השיעור מוקדש לכבודו של בנו של אחד הלומדים, דוד בן עדי וסרמן נ"י,
לכבוד הכנסו לנועם עול מצוות. שיזכה להמשיך להתפתח בתורה וחסד, מתוך שמחה ובריאות, ויעשה נחת רוח להוריו חבריו ולקב"ה.
להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם ליחצו כאן
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להזמנת "דף מאיר" על מסכת עבודה זרה – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
סיכום הדף יומי, עבודה זרה דף כו
(כו. במשנה – כז. במשנה)
המשך הסכנות בקשר עם גויים
ראינו שאסור להתייחד עם גוי, כעת נראה עוד מצבים בהם הגוי יכול להזיק.
א. מיילדת ומניקה גויה
במשנה – מותר,
בברייתות יש פירוט:
חכמים – רק במקום פרטי – אסור, אך אם יש שם אחרות (ישראליות) – מותר (לא תעז להורגו בפני אחרים),
ר"מ – גם כשיש אחרות שם (כי יכולה להרוג בלי שישימו לב: מיילדת – תלחץ במקום הרופס, מינקת – תמרח סם ממית).
וצריכא – במיילדת יש יותר סבירות שתהרוג כי פחות ישימו לב, קמ"ל – שבשני המקרים נחלקו.
ב. מיילדת ומניקה לגוי
A. במשנה – אסור (שגורמת לעוד עובד ע"ז לחיות),
ברייתא – בשכר – מותר, מסביר רב יוסף – משום איבה
[העיקרון – כשיש תירוץ – אין איבה, ואסור].
B. הרחבת ההיתר של איבה
רב יוסף – גם בשבת מותר ליילד/להניק גויה בשכר,
אביי – אסור (כי ליילד – תתרץ שמחללים רק למי ששומר שבת, להניק – תאמר שלא רוצה להכחיש יופיה או להתבזות בפני בעלה).
C. איבה ב"לא מורידין ולא מעלין" (ראה סעיף הבא) –
רב יוסף – בשכר מותר משום איבה, אביי – אסור (יכול לתרץ שצריך לרוץ להציל בנו או לפגישה במלכות).
ג. "לא מורידין ולא מעלין"
ברייתא – עובדי ע"ז ורועי בהמה דקה – לא מורידין ולא מעלים.
תני לפני רי"ח, כנ"ל, אבל – מינין (אדוקים בע"ז), מוסרים ומומרים (לא מקיימים התורה) – מורידין ולא מעלין.
A. מומר
הקשה רי"ח – הרי למומר אפילו משיבים אבידה, אז לא נציל ואפילו נהרוג?!
1. תירוץ – למחוק את מומר מהברייתא.
2. אפשרות תירוץ – מומר להכעיס – מורידין, לתיאבון – משיבים אבידה.
דחייה – מומר להכעיס כבר כתוב (מין).
[ובאמת יש בעניין מחלוקת רב אחא ורבינא –
דעה 1 – מומר להכעיס = מין, דעה 2 – גם מומר להכעיס =מומר (כמו לתיאבון), ומין זה דווקא באדוק בע"ז עצמה. [ראיה שהוא מומר- אוכל פרעוש נחשב מומר (ולכאורה זה להכעיס). דחיה – זה לא להכעיס, רצה לבדוק מה הטעם]].
B. מורידין ולא מעלין
מה החידוש ב"לא מעלין" כשנפלו מעצמם?
תירוץ – הכוונה שגם מותר למנוע מהם להציל עצמם (הורדת מדרגה, חסימת פתח הבור, סילוק סולם).
[ועדיין – מה החידוש? הרי מותר ממש להורידם בידיים!
מתרצים הראשונים:
1. ר"ח – אכן אסור להוריד בידיים, אלא רק למנוע עלייתו.
2. תוס' – אם ידינו תקיפה – מותר בידיים, אם ידם – רק למנוע (ולכן צריך את התירוצים שרק רצה למנוע מבהמתו ליפול וכד').
3. ריטב"א – כשאין חשש איבה (לא רואים) – מורידים, כשיש חשש איבה – רק מונעים (ומתרצים את המעשה).
