לעילוי נשמת שלמה בן אליהו ז"ל
ומרדכי בן אליעזר הכהן ז"ל
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף
סיכום הדף יומי, שבועות דף לז
(לו: 2- אחרי המשנה עד לח. 1+)
תזכורת מהמשנה (לו:) – מה הוא צריך לדעת כדי להתחייב בקרבן –
לגבי הפקדון – צריך להיות מזיד (שיודע שזה באמת אצלו),
לגבי הקרבן (האם יודע שזה יחייב אותו קרבן) –
רבנן (המשנה) – חייב במזיד או שוגג.
ר"ש (דף לד) – רק שוגג, אך במזיד פטור.
חלק א – רב כהנא: לפי רבנן שגם במזיד חייב אשם, מה הדין במזיד + התראה
א. האפשרויות:
רק קרבן ולא מלקות – כי כאן התורה חידשה שיש קרבן אפילו במזיד, אז אולי חידשה שגם בהתראה יש קרבן, ורק קרבן.
קרבן ומלקות – יש חידוש שיש קרבן, אך יחד איתו יש את הדין הרגיל של מלקות
רק מלקות – כאן התורה לא חידשה קרבן, ולכן יש את הדין הרגיל של מלקות.
ב. ראיות:
- רק מלקות –
ברייתא – שבועת הפקדון חמורה משבועת העדות, שבשבועת הפקדון במזיד יש (רק) מלקות ובשוגג קרבן אשם, ובשבועת העדות במזיד ושוגג יש קרבן עולה ויורד.
דחיות:
- רבא בר איתי – אולי הברייתא כר"ש שבמזיד כלל אין קרבן, וממילא ודאי יש מלקות
- רב כהנא – גורס אחרת בברייתא – לא כתוב מלקות אלא במזיד ושוגג אשם,
(וזה חמור משבועת העדות, שבפקדון מביא אשם (2 כסף שקלים) ובשבועת העדות מביא קרבן עולה ויורד (שלה אין מינימום).
(לו. שליש, ל"א ת"ש)
- רק קרבן ללא מלקות –
משנתנו – שחייב קרבן גם על זדונה. ולכאורה הכוונה גם כשהיתה התראה.
דחייה – אולי הכוונה רק ללא התראה.
- רק מלקות ללא קרבן –
הברייתא משווה (לגבי איזשהו דין) בין נזיר שנטמא לבין אשם בשבועת הפקדון,
ואומרת שבנזיר שנטמא יש מלקות, בשבועת הפקדון אין מלקות.
דחייה – אולי יש מלקות,
וכוונת הברייתא היא שהמלקות לא מספיקות לכפר אלא יש מלקות + קרבן,
ואילו בנזיר המלקות מכפרות לבד (וזה שיש קרבן – זה לא לכפר אלא לאפשר לו להתחיל את הנזירות מחדש).
(לז. מתחת לאמצע "אמרוה רבנן קמיה דרבה")
ג. תגובת רבה לכל הדיון – במקרה של עדים והתראה – אין בכלל חיוב
כי כיוון שיש עדים נגדו, הכפירה שלו חסרת משמעות ("כפירת דברים בעלמא") ולא יכלה להזיק לתובע, ולכן לא חייב קרבן.
וזה מוביל אותנו לחלק הבא – דיון בשיטת רבה.
חלק ב – האם יש חיוב קרבן כשהיו עדים שחייב את הממון
א. רבה – פטור
ראיות בעד ונגד רבה:
- A. ראיה שפטור –
ברייתא – אוֹ־מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל־שָׁקֶר (ויקרא ה, כב) –
וְנִשְׁבַּע עַל־שָׁקֶר – פרט ללווה בשטר או בעדים.
דוחה רבה –
אולי שם מדובר שלא באמת כפר בממון, ולכן פטור,
אלא כפר בשטר או בעדים עצמם: "נכון שלוויתי, אבל לא באמת לוויתי בעדים/בשטר" – וכיוון שזה לא כפירה בעצם הממון אלא במשהו צדדי – אין קרבן.
