שבועות דף יז, גמרא הדף היומי

השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין
בתוך שאר חולי ישראל
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף יומי, שבועות דף יז

(טז: 2- יז: מתחת לאמצע)

המשך דין שהייה

תזכורת והקדמה –

טמא שנכנס חייב מיד (בשוגג – קרבן עולה ויורד, במזיד כרת/מלקות)

טהור שנכנס ונטמא בפנים באונס/שוגג –

אם לא התעכב – פטור,
אם התעכב – חייב (בשוגג – קרבן[1], במזיד כרת)

            התעכב זה:

• שהה עד שהתחיל לצאת –

או – השתחווה (כדי כריעה) ואז יצא בקצרה,
או – שהה כדי השתחוואה מלאה (כ5 שניות)[2], ואז יצא בקצרה,

• אחרי שהתחיל לצאת – יצא בדרך הארוכה יותר (למשל 30 שניות במקום 20).

לא התעכב – שני תנאים:

התחיל לצאת מיד (למשל תוך 4 שניות) + יצא בדרך הקצרה (20 שניות)

א. שאלות על שהייה (תיקו):

נקדים ששהייה זה גם חומרא וגם קולא –

            חומרא – כי אחרי 5 שניות חייב (שאלה 2 מתייחסת לחומרא)
קולא – כי עד 5 שניות פטור (שאלות 1,3,4 – מתייחסות לקולא)

1. רבא – האם גם למלקות מקלים בשהייה (5 שניות), או שחייב לצאת מהר יותר?
   כלומר אם היו שם עדים שהתרו בו שיצא מהר, והוא שהה למשל 4 שניות ורק אז יצא, האם יש לו דין שהייה (5 שניות) ופטור, או שבמלקות לא הקלו וכיוון שלא יצא ממש מיד (למשל שנייה/שתי שניות) – חייב[3].
   והרמב"ם מקל.
2. רבא – אם נכנס מהאוויר (נתלה על משהו בתקרה למשל) – האם חייב ב5, או שמקלים עליו עד שירד לרצפה?
   כלומר האם זה דין בזמן – וחייב אחרי 5 שניות,
   או דין באפשרות להשתחוות בפועל – וכרגע הוא לא יכול, ובינתיים פטור.

(השאלה אינה האם האוויר קדוש (הוא ודאי קדוש), אלא האם באוויר יש דין שהייה).

3. רב אשי – טימא עצמו במזיד –
   האם גם כאן נקל עליו שחייב רק אחרי 5 שניות או שכאן חייב לצאת מהר יותר?
4. רב אשי – נזיר שמצא את עצמו באמצע בית קברות –
   האם גם כאן מקלים בשהייה (5 שניות) כמו במקדש, או שמחוץ למקדש מחמירים יותר וחייב לצאת מיד ואחרת חייב מלקות (בהתראה).

(יז. באמצע)

ב. דיון על הדרך הקצרה והארוכה –

הבהרה של רבא – אם הלך בקצרה, אפילו הלך ממש לאט (עקב בצד אגודל וכל היום) – פטור.

שאלות:

1. בעי רבא – מה אם הלך בקצרה אך מדי פעם שהה 2 שניות, האם השהיות מצטרפות ל5?
2. שאל אביי – מה אם הלך בארוכה מאוד מהר, כך שהיה כמו הליכה רגילה בקצרה?

ענה רבה – אסור וחייב,

מתקיף ר' זירא – כתוב בסנהדרין (פג.) שכהן טמא שעבד במקדש (במזיד) חייב מיתה בידי שמיים.

במה מדובר?
הרי אם היה טמא ונכנס – חייב כרת,
ואם נטמא בפנים ושהה – גם חייב כרת.
ואם הוא לא שהה 5 שניות ולכן לא חייב כרת – איך הספיק בזמן הזה לעבוד עבודה?

אלא אומר ר' זירא – צריך למצוא דרך שישהה מספיק זמן בפנים ובכ"ז לא יחשב לו שהייה –

אם נסתכל על כל ההגדרות כהגדרות של זמנים – זה מובן, נעמיד שאכן שהה כדי השתחוואה (5 שניות), אלא שאח"כ יצא מאוד מהר בקצרה (למשל 15 שניות), וכך פטור מכרת כי זה יצא פחות מה24 שניות של (לא שהה (4) + דרך קצרה (20).

ולפי זה – כיוון שהכל זה זמנים, אז גם אם יצא בארוכה (30) אבל מהר (20) – פטור.

דוחה אביי – ייתכן שלא שהה כלל ויצא בדרך קצרה, אלא שתוך כדי הליכה הפך עם מזלג את הבשר שעל המזבח וקירב את צלייתו (כך שנשרפו תוך שעה במקום שעתיים) – נחשב עבודה.
(יז: רבע)

ג. אגב – ר' אושעיא (עם עזרה בביאור מרבא) – שיש שני מסלולים במי שנכנס לבית המנוגע ונטמא –

אם נכנס בדרך הרגילה ("והבא אל הבית") – מספיק שרובו נכנס.

אבל אם נכנס בדרך משונה (למשל שהלך אחורה) – צריך שכולו ייכנס,

כי כאן אינו נטמא כמי שבא אל הבית, אלא כמו כלים שכבר היו בבית, וצריך שכולו יהיה בבית (ואפילו אם רק החוטם עדיין בחוץ – טהור).

ראיה מהנושא שלנו שביאה משונה אינה ביאה – גג העזרה אינו קדוש, וטמא שנכנס לעזרה דרך הגג אינו חייב (כמובן – אא"כ ישהה שם).

[1] לא מספיק ברורה לי הסיטואציה. הרי בשביל לחייב קרבן צריך שקודם ידע שנטמא, ואז אם מיהר החוצה – פטור, אם לא מיהר כ5 שניות – חייב כרת, אלא מדובר שלא מיהר, ואחרי שנייה הספיק לשכוח שנטמא, ואז נשאר עוד כמה שניות – חייב קרבן.

וגם, לכאורה תמיד אם שכח יתחייב קרבן, כי הרי אם שכח – מה יגרום לו פתאום למהר ולצאת החוצה?

[2] שם ראינו מחלוקת אם זה כ5 או 8, אך הרמב"ם פוסק את האפשרות הקצרה (כ5).

[3] איך חייב, הרי השהייה זה לאו שאין בו מעשה? אחת התשובות בתוס' – הכניסה הראשונה שלו לעזרה נחשבת מעשה, והשהייה נחשבת המשך אותו מעשה.