שבועות דף כח, גמרא הדף היומי

לעילוי נשמת נפתלי בענדעט בן כתריאל ז"ל, תלמיד חכם, אוהב תורה, רודף אמת, ואיש משפחה מסור
ולעילוי נשמת אהרון וחביבה עוזרי וצוריאל וצביה כהן ז"ל,

ולהבדיל, לרפואת מאיר ומיכל עוזרי ומשפחתם

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף יומי, שבועות דף כח

(כז: 6- עד כט. במשנה)

סוגיות אגב –

חלק א – רבא – נשבע על ככר ואכלה, אם לא נשאר כזית כבר לא יכול להישאל

(עוד אמירה של רבא לגבי שאלה על שבועה, שבמהלך הדיון נזכיר שוב את המקרה של שתי נזירויות)

א. ביאור דברי רבא

מקשה רב אחא בריה דרבא – למה כזית,

העקרונות:

רב אחא בריה דרבא מניח – סברת רבא היא שלא יכול להישאל אחרי שכבר התחייב קרבן,
אך הגמרא דוחה – הסברא היא שלא יכול להישאל רק על העבר, ההישאלות צריכה להשפיע גם על העתיד, ורק מתוך זה גם על בעבר

השאלה והתשובות:

מצד אחד – אם אמר "לא אוכל" – למה אתה מקל להישאל עד הכזית האחרון – חייב כבר אחרי כזית ראשון?

אך עונה הגמרא – כי ההישאלות תתיר לו את שאר הכיכר בעתיד, ומתוך זה גם את העבר.

(ואם נשאר פחות מכזית – זה מותר מהתורה גם בלי שיישאל, לכן כבר לא יכול להישאל על זה).

מצד שני – אם אמר "שלא אוכלנה" – למה אתה מחמיר שאם נשאר חצי כזית כבר לא יכול להישאל, הרי מתחייב רק בסוף ממש?

אך עונה הגמרא – (כאן התשובה לא תלויה בשינוי הסברא אלא בשינוי הנחת היסוד של המקשן):
המקשן חשב שהוא מתחייב רק ממש בסוף,
אך עונה הגמרא – הוא חייב ברגע שנשאר פחות מכזית הוא כבר מתחייב (שהרי תמיד נשארים כמה פירורים (תוס' כז: למטה)), ולכן כבר לא יכול להישאל.

(ושוב – אין טעם להישאל על החצי כזית שנשאר, כי זה מותר גם בלי שיישאל).

(כח. 7+)

ב. קושייה – מהמקרה של שתי הנזירויות (שראינו אתמול) – ששם סיים את הנזירות הראשונה ואז נשאל עליה!

תשובות – זה נחשב שהישאלות העל הראשונה עדיין משפיעה גם על העתיד, כי:

1. שם לא סיים לגמרי את הראשונה –

הפריש קרבן אבל לא הקריב.

דחייה – יש גירסה בברייתא שכבר הקריב.

הקריב אבל לא גילח (לדעה שזה מעכב את ההיתר ביין)

דחייה – יש גירסה שכבר גילח

2. רב אשי – כיוון שאם נשאל על הראשונה זה משפיע על השנייה – זה נחשב שזה משפיע על העתיד, ויכול להישאל (לפי תוס' רא"ש)

ג. אמימר חולק – גם אם אכל את כל הכיכר נשאל,

כי גם זה נחשב שמשפיע על העתיד – לגבי חיוב העונש (בשוגג – קרבן, במזיד – מלקות).
אבל אם כבר הביא קרבן או קיבל מלקות אז כבר לא נשאל.

מה אם כפתו אותו על העמוד ועוד לא לקה ואז נשאל על השבועה –

אמימר – כבר לא נשאל, כי נחשב שכבר לקה

כמו שאמר שמואל – שאם ברח בשלב הזה – פטור

אך הגמרא דוחה – נשאל, כי לא נחשב שלקה

כי שמואל דיבר על מצב שברח – שזה עצמו בושה (ונקלה אחיך לעיניך), אך אם רק כפתוהו עוד לא נחשב שלקה.

(כח. 4-)

(עוד אמירה של רבא על שבועות על ככר)

חלק ב – עשה ככר אחת (א) תנאי לשבועה על ככר אחרת (ב)[1]

א. שבועה שלא אוכל את ככר ב, אם אוכל את ככר א –

שתי הקדמות –

• החידוש העיקרי: כדי שככר א תפעיל את השבועה על ככר ב – חייב להיות מזיד, כלומר לזכור שהיא תפעיל את השבועה.

למדנו את זה בדף כו. מ"לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה" – ולא באונס.

• הבהרה: כשמדברים על שוגג ומזיד בככר א ו-ב – זה לא אותם מושגים:

בכיכר ב – זה המושג הרגיל של שוגג ומזיד (שוגג – שכח שזה אסור (שנשבע) או שכח שיש קרבן)

בכיכר א – אין מושג של מותר או אסור, כי עליה אין שום איסור, אלא הכוונה לנ"ל –
שוגג – לא שכר שהאכילה תפעיל את השבועה על ב, מזיד – זכר.

