שבועות דף מא, גמרא הדף היומי

לעילוי נשמת נפתלי בענדעט בן כתריאל ז"ל, תלמיד חכם, אוהב תורה, רודף אמת, ואיש משפחה מסור
ולעילוי נשמת אהרון וחביבה עוזרי וצוריאל וצביה כהן ז"ל,

ולהבדיל, לרפואת מאיר ומיכל עוזרי ומשפחתם

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף יומי, שבועות דף מא – פרק שבועת הדיינים

(מ: 11- עד מא: 😎

חלק א – שבועת היסת

למדנו במשנה שאם כפר בכל – פטור משבועה מהתורה, אבל מחדש רב נחמן – מדרבנן כן משביעים אותו (שבועת היסת),

א. סברא – כי חזקה שאין אדם תובע אא"כ יש לו, ואמנם גם יש חזקה שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, אבל אולי רק מנסה להרוויח זמן עד שישיג את הכסף (הראיה – הכופר בהלוואה כשר לעדות, כי אינו שקרן אלא רק ניסה להרוויח זמן).

ב. באיזה מקרה משביעים –

גירסא א – גם כשכופר בעצם ההלוואה

גירסא ב – רב חביבא – דווקא כשמודה שהיה חייב ורק טוען ששילם (הסיפא – שהתובע בא אליו עם עדים ואמר מנה לי בידך ואמר לו הן, ואז למחרת טוען שכבר שילם).

(מא. 3+)

ג. מה ההבדל בין שבועה דרבנן (שבועת היסת) לשבועה דאורייתא (מודה במקצת)?

1. מיפך שבועה –
   שבדרבנן הלווה יכול לומר למלווה – תישבע אתה ותיטול, ובדאורייתא לא.

דחייה חלקית – למר בר רב אשי גם בדאורייתא הופכים.

2. לרדת לנכסיו –
   שאם מסרב להישבע – בדאורייתא יורדים לנכסיו ובדרבנן לא.

[אז מה כן עושים?
1. משמטינן ליה (נידוי) עד שישבע או ישלם.
2. רב אשי – מנדים רק 30 יום, מלקים אותו, ואח"כ מוותרים].

דחייה חלקית – לרי"ס גם בדרבנן יורדים לנכסיו.

3. במקרה שכנגדו (הנתבע) חשוד על השבועה –

בדאורייתא – הופכים והתובע ישבע ויטול, בדרבנן לא הופכים והנתבע פטור

(כי היפוך שבועה זו תקנה, וגם שבועת היבת היא תקנה, ולא עושים תקנה לתקנה).

(מא. שליש תחתון)

(אגב שבועת היסת, נראה עכשיו מקרה הפוך שדווקא הלווה דורש שבועה מהמלווה)

חלק ב – למלווה יש שטר, והלווה טוען שכבר שילם ולא לקח את השטר –

רב פפא: סתם כך – צריך לשלם, אבל אם דורש שהמלווה ישבע – המלווה צריך להישבע!

שואל רב אחא בריה דרבא – אם כן מה החידוש בפוגם את שטרו (שהמלווה מודה שחלק מהשטר פרוע) שצריך להישבע?

רב אשי –
בלא פוגם – רק אם הלווה דורש שיישבע.
בפוגם את שטרו – בי"ד דורש שבועה,

(וכשלא פגם –
אם התובע תלמיד חכם – לא משביעים אותו, כי זה לא מכובד, ומפסיד
(אא"כ רוצה להישבע (רא"ש)).

(מא. 4-)

חלק ג – המלווה את חברו בעדים – האם צריך לפורעו בעדים

א. הדעות

גירסא א –

רב יהודה א – צריך לפורעו בפני עדים

(כי כיוון שהלווה לו בעדים, הראה שלא סומך עליו, ונחשב כאילו התנה שיפרע בעדים)

שמואל א – לא צריך

[רשב"א –
a. עקרונית צריך,
b. אבל יכול לומר לו – פרעתי בפני פלוני ופלוני והם במדינת הים,
c. כיוון שכך, גם יכול לומר – פרעתי שלא בפני עדים, מיגו שיכולתי לומר שפרעתי בפניהם].

