שבועות דף טו, גמרא הדף היומי

השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין
בתוך שאר חולי ישראל
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף יומי, שבועות דף טו

(יד: שורה אחרונה עד טז. 1+)

תהליך הרחבת העזרה והעיר

המשנה

הנפק"מ:

העזרה – לאכול שם קודשי קודשים, ולחייב טמא שנכנס בכרת/עולה ויורד,
העיר – לאוכל מע"ש וקודשים קלים

מי צריך להסכים: מלך, נביא, אורים ותומים ובסנהדרין של 71

איך מקדשים את התוספת:

הולכים עם 2 לחמים מסביב להיקף השטח החדש

[בקידוש העיר – הביאו 2 קרבנות תודה, ולקחו מכל קרבן 1 מ40 הלחמים, בקידוש העזרה – הלכו עם מנחות]

וחברי הסנהדרין הולכים אחרי נושאים הלחם, ואחריהם העם

ויש "שיר" – יוסבר בגמרא

ובסוף לגבי הלחמים – הפנימית נאכלת, החיצונה נשרפת.

גמרא –

א. מנא הני מילי שצריך מלך, נביא, אורים ותומים ובסנהדרין של 71 –

כמו במשכן שהיה מלך ונביא (משה), אורים ותומים (אהרן) וסנהדרין של 71 (הזקנים)

ומניין שזה גם לדורות – וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כׇּל־כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ (שמות כה, ח-ט) – וכן תעשו לדורות.

מקשה רבא – והרי לגבי הכלים יש הבדל בין המשכן למקדש –
שבמשכן משחיתן מחנתכן, ואילו אחר כך עבודתן מחכנתן?

תשובה – שם יש לימוד שזה לא כמו במשכן:
(והגמרא מביאה שני לימודים ומראה למה כל אחד בפנ"ע לא מספיק)

1. במדבר ז, א – וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם, אותם במשיחה ולא לדורות.

דחייה – אולי תדייק אחרת: אותם במשיכה, ואילו לדורות – או משיחה או עבודה?

2. רב פפא – במדבר ד, יב – וְלָקְחוּ אֶת־כׇּל־כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ־בָם בַּקֹּדֶשׁ – תלוי בשירות (עבודה) ולא במשיחה.

דחייה – אולי צריך גם משיחה וגם עבודה?

לכן יש את שני הלימודים:
יְשָׁרְתוּ־בָם – ללמד שאי אפשר בלי עבודה,
וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם – שצריך דווקא עבודה ולא משיחה.

(טו. שליש)

ב. במשנה: "בשתי תודות"

1. A. תנא (לגבי העיר) – הכוונה לשני לחמי חמץ של שני קרבנות תודה ולא לבשר הקרבן

מקור – כשנחמיה קידש מחדש את ירושלים – וָאַעֲלֶה אֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה, וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפֹּת (נחמיה יב, לא)

ומה הכוונה גדולות –

אם הכוונה לקרבן גדול (פר ולא כבש) – שיכתוב פר,[1]
ואם הכוונה פרים גדולים ולא קטנים – הרי לה' זה לא משנה (אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לאביו שבשמיים)

אלא הכוונה ללחמים הגדולים שבלחמי התודה – לחמי החמץ,

[איפה רואים שהן הגדולות:
דתנן (משנה מנחות עו:) – לחמי התודה (40) היו באות מסה"כ 20 עשרון (=2 איפות),
10 ל10 חלות חמץ,
ועוד 10 ל30 חלות מצה (חלות, רקיקין, רבוכה),

(המקור שזאת החלוקה מופיע בגמרא שם)].

(טו. 9-)

1. B. רמי בר חמא – את העיר מקדשים בחלות התודה, את העזרה בשיירי מנחה

כלומר מקריבים מנחה, מקטירים את הקומץ למזבח, ועם השיריים (שהכהנים אוכלים) – הולכים בהיקף גבול העזרה.

ולמה – צריך משהו שמגדיר את הגבול שהוא יוצר כלומר שאם יצא ממנו – ייפסל:

ירושלים – לחמי תודה – שאם יוצאים מירושלים נפסלים
העזרה  – שיירי מנחה – שאם יצאו מהעזרה נפסלו

אז שגם כאן ישתמשו במנחת חמץ?

1. שישתמשו במנחת חמץ?

תשובה – אין דבר כזה מנחת חמץ (זה אסור)

1. אז יחמיץ רק את השיריים ואז יקדשו בהם?

תשובה – גם זה אסור.

(טו: 4+)

1. אז שיקדשו בשתי הלחם של עצרת שהם כן מנחת חמץ?

