זבחים קט – שיעור דף יומי

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו
בתוך שאר חולי ישראל

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי, זבחים קט

(קט. במשנה – קי. 10+)

המשך עבודה בחוץ – מתי חייב?

חלק א – מה הוא הקריב

א. כשמקריב קרבן פסול

תזכורת:

ראינו במשנה בדף קו – גם שחט בחוץ וגם הקריב בחוץ:

רבנן – חייב – שהרי בכל הקרבה בחוץ הקרבן כבר נפסל בהוצאה מהעזרה
רבי יוסי הגלילי – פטור על ההקרבה, כי הוא מקריב קרבן שכבר נפסל (כי שחט בחוץ).

ומה יענה לרבנן:
ר"א בר"ש – זה תלוי ברמת פסול מדובר:

קרבן שיצא – אמנם פסול, אבל אם עלה לא ירד, ולכן כשמקריב בחוץ חייב

קרבן שנשחט בחוץ – זה פסול מהותי יותר שאם עלה ירד – אם מקריב בחוץ פטור

עכשיו במשנה נראה חלוקה דומה.

המשנה – אם שחט בחוץ קרבן פסול –

אם זה פסול בדיעבד זה לא פסול (אם עלה – לא ירד) – חייב על השחיטה בחוץ,
אם זה

ומוסיפה הברייתא:

1. רשימת הפסולים שבהם אם עלה לא ירד –

לן, יוצא, טמא, נשחט חוץ לזמנו חוץ למקומו,
מישהו פסול קיבל את הדם או זרק אותו,
זרקו את הדם במקום הלא נכון (למטה/למעלה, בפנים/בחוץ)
שחטו פסח וחטאת שלא לשמה

2. המקור – "ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל… אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו לעשות אותו" – כל דבר שעושים אותו בתוך אוהל מועד, אפילו אם רק בדיעבד, אז אם עשו אותו בחוץ הוא חייב.

ב. על איזה קורבנות או דברים שמקריבים חייבים?

בפסוק כתוב עולה, אבל הברייתא מרחיבה גם לכל שאר הקרבנות וכן קומץ, לבונה, הקטורת, מנחות, יין ומים.

המקור – הפסוק הנ"ל –

1. "איש איש… אשר יעלה עולה או זבח" – "זבח" זה קרבן שיש בו אימורין (כמו שלמים),
2. "ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו לעשות אותו" – כל דבר שאמורים להקריב אותו על המזבח מול פתח אוהל מועד.

(קט. שליש תחתון)

חלק ב – שיעור ההקרבה

תזכורת –

כדי להתחייב צריך דבר שלם:

1. הכי מקל – רק אם הקריב את כל מה שאמור להקריב על המזבח
2. איבר שלם
3. הכי מחמיר – כזית – וכך המשנה היום סוברת.

א. צירוף שני דברים לכזית –

במשנה – חצי כזית בשר וחצי כזית אימורין מצטרפים.

גמרא וברייתא – זה דווקא בעולה, ששניהם קרבים,
אבל בשלמים, שהבשר לא קרב – ודאי שאינו מצטרף לאימורים.

(אגב, המשך הברייתא)

ב.  הבשר והאימורים של שלמים לא מצטרפים גם לאיסור אכילת פיגול נותר ו(כשהאדם) טמא.

למה לא – הרי גם בבשר וגם באימורים יש איסורים אלו?
תשובה – אכן מצטרפים,

ומה שאמרנו שלא מצטרפים זה לגבי משהו אחר –

פיגול – הכוונה לא שאוכל פיגול, אלא למחשבת פיגול – שחשב על חצי זית מהבשר וחצי מהאימורים – ולא מצטרף.

נותר – הכוונה לא לאיסור "נותר",
אלא שהבשר והאימורים נשרפו/אבדו בטעות ונותר מהם חלק קטן, והדין הוא (ר' יהושע בדף כד) שכדי לזרוק את הדם צריך שיישאר מהבשר/אימורין כזית – אם נשאר חצי כזית מזה ומזה – לא מצטרפים.

וממילא עכשיו, אם הבשר/אימורין יהיה גם נותר במובן הרגיל – ואכל אותו – פטור, כי אין חיוב על אכילת קרבן שגם כך לא זורקים את דמו.

