השיעור מוקדש לעילוי נשמת צוריאל שושן בן דפנה ז"ל
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף
גמרא דף יומי, שבועות י
(י. שליש עליון – י: רבע תחתון)
המשך – מקור לכפרות על טומאת מקדש וקודשיו
תזכורת לדינים שכבר ראינו לגביהם מקורות:
א. מזיד (כרת) – שעיר הפנימי מכפר
ב. ידע-שכח-ידע – קרבן עולה ויורד
ג. ידע-שכח, חטא – בינתיים שעיר פנימי, וכשייזכר – עולה ויורד
ד. לא ידע-ידע –
לרוב הדעות – שעיר שבחוץ ביו"כ מכפר
אך רי"ש – עולה ויורד, ואילו שעיר החיצוני – זה כמו שעירי רגלים ור"ח)
ה. לא ידע אף פעם (וזה הנושא להיום – מקורות לר"י ור"ש):
ר"י: שעירי הרגלים + ר"ח,
ר"ש: שעירי הרגלים (ואילו של ר"ח לרמה הבאה)
ו. לא טמא שאכל טהור אלא טהור שאכל טמא – ר"ש: שעירי ר"ח.
היום נראה את ר"מ ור"ש בר"י-ר"ש שהם קצת יותר גמישים בתפקידי השעירים:
א. שיטת ר"מ – אין הבדל בין 3 הרמות התחתונות
כל שלושת השעירים (חיצוני, רגלים ור"ח) מכפרים על שלוש הרמות התחתונות (לא ידע-ידע, לא ידע כלל, טהור שאכל טמא).
מקורות:
- A. ר' חמא בר"ח – "ושעיר".
- כל שעיר לומד ומלמד לשעיר שצמוד אליו.
(ר"ח <=> פסח <=> שבועות <=> יו"כ <=> סוכות)
דחייה – בקודשים לא עושים היקש מהיקש.
- כל שעיר לומד ומלמד ישירות לשאר השעירים.
דחייה – בשבועות ויו"כ אין ו"ו.
- B. ר' יונה – "אלו תעשו לה' במועדיכם".
הערות:
- והרי ר"ח לא חלק מהמועדים (באמור)?
תשובה – הוא כן מועד (פסוק באיוב).
- מגביל רי"ח – כל זה כאמור רק ב3 התחתונים,
אבל שעיר הפנימי רק עם עצמו (נלמד אתמול מ"אחת בשנה… אחת בשנה").
ב. ר"ש ב"י – ר"ש – בשלושת השעירים התחתונים – כל שעיר מכפר על הרמה שלו ועל הרמות שמתחתיו.
כלומר:
שעיר חיצוני – (ד) לא ידע-ידע, (ה) לא ידע כלל, (ו) טהור שאכל טמא
רגלים – (ה) לא ידע כלל, (ו) טהור שאכל טמא
ר"ח – (ו) רק טהור שאכל טמא
מקור – מצד אחד כנראה ילמד כמו ר"מ להקיש את 3 השעירים
מצד שני מגביל את ההיקש ע"י ההגבלות של ר"י ור"ש, אך רק באופן חלקי –
בר"ח –
ילמד את "עוון" – שמכפר רק על עצמו
אך לא את "אותה" – כי לדעתו האחרים מכפרים גם עליו
בשעיר הפנימי – "אחת" אחת" –
מסכים לשני הלימודים שהוא אכן מנותק מהשאר.
בשעיר החיצוני –
הבעיה –
אם מקיש לשעיר הפנימי, אז לא הוא על אחרים ולא אחרים עליו
ואם לא מקיש – אז הוא על אחרים ואחרים עליו!
אז איך נלמד שהאחרים לא עליו אבל הוא כן על האחרים?
נראה את הפסוקים
- הפסוק של ההיקש – במדבר כט, יא – "(שעיר החיצוני) שְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים (שעיר הפנימי)…"
- הפסוק של ההגבלות בשעיר הפנימי (שמות ל, י)
"וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה
(ולמדנו בשעיר הפנימי – שלא מכפר על אף אחד אחר, אך נשים לב שזה מתייחס למזבח ולא לשעיר)
מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם
(ולמדנו בשעיר הפנימי – שאחרים לא מכפרים עליו)
ועכשיו להיקש מהפנימי לחיצוני – ההיקש מתייחס רק לשעיר ולא למזבח, ולכן:
לומד מההיקש את ה"אחת" השני (שמתייחס לשעיר) – ולכן אחרים לא מכפרים עליו,
אך לא מההיקש את ה"אחת" הראשון (שמתייחס למזבח הקטורת) – ולכן הוא כן מכפר על האחרים.
