לעילוי נשמת דוד גרוסברגר ז"ל, בן יצחק ואסתר, לרגל יום השנה העשרים לפטירתו,
ולעילוי נשמת מלכה גרוסברגר ז"ל בת שמואל אברהם ויוכבד, לרגל יום השנה השני לפטירתה,
שיהיו מליצי יושר לכל המשפחה ולכל עם ישראל
להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף י
(ט: תחילת פרק כהן משיח – יא. 7+)
חלק א – לפני ואחרי המעמד המיוחד (כהן משיח ונשיא)
המקרים בשתי המשניות (ט:, י.) –
- חטאו המשיח והנשיא, ואז עברו מתפקידם – מביאים את קרבנם המיוחד (פר, שעיר)
הולכים לפי שעת החטא.
- חטאו אחרי שעברו מתפקידם –
נשיא כהדיוט – לפי שעת החטא
המשיח – עדיין כמשיח!
- (י.) – חטאו לפני שנתמנו ואז נתמנו –
ת"ק – כהדיוט (לפי שעת החטא)
(ר"ש – צריך שגם הידיעה תהיה לפני, אחרת הם פטורים)
גמרא –
(ט: 1- בגמרא)
א. לגבי משיח – מה הצריכותא למקרה 1?
כלומר, אם במקרה 2 (שחטא אחרי שירד) הוא כמשיח, כל שכן במקרה 1 (שחטא כשהיה משיח ואז ירד), אז למה צריך לומר את זה?
תשובה – זה נכתב אגב שנכתב לגבי נשיא.
ב. מקורות
למקרה 1 – הגמרא לא מביאה מקור, כנראה כי זה פשוט שהולכים לפי שעת החטא
למקרה 2 – (חטא אחרי שעבר מגדולתו) –
ת"ר – לגבי משיח (שעדיין מקריב כמשיח)
לכאורה יכולנו להקשות – שיהיה כהדיוט, קל וחומר מנשיא,
שהרי נשיא חמור ממשיח – שמביא גם על שגגת מעשה ולא רק על העלם דבר (שגגת הוראה לעצמו)
קמ"ל שהוא כן נשאר כמשיח (בניגוד לנשיא) – וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן־בָּקָר (פסוק ג) – "עַל חַטָּאתוֹ" מיותר, ומרבה שמביא פר גם אחרי שעבר ממשיחותו.
גמרא – לגבי נשיא (שמקריב כהדיוט)
לכאורה יכולנו להקשות – שיחשב כנשיא קל וחומר ממשיח (שהרי הנשיא חמור יותר)!
קמ"ל שנשיא לא נשאר נשיא – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (פסוק כב) – רק בזמן שהוא נשיא.
(י. אחרי המשנה)
למקרה 3 (חטאו לפני שנתמנו – מביא כהדיוט)
לגבי משיח – ת"ר –
- לכאורה לא צריך מקור – אלא נלמד קל וחומר מנשיא (שמביא כהדיוט)
שכאמור נשיא חמור ממשיח – שמביא גם על שגגת מעשה ולא רק על העלם דבר,
דחייה – גם משיח חמור מנשיא, שמביא כמשיח גם אם חטא אחרי שירד מגדולתו.
- אלא יש מקור עצמאי – אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא (פסוק ג) – דווקא כשהוא משיח ולא לפני.
(י. שורה רחבה 1)
לגבי נשיא – תניא נמי (ברייתא דומה והפוכה)
- לכאורה לא צריך מקור – אלא נלמד קל וחומר ממשיח
שהרי משיח חמור מנשיא בזה שמביא גם אחרי שירד מגדולתו (מקרה 2)
דחייה – גם נשיא חמור ממשיח, שמביא גם על שגגת מעשה ולא רק העלם דבר.
- אלא יש מקור עצמאי – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (פסוק כב), ולא לפני שנתמנה.
סיכום המקורות
נשיא – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (פסוק כב) –
ולא על מה שחטא אחרי (מקרה 2) או לפני (מקרה 3)
משיח –
מצד אחד – אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא (פסוק ג) – ולא על מה שחטא לפני (מקרה 3)
מצד שני – וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ (שם) – לרבות גם על מה שחטא אחרי
(י. שליש תחתון)
חלק ב – אגדתא
א. דרשות (אגדתא והלכה) על אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (פסוק כב)
- A. ת"ר – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא – האם זאת גזירה שהנשיא יחטא?!
ת"ל – אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא – כמו ששם זה רק "אִם", גם בנשיא זה רק אִם.
ושואלת הגמרא – מה ההווה אמינא? האם יש תקדים לגזירה כזאת?
תשובה – כן, בנגעי צרעת – כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן… וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (ויקרא יד, לד) – ר"י מפרש שזאת בשורה (רעה) שתהיה צרעת.
