין הלימודים –
- רב המנונא – מומר לחלב, אך אכל בשוגג דם –
לרבנן – נחשב מומר ופטור,
לר"ש ברי"ס – נחשב שב מידיעתו (על הדם) – וחייב.
דחייה – הרי לפי כולם מומר לדבר אחד אינו נחשב מומר לדבר אחר!
- הוא אדם שאוכל נבלות/חלב רק לתאבון (ולא להכעיס, ואם יהיה לו כשר – יעדיף כשר), אלא שהפעם חשב שזה שומן והתברר שזה חלב –
לרבנן – כיון שאוכל במזיד לתאבון – נחשב מומר ופטור
לר"ש ברי"ס – כיוון שאם היו מביאים לו שומן כשר היה עוצר ושב מידיעתו – חייב.
(יא. 10-)
- B. הרחבה – מי נחשב מומר
לעיל ראינו שמומר לחלב (אפילו רק לתאבון) נחשב מומר.
עכשיו נרחיב:
- a. ת"ר –
רבנן –
"אכל חלב זהו מומר.
ואיזהו מומר – אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים ושתה יין נסך.
ומסביר רי"ח:
עובר לתאבון – מומר,
עובר להכעיס – מין,
ואיך יודעים:
יש עבירות (כמו חלב, (ובהמשך הגמרא – גם שעטנז)) – שצריך לבדוק למה אכל: לתאבון – מומר, להכעיס – צדוקי (מין)[1]
אבל יש עברות שלא צריך לבדוק, אלא בסתם זה להכעיס – נבילות וטריפות שקצים ורמשים (בגלל שהם מגעילים) ושתה יין נסך (בגלל שכולם מתרחקים מזה).
רי"ס בר"י – אף הלובש כלאיים (-מומר)".
והרי גם רבנן מסכימים?
איכא בינייהו – בכלאיים דרבנן –
לרבנן – אינו מומר,
לרי"ס ברי"ס – מומר (כיוון שזה איסור מפורסם – אנשים מקפידים גם בדרבנן, ומי שלא מקפיד הוא מומר).
- b. מחלוקת אמוראים (רב אחא ורבינא) –
דעה אחת – כמו הברייתא – לתאבון – מומר, להכעיס – צדוקי (מין).
מיתיבי – אכל פרעוש – מומר (והרי פרעוש זה ודאי להכעיס, כי לא מתאווים לפרעוש)
תשובה – שם מדובר שעשה לתאבון (שאמר שרוצה לטעום טעם אסור).
דעה שנייה מקלה – גם להכעיס הוא מומר, וצדוקי (מין) זה דווקא בעובד ע"ז.
(יא. 2-)
חלק ג – מי נחשב "נשיא"
א. הנשיא הוא המלך
מקור –
במשנה – דרשה – "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת ה' אֱלֹקָיו – מי שאין על גביו אלא ה' אלוקיו.
בברייתא – גז"ש – כאן כתוב "ה' אֱלֹקָיו" ולגבי ספר התורה של המלך כתוב – "לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־ה' אֱלֹקָיו" – מכאן שגם כאן זה המלך.[2]
(יא: 2+)
ב. גם מנהיג שאינו ממש "מלך"
שאל ר"י הנשיא את ר' חייא – האם אני נחשב "נשיא" (אם היה מקדש)?
ענה ר' חייא – לא,
גירסא א – כי אתה כפוף לריש גלותא שבבבל
אם הייתם שווים – שניכם נשיאים (כמו מלכי יהודה וישראל)
אבל באמת – אתה כפוף לריש גלותא, ולכן לא
גירסא ב (רב ספרא) – כי אתה לא מנהיג אלא מחוקק
["לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (בראשית מט, י) – המנהיג בבבל מוגדר "שבט", המנהיג בארץ ישראל מוגדר "מחוקק" (מלמד תורה)].
(יא: במשנה)
חלק ד – כהן משיח ושמן המשחה
המשנה
כהן מרובה בגדים הוא כמו כהן משיח –
חוץ מלעניין הפר חטאת – שלא מקריב פר כשהוא חטא
וכשהעם חוטא – הוא לא זה שמקריב את הקרבן).
כהן שעבר הוא כמו כהן משמש,
(שניהם עובדים ביו"כ, שניהם אסורים גם באלמנה, לא נטמאים לקרובים ולא פורעים את הראש/קורעים, שחרור רוצח בשגגה)
חוץ מפר כה"ג ביו"כ, ועשירית האיפה של הכה"ג מדי יום.
