שבועות דף טז, גמרא הדף היומי

השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין
בתוך שאר חולי ישראל
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף יומי, שבועות דף טז

(טז. 2+ עד טז: 2-)

חלק א – האם בדיעבד אפשר לקדש את העיר והעזרות גם ללא כל אלו

במשנה: "כל שלא נעשית בכל אלו, הנכנס לשם (בטומאה) אין חייב עליה"

רב הונא – צריך את כל אלו (מלך, נביא, אורים ותומים, סנהדרין, שתי תודות)

קושיה – אז איך עזרא קידש את המקדש ללא אורים ותומים?

תשובה – הוא לא קידש אלא רק עשה "זכר בעלמא", כי באמת אל היה צריך לקדש, כי קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא.

רב נחמן – גורס "באחת מכל אלה" (מלך, נביא וכו') + שתי תודות[1]

ולפי זה יכול לסבור – קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא, ועזרא באמת קידש את ירושלים בלי אורים ותומים.

(טז. רבע ("תא שמע"))

קושיה – אבא שאול – היו שני ביצות מים בהר הזיתים,
את התחתונה קידשו לפני החורבן בקדושת העיר בכל אלו – והיא באמת חלק מהעיר ומותר לאכול שם מע"ש וקודשים קלים
את העליונה קידשו עולי עזרה ללא אורים ותומים – והיא לא באמת חלק מהעיר ואסור מע"ש וקק"ל),

(עמי הארץ בשני המקומות אכלו קודשי קודשים כי חשבו שזה חלק מהעיר ובכ"ז החמירו במע"ש כי חשבו שצריך להחמיר דווקא בחומות המקוריות)

כלומר – צריך את "כל אלו" כדי לקדש

תשובה – זאת מחלוקת תנאים האם קידשה לעתיד לבוא, וממילא האם צריך את "כל אלה", וזה מוביל אותנו לחלק הבא.

(טז. באמצע (שורה רחבה 1))

חלק ב – מחלוקת תנאים האם קדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבוא

א. מחלוקת ר"א ור' יהושע –

כשעלו עולי בבל והתחילו את בניית המקדש ובמקביל כבר התחילו את הקרבנות –

ר"א – שמו קלעים במקום של החומות של העזרה וההיכל,

משמע שבלי זה אינו קדוש, כי קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא.

ר' יהושע – אומר במפורש: אפשר גם בלי קלעים או חומות, כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא.

דחיית רבינא – אולי גם לר"א קידשה לעתיד לבוא, ואת הקלעים שמו לשם צניעות.

ב. לגבי ערי חומה

1. A. המשנה בערכין (לב.) –

"ואלו הן בתי ערי חומה… כגון קצרה הישנה של ציפורי, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלא, וגדוד, וחדיד, ואונה, וירושלים, וכן כיוצא בהן".

למה רק אלו הוזכרו? הרי היו הרבה יותר! על זה עונות שתי ברייתות עם דעות מפורשות לגבי המחלוקת שלנו:

ברייתא א – כי רק אותם עולי בבל קידשו מחדש, והיו צריכים לקדש כי קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא!

ברייתא ב – כי רק את אותם ערים עולי בבל מנו כשעלו, אך באמת לא היו צריכים לקדש מחדש כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא.

(הערה: שתי הברייתות מובאות בשם רי"ש ברי"ס, שזה סתירה!
תשובות:

1. תרי תנאי אליבא דרי"ש ברי"ס.
2. הברייתא השנייה היא ר"א בר יוסי

"אשר לוא חומה" – אע"פ שאין לו עכשיו, עדיין נחשב מוקף – כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא.

(טז: 1+)

חוזרים לנושא של טומאת מקדש וקודשיו (שחייב על זה קרבן עולה ויורד): אחת הדוגמאות במשנה לחיוב בקרבן היתה אדם שנטמא בעזרה עצמה.

חלק ג – נטמא בעזרה עצמה (גם הוא חייב עולה ויורד)

א. מניין שמי שנטמא כשהוא כבר במקדש – חייב?

הרי הפסוק שאוסר מדבר על אדם שכבר טמא ("מִזָּכָר עַד־נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ… וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם" (במדבר ה, ג) – לתקן בשיעור: משמע שעוד לא טימא, והרי אם נטמא בפנים כבר טימא 9:33)

עונה ר' אלעזר – יש שני פסוקים שמדברים על החיוב של טמא שנכנס למקדש, ומהכפלות לומדים ששגם מי שנטמא בתוך המקדש חייב (במדבר יט):[2]

פסוק יג – כׇּל־הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר־יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת־מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל
פסוק כ – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת־מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא]

והרי הברייתא לומדת מהכפלות דבר אחר – שחייבים גם על המקדש וגם על המשכן (כי יש סברא לחייב רק באחד – במשכן כי נמשח בשמן המשחה, ובמקדש כי הוא קדושת עולם)?

תשובה – לומדים גם וגם, כי אם הכפלות היתה רק בשביל ללמד משכן ומקדש – מספיק לכתוב את שני הפסוקים ועם אותו ביטוי (מקדש/משכן), כי הרי התורה קוראת גם למשכן מקדש וגם למקדש משכן. מזה שיש גם כפלות וגם שינוי בביטויים – לומדים שני לימודים.

[והגמרא מביאה מקומות בהם התורה קוראת גם למשכן מקדש וגם למקדש משכן].

(טז: באמצע בנקודותיים)

ב. אם נטמא במקדש לא מתחייב מיד (אונס) אלא רק אם נשאר קצת – 1. השתחווה. 2. או נשאר כדי שהשתחוואה. 3. או יצא אבל בדרך ארוכה

(למה צריך לומר גם השתחווה וגם זמן של השתחוואה?)

רבא – מדובר בשני זמנים שונים –

השתחווה כלפי פנים (להיכל) – אפילו השתחוואה קצרה (כריעה בעלמא)

מתכופף על ברכיו ואז מוריד את ראשו לארץ, כמו שאנחנו עושים ביו"כ (כך עולה בהמשך הגמרא)

השתחווה כלפי חוץ (עם הגב להיכל) – רק בזמן של השתחוואה מלאה

פישוט ידיים ורגליים על הארץ.

וכמה זמן השתחוואה ממוצעת כזו לוקחת –
יש פסוק בדהי"ב (ז, ג) – "וְכֹל  בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רֹאִים בְּרֶדֶת הָאֵשׁ וּכְבוֹד ה' עַל־הַבָּיִת וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל־הָרִצְפָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְהֹדוֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" –

דעה אחת – כדי קריאת חלק מהפסוק, מהמילה "וַיִּכְרְעוּ" (5 שניות)
דעה שנייה – כדי קריאת כל הפסוק (8 שניות)

[ולסיום – ברייתא שמסכמת את סוגי ההשתחוואה –

קידה – עמוד ומוריד את הראש לארץ (דורש גמישות!)

כריעה – כאמור – כמונו ביו"כ בבית הכנסת

השתחוואה (מלאה) – פישוט ידיים ורגליים)

[1] לפי החזו"א

[2] ועכשיו שיש מקור גם לטמא שנטמא בפנים, גם את הפסוק של האיסור אפשר לפרש כך (וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם – גם מי שנטמא בפנים (תוס' ד"ה תנהו, פירוש 1))