אגב – ר"ש לגבי צרעת מפרש אחרת – שהכוונה שצרעת לא מטמאת באונס (גורם חיצוני) אלא רק אם הגיעה משום מקום על ידי ה' – וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת.
והא תניא – מקשים מברייתא שתוך כדי דיון אומרת שצרעת חמורה מזיבה (של איש) בזה שהיא מטמאת גם באונס וזיבה לא?
עונה רבא – אכן נגעים מטמאים באונס (כמו מכה או כוויה).
וכשר"ש אמר שהם לא – הוא לא התכוון לכל אונס אלא רק לנגעי רוחות או כשפים.
(י. 10-)
- B. ת"ר – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא – פרט לחולה,
ומסבירה הגמרא – הכוונה פרט למצורע, כי כשמלך נצטרע הוא עוזב את מלכותו,
וכאמור בחלק א – מלך שעבר מגדולתו מקריב כהדיוט.
מקור שמלך שנצטרע עוזב – מל"ב טו, ה – ״וַיְנַגַּע ה׳ אֶת הַמֶּלֶךְ [עוזיהו] וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחׇפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת״
ולמה נקרא "ְבֵית הַחׇפְשִׁית"? כי מלך הוא בעצם עבד של העם,
וכפי שמסופר על ר"ג ור' יהושע שהיו בספינה, ור' יהושע סיפר לו על שני תלמידים חכמים של ר"ג, ור"ג רצה למנותם בראשות הישיבה ובהתחלה לא רצו ורק בסוף הסכימו,
ואמר להם – לא רציתם מתוך ענווה? כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!
וכן נאמר – ״וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה״ שאמרו הזקנים לרחבעם כשנהיה מלך.
(י: 2+)
- C. ת"ר – אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא – ריב"ז – אשרי הדור ש(אפילו) הנשיא מביא קרבן (אפילו) על שגגתו
- a. קושיא – מתקיף רבא בריה דרבה – והרי יש מקרים שבהם "אשר" ודאי לא מלשון אשרי?
במעילה – ״וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם״ (ויקרא ה, טז),
בירבעם – ״אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא״ (מל"א יד, טז)
תשובה – שם זה חלק טבעי מהפסוק, אבל אצלנו (כאמור בסעיף א) שינה וכתב "אשר" במקום "אם", ולכן דורשים מלשון אשרי.
(י: 12+)
- b. חיזוק – ר"נ ב"ח – עוד מקום ש"אשר" זה מלשון "אשרי" –
"יֶשׁ־הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים,
וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל" (קהלת ח, יד)
אמנם הפסוק אומר שזה הבל, אבל בעומק לגבי הצדיקים (שרק אצלם כתוב אשר) זה גם טוב – "אשריהם".
מה טוב בזה –
- אשריהם לצדיקים שמקבלים בעוה"ז רע כדי שעוה"ב יהיה להם רק טוב,
(כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים = עונש, אשריהם שמקבלים את עונש בעוה"ז).
ולהפך לגבי הרשעים – אוי להם שמגיע להם טוב בעוה"ז, כדי שבעוה"ב יקבלו רק רע.
(כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים = שכר, שמקבלים קצת שכר בעוה"ז).
מקשה רבא – האם לא יותר אשריהם אם יקבלו טוב גם בעוה"ז וגם בעוה"ב?
- אלא רבא –
אשריהם לצדיקים שמקבלים שכר גם בזה וגם בבא,
(כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים = שכר בעוה"ז, שהרי סתם רשעים מקבלים שכר בעוה"ז ועונש בעוה"ב)
ואוי לרשעים שאפילו בעוה"ז לא מקבלים שכר
(כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים = עונש בעוה"ז, שמקבלים עונש אפילו בעוה"ז ולא רק בבא).
ואכן מסופר שרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע באו לרבא ללמוד תורה,
ואמר עליהם את הדרשה הנ"ל – אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים – שזכו למספיק כסף (ע"י קניית קרקע) כדי להפנות וללמוד תורה.
(י: באמצע (שורה רחבה 1)
ב. אגב צדיקים ורשעים – "כִּי־יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד, י)
- רי"ח – שני בני אדם שעשו אותה מצווה (פסח) –
צדיק – מי שאכלו לשם מצווה
פושע – אכלו באכילה גסה (שכבר היה שבע)
דוחה ר"ל – באכילה גסה זה אמנם לא מן המובחר, אבל גם לא פושע.
- ר"ל – שני אנשים כל אחד בביתו עם אשתו ואחותו, ולא היו בטוחים על מי הם באים:
צדיק – בא על אשתו (ה' שמר עליו שלא יחטא)
פושע – על אחותו
דחייה – בפסוק משמע שעשו אותו מעשה, ולאחד זה מצווה ולשני עבירה
- מעשה בנות לוט –
צדיקות – בנות לוט שהתכוונו למצווה (ליישוב העולם)
פושע – לוט, שהתכוון לעבירה
[B. והרי זה היה באונס (השקו אותו יין)?
