לעילוי נשמת מרדכי משה בן אברהם יוסף ז"ל,
איש צנוע ועניו לומד תורה, שיום פטירתו חל היום.
מוקדש על ידי צאצאיו לומדי הדף היומי
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף
(שבועות כ: שליש עליון – כא: שליש עליון)
תזכורת לשבועות עליהם נדבר:
- שבועת שווא (מיותרת) – במזיד מלקות, בשוגג כלום (והיא תמיד שבועה על העבר).
- שבועת ביטוי על העתיד – מפורש בתורה שבשוגג חייב קרבן עולה ויורד
- שבועת ביטוי על העבר – לר"ע יש קרבן, לריש אין
א. הפסוקים של איסורי השבועות (לא לעונשים אלא לאיסורים)
- A. הדעות והמקורות:
- אנחנו מחפשים פסוקים לארבעה איסורים – שבועת שווא, שבועת ביטוי על העתיד, על העבר, ונדרים.
- יש לנו שלושה פסוקים –
"לא תישא… לשוא" (בעשרת הדברות) – ודאי מתייחס לשבועת שווא.
"לא תישבעו בשמי לשקר" (ויקרא יט) – לא ברור
"לא יחל דברו" (מטות) – מתייחס לנדרים.
המחלוקת:
- למה מתייחס הפסוק "לא תישבעו… לשקר"? – שבועת ביטוי על העבר או העתיד
- איזה פסוק מלמד שני איסורים?
- הדעות:
ר' דימי – רי"ח –
שקר – ביטוי לעתיד,
שווא – שני איסורים: שבועת שוא (עבר) + ביטוי לעבר.
לא יחל – נדרים.
רבין – ר' אבהו – רי"ח –
שקר – ביטוי לעבר,
שווא – רק לשוא (עבר),
לא יחל – שני איסורים: נדרים + ביטוי לעתיד.
- B. קושיות על רב דימי:
- ברייתא: "שווא ושקר – אחד הן".
מה הכוונה –
בהו"א – ששניהם מתייחסות לעבר (כרבין, וקשה על רב דימי).
דחיות – רב דימי יסביר אחרת:
- הברייתא דיברה על נושא אחר – עדות בעשרת הדברות:
בשמות – "לא תענה ברעך עד שקר", ודברים – "לא תענה ברעך עד שווא", ואמר שאחד הם, כלומר שנאמרו בדיבור אחד.
דחייה – אין לזה נפק"מ (בניגוד לזכור ושמור).
- הברייתא התכוונה להשוות לגבי הדינים – שנלמד משקר (ביטוי על העתיד) לשווא (שווא + ביטוי על העבר) – שגם בהם יש:
- מלקות (נרחיב על זה בסוגיא הבאה).
- קרבן עולה ויורד (רק בביטוי על העבר, לא בשווא).
- ברייתא – הפסוק של שקר כש"נשבע להחליף" (כלומר – משנה את העבר).
דחייה – "נשבע ומחליף" (נשבע על העתיד ומחליף את דיבורו ולא מקיים).
- C. לגבי שיטת רבין – ר' ירמיה – ר' אבהו – ר' יוחנן
תזכורת:
שקר – ביטוי לעבר,
שווא – רק לשוא (עבר),
לא יחל – שני איסורים: נדרים + לעתיד.
ואומר רב פפא: ר' אבהו לא אמר זאת בפירוש, אלא כך יוצא מהסוגיא הבאה (ש"שקר" זה ביטוי על העבר) – סוגיית מלקות.
ב. מלקות בשבועות
- A. הדינים והמקורות
הנחת היסוד: לאו שאין בו מעשה – אין מלקות.
אבל במקרים הבאים יש מלקות:
- בשבועת ביטוי לעתיד – שנשבע לא לעשות ועשה – יש מעשה ולכן יש מלקות.
- בשבועת שווא – יש לימוד שיש מלקות
("כי לא ינקה ה'", שה' לא מכפר אבל בני אדם מכפרים, ע"י מלקות)
- ויש לימוד נוסף מ"שוא" הנוסף – לשבועת שקר ("אם אינו עניין…"),
ומפרש ר' אבהו – שהכוונה לביטוי על העבר.
כי ביטוי על העתיד שבסוף עשה – כבר אמרנו שיש,
ובביטוי על העתיד שבסוף לא עשה – רי"ח אמר שאין,
אלא הכוונה לביטוי על העבר (כי היא דומה יותר לשבועת שווא – שהיא על העבר).
[ומכאן אמר רב פפא את דבריו בסוגיא הקודמת].
ורק בביטוי על העתיד שנשבע לעשות ולא עשה – אין מעשה ואין מלקות.
- B. קושיות על שיש מלקות בשבועת ביטוי על העבר:
- משנה כט. – זוהי שבועת שווא שעל זדונה – מלקות, ועל שגגתה – פטור.
לכאורה לאפוקי – שבשבועת ביטוי על העבר אין מלקות.
דחייה: זה בא לאפוקי לגבי קרבן – שבשווא בשוגג פטור, ואילו בביטוי על העבר יש קרבן (כר"ע, ולא כרי"ש)
- משנה כז: – לגבי שבועת ביטוי על העתיד שנשבע לא לעשות ועשה – "זוהי שבועת ביטוי שבמזיד מלקות ובשוגג קרבן"
לכאורה לאפוקי – שבשבועת ביטוי על העבר אין מלקות.
דחייה – זה לאפוקי ממשהו אחר:
- שבשבועת ביטוי על העבר אין קרבן (כרי"ש, ולא כר"ע)
- בשבועת ביטוי על העתיד שנשבע לעשות ולא עשה, שאין מלקות.
(וזה עדיף, כי זה יותר דומה – שניהם על העתיד).