א. ת"ר + תניא אידך –
איך הכינו את השמן בימי משה רבנו, והנס שנעשה בו –
ר"י – שלקו (בישלו הרבה) את העיקרים (שורשים שונים) בשמן
ולא חשש שייספג, כי היה נס (כמו שהיו שם עוד ניסים – שהיה רק 12 לוג שמן,
ואפילו שכאמור השורשים בולעים והסיר בולע – זה הספיק למשכן וכליו, אהרן ובניו לשבעת ימי המילואים, למשיחת הכהנים הגדולים והמלכים לאורך ההסטוריה ועוד נשאר לעתיד לבוא –
"שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה (גימטריה 12) לִי לְדוֹרוֹתֵיכֶם" – שגם לדורותיכם נשארו 12 לוגים.
רי"ס – לא היה מספיק שמן בשביל זה (הוא ייספג), אלא קודם שרו במים כדי שייספגו בשורשים, מוציאים את השורשים ושופכים עליהם את השמן ומיד מורידים שלא ייספג.
(יא: מתחת לאמצע ב"תניא אידך") –
ב. האם מושחים "בן של" –
בברייתא (תניא אידך) – בכהנים כן, במלכים לא.
- a. מקורות ("אמר מר")
בכהנים צריך – כתוב במשיחת אהרן ובניו – "וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ" (ויקרא ו, טו) – למה כתוב "המשיח" – ללמד שגם בניו צריכים משיחה.
במלכים לא צריך – "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים יז, כ) – מלכות זה ירושה.
- b. ושואלת הברייתא – הרי היו מלכים בני מלכים שנמשחו?
תשובה – זה כי היו שחלקו על מלכותם.
מקור בגמרא – הפסוק הנ"ל – "הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" – כלומר רק בזמן שיש שלום עם מלכותו בקרב ישראל – אז נחשב ירושה ולא צריך משיחה.
דוגמאות (מלכי יהודה) –
שלמה, מפני מחלוקתו של אדוניהו
יואש, מפני עתליה (סבתו, שרצתה למלוך)
יהואחז, מפני יהויקים (שהיה גדול ממנו בשנתיים)
- c. מלכי ישראל –
יש עוד ברייתא – גם את יהוא בן נמשי משחו, מפני שיורם חלק עליו.
ומקשה הגמרא: והרי שם הוא בכלל לא "מלך בן מלך", אז ודאי צריך?
תשובה –
באמת מושחים רק את מלכי יהודה
מקור (במשיחת דוד) – וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא (שמ"א טז, יב) – רק זה (זרע דוד) טעון משיחה.
אא"כ זה מלך בן מלך, וגם זה אא"כ נחלקו על ממלכתו.
אבל במלכי ישראל לא מושחים כלל,
וכיוון שלא מושחים – אז אסור למשוח (זה מעילה!)
ואת יהוא משחו "בכאילו" לא בשמן השמחה אלא בשמן אפרסמון, כדי לחזק את מלכותו.
(יא: 10-)
- d. פירוט על יהואחז ושאר בני יאשיהו
דברי הימים (א, ג טו) – וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ
הַבְּכוֹר יוֹחָנָן
הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים
הַשְּׁלִישִׁי צִדְקִיָּהוּ
הָרְבִיעִי שַׁלּוּם
ומסביר רי"ח שהיו שלושה בנים –
הַבְּכוֹר יוֹחָנָן (יהואחז)
הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים (ואחר כך מלך בנו – יהויכין (יכניה), שמלך בבל הגלה והמליך את צדקיהו)
הַשְּׁלִישִׁי צִדְקִיָּהוּ (שַׁלּוּם)
(ונקרא שלישי – לבנים, ורביעי – למלוכה,
ושמו האמיתי הוא מתניה,
ומלך בבל קרא לו צִדְקִיָּהוּ – לומר שה' יצדיק עליו את הדין אם ימרוד בו)
ונקרא גם שַׁלּוּם – או כי היה משולם במעשיו, או להפך – כי בימיו נשלמה מלכות בית דוד.
קשה – הרי הברייתא בדוגמאות אמרה שיהוקים היה גדול מיהואחז?
תשובה: אכן יהויקים היה הבכור, והפסוק קורא ליהואחז בכור כי הוא בכור למלוכה.
ולמה לא המליכו את הבכור? כי לא היה ממלא מקום אבותיו (לא היה טוב כמו יאשיהו)
[1] מין חמור יותר ששחיטתו אסורה בהנאה
[2] אבל גם הברייתא מכניסה את המילים – מי שאין על גביו אלא ה' אלוקיו, וצ"ע למה. ואולי זה כי לא באמת צריך דווקא מלך, אלא כל מנהיג שאין על גביו אלא ה' אלוקיו (על פי חידושים וביאורים שבשוטנשטיין).