תשובה – הראשונה היתה באונס, אבל בבוקר ידע (נקוד מעל הו"ו של "ולא ידע בשכבה ובקומה") והיה צריך לא לשתות שוב.
- A. אז הוא ידע, אבל אולי גם הוא התכוון למצווה?
תשובה – לוט היה שטוף בזימה (דרשה על הפסוק – "וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן")].
ג. אגב לוט – בנות לוט –
- A. שתי דרשות על הפרידה של לוט מאברהם
- רבה – "אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת־עֹז ומדונים) וּמִדְיָנִים) כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן" (משלי יח, יט)
אח נפשע מקריית עוז – שנפרד לוט מאברהם
ומדונים כבריח ארמון – עשה מריבה (מדונים) בין צאצאיו לצאצאי אברהם כמו בריח ארמון (שלא יכולים להיכנס) – "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'".
- רבא או רי"צ – "לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד בְּכׇל־תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע" (משלי יח, א)
לתאווה יבקש נפרד – על שנפרד כדי למלא תאוותו (כנ"ל)
בכל תושיה יתגלע – שנתגלה קלונו בכל תושייה – בשתי התורות:
בבתי כנסיות – פשט התורה – לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה',
ובבתי מדרשות – בתורה שבע"פ – שאסורים לעולם.
(דילוג י: 11- עד 2-)
- B. על ההבדל בין שתי בנות לוט –
רי"ח – הצעירה עדיפה, ומכאן שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה –
כי הבכירה קראה לבן מואב (בצורה מפורשת)
ולכן – "…ואל תתגר בם מלחמה" (דברים ב, ט), אבל סתם להציק מותר.
והצעירה בן עמי (עמום יותר) –
ולכן – "אל תצורם ואל תתגר בם" – בכלל.
ר' יהושע בן קרחה – הבכירה עדיפה, כי קדמה למצוות יישוב העולם
ולכן מהבכירה יצאו ארבעה דורות של מלכים (אבות מלוכה) לפני שיצאו מהצעירה:
מהבכירה (מואב) – יצאו עובד, ישי, דוד, שלמה,
ומהצעירה (נעמה העמונית נישאה לשלמה) יצאה רק דור אח"כ רחבעם.
(חזרה לדף י: 11-)
ד. אגב בנות לוט – נשים שזינו לשם שמיים (בהמשך מוגדר: עבירה לשמה)
- בנות לוט כנ"ל.
- עולא – תמר זינתה לשם שמיים (להעמיד זרע ממשפחת יעקב) – ויצאו ממנה מלכים ונביאים
(ואילו זימרי בן סלוא זנה עם המדינית שלא לשם שמיים – ובגללו היתה המגיפה.
- רנבי"צ – יעל זינתה עם סיסרא כדי להורגו
- ועל זה אמר – גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה –
" תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שופטים ה, כד) – מבורכת משרה רבקה רחל ולאה שנאמר בהן אוהל (תוס').
(והרי גם מצווה שלא לשמה היא גדולה (שמתוך שלא לשמה נעשה לשמה)?
אלא באמת עבירה לשמה שווה למצווה שלא לשמה,
(וצריך לומר שבעילת האמהות נחשבת שלא לשמה כי גם נהנו מהבעילה, ואילו יעל לא, ולכן שוות (תוס')).
- רי"ח – שבע בעילות בעל אותו רשע – בין רגליה כרע נפל וכו'.
- והרי גם נהנתה?
(מילא לומר שזה בסדר, אבל למה כל כך לשבח אותה? מקסימום זה כמו מצווה שלא לשמה, שזה טוב אבל לא כזה טוב…)
תשובה – לא נהנתה כלל (כל טובתן של רשעים רעה אצל צדיקים)
ה. גופא – רב יהודה רב – לעולם יעסוק בתורה ומצוות גם שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן יבוא לשמן
ראיה מבלק – שהקריב 42 קרבנות שלא לשמה (3 מקומות, 7 מזבחות, 2 קרבנות (פר ואיל) = 42)
וזכה שתצא ממנו רות (שהיתה צאצאית של עגלון מלך מואב שהיה צאצא של בלק),
וממנה יצא דוד (ששר לשם ה') ושלמה שהקריב לשם שמיים.
תגובה אחת
שלום
הוריות י: לשם אכילה גסה – רש"י שלא לשום מצוה [ז.א. למ"ד א"צ כוונה יצא?] . ולא 'כשכבר היה שבע ' [ כי אז לא יוצא ידי חובה]