(קט: במשנה)

ג. השיעור להתחייב בהקרבה בחוץ של – קומץ, לבונה הקטורת ומנחות

המשנה –

רבנן – כמו בכל קרבן (כזית)

סברא – אמנם בפנים צריך הכל וזה מעכב,
אבל גם בפנים אפשר להקריב בשלבים כל פעם כזית,

ר"א – כאן זה רק אם הקריב את כל מה שמקריבים על המזבח

רש"י –
כי בקרבן רגיל – הקרבת הבשר והאימורים לא מעכבת,
אבל בקומץ, לבונה, הקטורת והמנחה – מדובר בדברים שצריכים להקריב את כולם וזה מעכב, ולכן גם בחוץ – חייב רק אם הקריב הכל.

גמרא – מתמקדת בקטורת

א. ברייתא עם סתירה –
רישא – כמו רבנן במשנתנו – שחייב עם הקטיר כזית קטורת
אך בסיפא – אם הקטיר בפנים פחות מהשיעור (פרס) – פטור.

תשובות:

1. A. לכאורה הכוונה – שזר הקטיר, וכיוון שהקטיר פחות מהשיעור (פרס) – פטור ממיתה.

וזה קשה – למה בחוץ חייב כבר בכזית, ובפנים רק בפרס?

1. B. אלא הסבר שני – מדובר שאדם כשר הקטיר, והכוונה ב"פטור" זה לא פטור מעונש (כי הוא לא עשה שום עבירה), אלא שגם אם הקטיר פחות משיעור פרס – כלומר כזית – יצא ידי חובה.

ואז הרישא והסיפא מסתדרות:
בסיפא – לכתחילה צריך פרס בבוקר ובערב (רש"י – מדרבנן), אבל בדיעבד מספיק כזית
ברישא – הקטיר כזית בחוץ – חייב. אם הקריב כזית בחוץ – חייב.

(קט: באמצע)

ב. רב – כל זה נכון גם לר"א במשנתנו

שאמר שחייב רק אם הקריב את כל מה שמקריבים – כי כאמור בדיעבד מספיק להקטיר כזית.

ומקשה ר' זירא – הרי במשנה משמע שר"א חולק גם על הקטורת?

תשובות:

1. רבה ואביי – מדובר בשני דברים שונים:
   בברייתא – הכוונה לקטורת של כל יום – מספיק כזית
   במשנה – הקטורת של יו"כ וצריך יותר (מלוא חופניים)

ובזה נחלקו במשנה – מה השיעור להתחייב בחוץ –
ר"א – כל הכמות
רבנן – כזית,

ולמה? הרי ביו"כ אי אפשר להקטיר בשלבים?
רבה – בדיעבד גם בפנים לא צריך מלוא חופניו

אביי – ודאי שצריך ("חוקת")

אביי – כמו גזירת הכתוב – לומדים מהקטורת של כל יום לקטורת של יו"כ שגם בה אם הקטירו בחוץ מספיק כזית.

מקשה רבא – לא סביר שלומדים מהקטרה בחוץ (של כל יום) להקטרה בפנים (של יו"כ)
הראיה – הרי ב3 לוגים גם רבנן מודים שצריך 3 לוגים כדי להתחייב, ושם לא למדו משאר הדברים בחוץ שמספיק כזית!

עונה רב אשי –
ללמוד מקטורת לקטורת – הגיוני (אפילו שזה בהיכל וזה בקה"ק)
אבל ללמוד משאר הדברים ליין – לא לומדים.

2. רבא –
   גם הברייתא וגם המשנה מדברות על הקטורת של כל יום, אלא שלר"א:
   בברייתא – כזית – זה במצב רגיל
   במשנה – פרס – זה כשכבר הכניס את הפרס לכלי, כדי להתחייב בחוץ חייב להקטיר הכל.

ואילו רבנן – זה ששם בכלי "לאו מילתא היא".

ומוסיף רבא – זה שההכנסה לכלי לא משפיעה נכון גם לגבי היין, שאפילו אם שם בכלי 6 לוגים (לפר) אם הקטיר בחוץ 3 – בכ"ז חייב.