תשובה – אי אפשר טכנית:

1. יסיימו לבנות לפני יו"ט ויקדשו לפני יו"ט?

תשובה – לפני יו"ט הלחם עוד לא קדוש בקדושת הגוף (כי מתקדש רק כששוחטים את כבשי העצרת), ולכן לא נפסל ביציאה מהעזרה – שזה לא טוב.

2. יסיימו לבנות לפני יו"ט ויקדשו בתוך יו"ט?

תשובה – צריכים לקדש ביום סיום הבנייה.

3. יסיימו לבנות בתוך יו"ט ויקדשו בתוך יו"ט?

תשובה – אסור לבנות את המקדש ביו"ט.

4. שיסיימו ויקדשו אחרי יו"ט?

הלחמים ייפסלו בלינה (צריכים להאכל עד חצות הלילה שבמוצאי יו"ט).

5. שיסיימו ויקדשו במוצאי יו"ט בלילה לפני חצות? (לפני שהלחמים נפסלים)

תשובה – אסור לבנות בלילה.

לכן לסיכום – א"א להשתמש בחמץ כמו התודה,
אבל אומר הירושלמי – אמנם לא עשו חמץ, אבל כן השתמשו דווקא במנחת מאפה             תנור (שגם היא לחם, שלפחות בזה יהיה דומה ללחמי התודה).

(טו: שליש)

ג. בשיר

ת"ר – ארבעה מזמורי תהלים –
(מלבד המזמור הראשון שהוא הודיה כללית, שאר המזמורים הם הודיה/תפילה על הצלה ממי שמפריע לבנות את המקדש)

1. פרק ק – מזמור לתודה
2. פרק ל – מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, ארוממיך ה' כי דיליתני
3. פרק צא – יושב בסתר עליון, ואומר עד פסוק י – "כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך",

[זה נקרא שיר של פגעים – "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך"  (פסוק ז)
או שיר של נגעים – "ונגע לא יקרב באהוליך" (פסוק י)

4. פרק ג – מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו… רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו

[ואגב "יושב בסתר עליון" – ריב"ל היה אומר אותו לפני שהלך לישון.

והרי ריב"ל אבר ללחוש פסוק למכה להתרפאות?
תשובה – להגנה מותר, לריפוי אסור.

והרי לריפוי מכה לא רק "אסור" אלא במשנה בסנהדרין צ. – אין לו חלק לעולם הבא!

תשובה – שם זה כשיורק על המכה ואז אומר פסוק.

לסיכום:

להגנה – מותר,
ריפוי בלי לירוק – אסור
ריפוי עם לירוק – אין לו חלק לעוה"ב.

ומעיר המאירי –

כל זה כשזה סוג של לחש,
אבל לומר פסוקים בתור תפילה – ודאי מותר.

ד. סדר ההליכה עם התודות

במשנה כתוב (סוף יד.) – "ובית דין מהלכין, ושתי תודות אחריהן, וכל ישראל אחריהן"

1. מי קודם – בי"ד או התודות?

פשט המשנה – בי"ד קודם

קשה מהפסוק בנחמיה הנ"ל –
לא – וָאַעֲלֶה אֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת…
לב – וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה.

אלא – התודות קודם

וזה כוונת המשנה – ובית דין מהלכין, ושתי תודות, והבית דין אחריהן.

1. במשנה – "הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת"

איך הלכו שתי התודות –

דעה אחת – זו כנגד זו במקביל

הם הלכו מחוץ לחומת העיר, והפנימית היא הקרובה יותר לחומה.

ולפי"ז מובן שהחיצונה נשרפת כי היא יצאה מהגבול, והפנימית נאכלת – כי החיצונה יוצרת את הגבול ממנה ופנימה, והפנימית בפנים ולא יצאה.

דעה שנייה – זו אחר זו, בטור.

הפנימית היא האחורית, שקרובה יותר לדייני הבי"ד שהולכים אחרי התודה.

לפי"ז קשה – או ששתיהן יאכלו כי הם בתוך הגבול החדש, או ששתיהן ישרפו?[2]

תשובה – זה על פי נביא, ואין בזה טעם.

(וכך מוכח – כי באמת גם לדעה שהלכו במקביל – שתיהן קידשו את השטח, כך שגם שם או ששתיהן בפנים או ששתיהן בחוץ).

[1] (קרבן תודה אפשר להקריב מהבקר או הצאן)

[2] לכאורה אפשר לתרץ שהראשונה יוצרת את הגבול, כשהיא בתוך הגבול, וכך השנייה שהולכת ישר אחריה נמצאת כבר בתוך הגבול ולכן לא נשרפת.