[וכן מוכח מתחילת הברייתא:
וְכִחֶשׁ בָּהּ – פרט למודה לאחד מן האחים,
במה מדובר שם –
אם אומר שלווה רק חלק מהסכום (מחלק מהאחים) – זה ממש כפירת ממון,
אלא הכוונה שמודה בכל הסכום, אבל אומר שזה היה אח אחד ולא מכולם – כלומר כופר בפרט צדדי].
- B. ראיות שחייב (האחרונה תתקבל, ונדחה את רבה):
- משנתנו (ראינו גם בחלק א) – חייב על זדונה –
ולכאורה הכוונה גם כשיש עדים.
דחייה – אולי דווקא ללא עדים.
(לז. 5-)
- לגבי שבועת העדות –
אם ביקש משתי כיתי עדים להעיד,
כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השנייה – שתיהן חייבות (כי שתיהן יכלו לעזור לו בעדותן)
והרי כשהראשונה כפרה – התובע יכל עדיין להשתמש בכת השנייה, כך שהכפירה לא באמת פגעה בתובע, ובכל זאת חייבים,
מכאן ראיה גם לשבועת הפקדון – שגם כשכופר ויש עדים כנגד הכפירה – זה נחשב כפירה.
דוחה רבינא – אפשר להעמיד שבזמן כפירת הראשונה, השנייה עוד היתה פסולה (למשל ששני עדי הכת השנייה היו נשואים לשתי אחיות), ולכן הכפירה של הראשונה היתה משמעותית.
[אם כן – מה החידוש שגם הראשונה חייבת?
תשובה – אפשר להעמיד ששתי האחיות היו גוססות באותו זמן, ויכולנו לחשוב שכיון שברור שימותו ואז העדים השניים יוכלו להעיד – אולי הכת הראשונה לא תתחייב,
קמ"ל שהולכים לפי זמן העדות שלהם – ובאותו זמן לא היו עוד עדים ולכן חייבים].
(לז: 5+)
- שומר חינם שנשבע שהחפץ נגנב, וגם הודה ששיקר וגם באו עדים ששיקר:
הוא גם משלם כדין שבועת הפקדון (חומש ואשם),
וגם טוען טענת גנב (כפל),
ולכן –
קרן ואשם – בכל מקרה,
לגבי חומש וכפל –
הודה לפני העדים – משלם חומש ופטור מכפל (מודה בקנס)
באו העדים לפני שהודה – משלם כפל ופטור מחומש (כי משלם כפל)
בכל אופן לענייננו:
יש כאן מקרה שבו יש עדים, ובכל זאת הכפירה שלו מחייבת אותו קרבן אשם!
דחייה: גם כאן נעמיד שבזמן שהודה העדים היו פסולים כנ"ל.
- רבינא (ראינו גם בחלק א) – שבועת הפקדון חמורה משבועת העדות, שבשבועת הפקדון במזיד מלקות ובשוגג אשם, ובשבועת העדות במזיד ושוגג קרבן עולה ויורד.
ומדובר שיש עדים (שהרי אחרת אין מלקות),
ומכאן יוצא שיש קרבן אשם אפילו אם כפרו כשהיו עדים.
דחייה (כמו בדחייה השנייה בחלק א) – רב כהנא שינה את הגירסה:
הברייתא לא מזכירה מלקות אלא במזיד ושוגג ומביא קרבן (ולכן אין מכאן ראיה למקרה שהיו עדים).
- נזיר שנטמא במזיד לוקה, בשבועת הפקדון מביא קרבן (ראינו גם בחלק א)
מזה שלוקה בנזיר – ודאי שיש עדים והתראה,
והנה רואים – שבשבועת הפקדון בכל זאת מביא קרבן!
וכאן אין לגמרא תשובה, ואכן – תיובתא דרבה תיובתא!
(לז: באמצע)
ב. ואכן רי"ח חולק על רבה –
הכופר בממון שיש עליו עדים – חייב קרבן (בניגוד לרבה שפטר)
ורק הכופר בממון שיש עליו שטר – פטור מקרבן.