ולכן –

אכל את א בשוגג (לא זכר שתפעיל את השבועה ב) –

השבועה על ב לא חלה, ופטור על ב – בין בשוגג (קרבן) בין במזיד (מלקות).

אבל את א במזיד (זכר שתפעיל את השבועה על ב) –

השבועה על ב חלה, ולכן:

אכל קודם את א ואז את ב –
כיוון שהשבועה על ב הופעלה – חייב – בשוגג קרבן ובמזיד מלקות.

אכל קודם את ב ואז את א (הפעיל את השבועה למפרע) –

            אכל את ב בשוגג (לא זכר את כל העסק) –

הריטב"א אומר שבפשטות חייב קרבן (וכן תוס' רא"ש)
(אולם רש"י פוטר, ומספק הריטב"א מסכים לדעתו עד יבוא מורה צדק)

אכל את ב במזיד –
(והיו עדים שהתרו שלא יאכל שמא אח"כ יאכל את א ויפעיל את השבועה למפרע) –

ר"ל – פטור, כי זאת התראת ספק (אולי תאכל את א ותפעיל את השבועה למפרע)

רי"ח – חייב – כי חייב גם על התראת ספק

(כח: 5+)

ב. עוד השלכה של אותן עקרונות: עשה את א תנאי ל- ב, ואת ב תנאי ל- א

בכל ככר שאוכל יש לו שתי מחשבות –

לגבי האיסור ("עצמה") – שיכול להיות שוגג ("שגגת עצמה" – שכח מהשבועה) או מזיד ("זדון עצמה" – זכר שיש שבועה (שכבר חלה או אולי תחול)

לגבי התנאי ("חברתה") – שיכול להיות שוגג ("שגגת חברתה" – לשכוח שזה יפעיל את השבועה על השנייה) או מזיד ("זדון חברתה").

אכל את שתיהן בזדון עצמה ושגגת חברתה – פטור על שתיהן כי שתי השבועות לא חלו

אכל את שתיהן בשגגת עצמה וזדון חברתה – חייב קרבן על שתיהן, כי שתי השבועות כן חלו[2]

הכל בשוגג – ודאי פטור (שתי השבועות לא חלו)

הכל במזיד – שתי השבועות חלו,

על השנייה חייב מלקות,
על הראשונה – תלוי במחלוקת רי"ח ור"ל.

ג. רב מרי – ראיה לחידוש המרכזי (שאת ככר התנאי (א) חייב לאכול במזיד (משנה נדרים כ:)

            יש ארבעה נדרים מותרים, שאחד מהם זה "נדרי שגגות",
והכוונה היא שעשה תנאי – ב יהיה אסור אם אוכל או אשתה היום (א),
והדין – אם שכח את התנאי ואכל או שתה – זה לא מפעיל את הנדר.

ואומרת הברייתא – שכן הדין גם בשבועות, כלומר כמו שאמר רבא.

(כח: שליש תחתון)

חלק ג – שלושה דיונים בין עיפא ואבימי על שבועה על שבועה

דיון ראשון –

עיפא – גם בשבועה על העבר אין שבועה על שבועה, וחייב אחת

אבימי – על העבר יש, וחייב על כל שבועת שקר

דיון שני ושלישי – נשבע על 9 ככרות ונשבע על 10, ואכל 10 –

כולם מסכימים שאם השבועה השנייה הוסיפה משהו, אז חייב גם עליה:

דיון שני – קודם 9 ואז 10 –

עיפא – השבועה השנייה עוסיפה כיכר – וחייב גם על השני (=חייב שתיים)
אבימי – השבועה הראשונה חמורה יותר (חייב כבר ב9) ופטור על השנייה (=חייב             אחת)

דיון שלישי – קודם 10 ואז 9

עיפא – השבועה השנייה הורידה כיכר – ופטור עליה (=חייב אחת)
אבימי – השבועה השנייה חמורה יותר – וחייב גם עליה (=חייב שתיים)

אביי – יש מקרה שבו יהיה חייב רק אחת:
נשבע על 10 ואז על 9, ואכל 9, והפריש קרבן על ה9,
ואז אכל עוד אחת,
כיוון שכבר הפריש על ה9 – נשים את ה9 והשבועה השנייה בצד,
ועל השבועה של ה10 לא חייב כי לגביה אכל בינתיים רק אחת.

[1] נסביר את כל הסוגיה לפי הריטב"א שמבאר בצורה מסודרת וברורה, ובחלק מהדברים משמע שאינו כרש"י.

[2] לגבי הראשונה – שהאיסור אצלה רק למפרע – זה תלוי בריטב"א ורש"י לעיל.