גירסא ב (מקלה על הלווה) –

רב יהודה ב – לא צריך,

אא"כ התנה בפירוש שיפרע בעדים.

שמואל ב – לא צריך,

ואפילו אם התנה – יכול לומר שפרע בפני פלוני ופלוני והם במדינת הים. (כאן לא יכול להשתמש במיגו שיאמין לו שפרע גם בלי עדים, כי סוף סוף לא קיים את התנאי שלפרוע בפני עדים).

ב. שתי קושיות מהמשנה –

אם המלווה בא ללווה באמצע תקופת ההלוואה עם עדים והזכיר לו על ההלוואה, הלווה הסכים, ולמחרת טוען שהחזיר בלי עדים:

אם כשהזכיר לו לא דרש שיחזיר בעדים – הלווה נאמן.

זה כשמואל א, וכרב יהודה ב)
אך קשה על רב יהודה א שאמר שלא נאמן.

תשובה – צריך לחלק:
כשהלווה לו בעדים – מראה שלא סומך עליו, וצריך לפורעו בעדים
כשבא באמצע ההלוואה – לא מראה שלא סומך עליו ולכן נאמן.

אם דרש עדים – הלווה לא נאמן.

זה כמו כולם בגירסה א, וכרב יהודה בגירסה ב,
אך קשה על שמואל בגירסה ב שאמר שנאמן.

(מא: שליש)

תשובה – זאת מחלוקת תנאים מפורשת:
"בעדים הלוויתיך בעדים פרע לי" –
חכמים – לא נאמן – כשאר הדעות
רי" ב"ב – יכול לומר שפרע והעדים במדינת הים – כשמואל ב

דוחה רב אחא – אולי לא מדובר שדרש עדים מראש או באמצע,
אלא שפשוט בא ותובע אותו ואומר "למה שאאמין לך שפרעת בלי עדים" –

חכמים – נאמן (כשמואל א, רב יהודה ב)
ר"י ב"ב – לא נאמן (כרב יהודה א)

אבל אם דרש עדים – אולי לפי כולם לא נאמן (וקשה על שמואל ב)

מא: באמצע

ג. פסק ההלכה של רבא – המלווה את חברו בעדים –

מחלוקת קיצונית:

רב פפי – צריך לפורעו בעדים (רב יהודה א)
רב פפא – לא צריך, ואפילו אם דרש בפירוש יכול לומר שפרע והם במדינת הים (כשמואל ב).[1]

ד. מקרים שדרש עדים ספציפיים

1. תפרע לי בפני ראובן ושמעון, ואומר שפרע בפני אחרים והלכו למדינת הים –
   (נפרש כרשב"א שכל זה בהנחה שגם אם דרש עדים, נאמן לומר שפרע בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים)

אביי – נאמן (מניחים שהמלווה לא התכוון דווקא אליהם, אלא כי היו זמינים)
רבא – לא נאמן (כי התכוון דווקא אליהם, בדיוק בשביל שלא יוכלו לטעון שהלכו למדינת הים)

2. תפרע לי בפני תלמידי חכמים,
   ופרע לו שלא בפני עדים כלל, והמלווה מסכים שפרע אלא שאיבד את הכסף,
   וטוען שכיוון שהלווה לא קיים את התנאי, המלווה קיבל את הכסף רק כפקדון ולא כהחזר, והוא שומר חינם ופטור.

אך דחה אותו רב נחמן – ההחזר נחשב החזר, כי כיוון שאתה מודה – כבר אין צורך שיפרע בפני עדים.

והוסיף בדרך הלצה – אם אתה מתעקש על תלמידי חכמים – לך תביא את הכסף שאבד והוא יחזיר לך שוב בפני ובפני רב ששת…

[1] יש גורסים שלא נאמן, כלומר כרב יהודה ב.