למה פטור:
רב פפא – כי שטר זה יציב יותר מעדים (עדים יכולים למות, להעלם וכד'), ולכן זה יותר נחשב כפירת דברים בעלמא
רב הונא בריה דרב יהושע – גם שטר זה לא מוחלט (יכול להיאבד)
רב הונא בריה דרב יהושע – כי בשטר יש שעבוד קרקעות, ולרי"ח לא מביאים קרבן על כפירת קרקעות, וגם לא כשיש רק שעבטוד קרקעות.
וזה מוביל אותנו לחלק הבא.
(לז: מתחת לאמצע (איתמר))
חלק ג – האם שבועה על קרקעות מחייבת קרבן
כולם מודים שלא מחייבים שבועה על קרקעות (משנה מב.)
השאלה היא – אם בכל זאת נשבע, האם מתחייב קרבן? (בשבועת הפקדון או שבועת העדות)
- המחלוקת:
רי"ח – פטור
ר"א – חייב,
הערות:
- המחלוקת היא בשבועת העדות, אבל שבועת העדות והפקדון הולכות יחד, כמו שראינו בלג:-לד. שלומדים שבועת העדות משבועת הפקדון בגז"ש ("תחטא – תחטא").
- בתחילה לא יודעים מי אמר מה,
אך כיוון שהסברנו שרי"ח פוטר בשבועת הפקדון בשעבוד קרקעות, מכאן שהוא זה שפוטר.
- ר' ירמיה – זאת בעצם מחלוקת תנאים האם קרקע נגזלת –
המחלוקת היא באותם פסוקים של שבועת הפקדון (גזל, השבת הגזילה, חומש ואשם) – האם החיוב להשיב את הגזילה כולל קרקע (ויקרא ה) –
כא – …וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ־בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת־עֲמִיתוֹ
כג – וְהָיָה כִּי־יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת־הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת־הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הׇפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת־הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא׃
כד – אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ׃
כה – וְאֶת־אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה'…
המחלוקת והמקור: הגוזל קרקע ושטפה נהר –
ר"א – נחשב שגזל, וצריך לתת לו קרקע אחרת או כסף
ריבוי – וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
מיעוט – בְּפִקָּדוֹן אוֹ־בִתְשׂוּמֶת יָד
ריבוי – אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר
ומרבה קרקעות ועבדים, ורק ממעט שטרות,
וכיוון שהפסוק לגבי השבת הגזילה כולל קרקע,
אז גם חיוב הקרבן בפסוק כולל קרקע – כר' אלעזר
(וגם מסברא – כיון שזה דבר שנגזל, הרי שכשכפר בו – גזל, וחייב אשם גזילות)
אך דוחה ר' אבהו – גם רי"ח יסתדר עם ר"א:
כי אמנם לר"א השבת הגזילה כוללת קרקע,
אבל לגבי הקרבן אפשר בכל זאת למעט קרקע בגלל שהריבוי השני לא ריבוי חזק (כתוב מִכֹּל ולא הכל).
רבנן – לא גזל, ואומר לו הרי שלך לפניך
כלל – וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
פרט – בְּפִקָּדוֹן אוֹ־בִתְשׂוּמֶת יָד
כלל – אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר
וממעט קרקעות ועבדים ושטרות
וכיוון שהפסוק לגבי השבת הגזילה לא כולל קרקע,
אז גם חיוב הקרבן בפסוק לא כולל קרקע – כרי"ח
(וגם מסברא – כיון שזה דבר שלא נגזל, הרי שכשכפר בו – לא גזל, ולא חייב אשם גזילות)
(לז: 2-)
- דעת משנתנו
רב פפא-רבא: ממשנתנו מדויק כרי"ח שאין קרבן על קרקע –
מזה שהמשנה הביאה דוגמא של גניבת שור, ולא של גניבת עבד (ואילו בהמשך המשנה הזכירה עבד) – כי אין קרבן על עבדים וממילא גם לא על קרקעות.
דוחה רב פפי-רבא: ניתן גם ללמוד שהמשנה כר' אלעזר –
כשהמשנה הוסיפה "זה הכלל" – אולי דווקא באה לרבות עבדים וקרקעות!
ולכן מהמשנה א"א להכריע לכאן או לכאן.
