בבא מציעא סה – דף יומי קצר

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף סה

תקציר הגמרא: א. מחלוקות רבא ואביי אם מחזיר כל הריבית או רק מה שהותנה מראש, ואם חייב להחזיר הגלימא עצמה. ב. תשלום מאוחר על סחורה – מתי מותר: בשכירות מותר, ובמכר – אם לא קץ מראש, אם בזמן התשלום הגבוה זה גם מחירו של החפץ (ר"פ, ור"ששת בדר"א חולק), ואם הקונה משלם לפי מחיר של מקום שאליו נוסע והאחריות על המוכר. ג. משנה: מכר בית וקיבל מקצת דמים, והמכר יהיה למפרע כאשר ישלים הסכום – שניהם לא אוכלים פירות בינתיים, כי כל אחד הוא אולי מלווה שאוכל פירות של הלווה, ולפי ר"י מותר (צד אחד בריבית).

סיכום הדף יומי

חלק א – לגבי החזרת ריבית

בהנחה ש"מוציאין ריבית" – מחזירים את הריבית מהמלווה ללוווה, האם מחזירים דברים שנכנסו אל הריבית אבל שלא נקבעו מראש –

• הלווה היה אמור לתת בתור ריבית 4 גריוי של חיטים (=זוז), ובמקום זה נתן 5,
  כשמחזירים את הריבית, האם מחזירים גם את ה5 –

אביי – את ה5 לא צריך להחזיר

רבא – מחזירים גם את ה5

• נתן בתור ריבית משהו שכולם רואים (כמו גלימה) –
  אביי – גם כאן מספיק שיחזיר את השווי של הגלימה

רבא – צריך להחזיר את הגלימה עצמה (שאנשים לא יגידו הנה המלווה לובש גלימה של ריבית)

• לווה שהיה חייב 12 בתור ריבית, ובמקום לתת לו את ה12, השכיר לו את החצר ששווה 10 וביקש שהמלווה יחשיב לו את זה כ12.

כשהמלווה מחזיר את הריבית –

רבא (ורבינא) – יחזיר 12, כי הוא החשיב את זה כ12

מקשה רב אחא מדפתי – הוא החשיב את זה כ12 רק כי זה מניעת רווח,
אבל אם היה יודע שיפסיד מזה 2 לא היה מסכים להחשיב כ12.

חלק ב – משנה: תשלום מאוחר

עד עכשיו דיברנו על פסיקה על הפירות:
שהקונה (=מלווה) משלם עכשיו בזול, ומקבל אחר כך את הפירות מהמוכר (הלווה).

עכשיו נדבר על מקרה הפוך:
הקונה (=לווה) מקבל עכשיו סחורה שווה עכשיו X, ומשלם עליה למוכר (המלווה) רק עוד חודש מחיר יקר יותר (כמו מי שמשלם בימינו בתשלומים ולכן משלם יקר יותר).

נראה 4 חלוקות לגבי זה:

• משנתנו (לפי הסבר רבה ורב יוסף) –

במכר – אסור

כי הזמן האמיתי לתשלום הוא עכשיו במכירה, ולכן כשמשלם מאוחר יותר יקר יותר – זה ריבית (שכר המתנת מעות)

בהשכרה – מותר

כי הזמן האמיתי לתשלום הוא דווקא בסיום תקופת ההשכרה (המחיר היקר),
ולכן התשלום המאוחר של המחיר היקר זה לא ריבית, כי זה המחיר האמיתי,
וזה שיכל לשלם עכשיו מחיר מוזל זה לא כי זה המחיר האמיתי אלא הנחה.

(מעכשיו שאר החלוקות הם בתוך מכר).

• רב נחמן –

"קץ" – אמר במפורש (שאם ישלם מאוחר יותר זה יקר יותר) – אסור,
אבל אם לא קץ – מותר.

• אם המחיר עוד חודש באמת יותר יקר –

רב פפא – מותר,

כי מבחינת המוכר אין כאן ריבית – שהרי המוכר יכל לחכות חודש ולמכור ביקר, כך שלא הרוויח כלום, וזה שסיפק את הסחורה עכשיו זה פשוט טובה לקונה.

רב ששת בדר"א – אסור

כי אמנם המוכר לא הרוויח,
אבל מבחינת הלוקח יש כאן ריבית (שכר המתנת מעות), שהרי הוא רוצה את הסחורה עכשיו (ועכשיו היא זולה), ולמה הסכים לשלם יותר – כי כך לא צריך לשלם עכשיו אלא אחר כך.

• רב חמא

ראובן רוצה ללוות ממני כסף. במקום לתת לו כסף נתתי לו מוצר שכאן שווה 50 ובתל אביב 60, תמכור אותו שם, ותחזיר לי 60 ש"ח.

אם הוא קונה שלי כבר מעכשיו – זה ודאי ריבית

שהרי לקח 50 וצריך להחזיר 60.

אבל כאן הלוקח קנה רק כשיגיע לתל אביב (התנו שהמוכר אחראי על החפץ עד שיגיע לתל אביב), ושם הרי התחייב ב60 ומחזיר 60, ומותר.

אבל יש עוד תנאי (ע"פ תוס' נקטי) –
כי לכאורה עדיין צריך לאסור – שהרי הוא עדיין עושה לי שירות (לוקח ומוכר בשבילי), ואת השירות הזה הוא עושה כדי שאסכים להלוות לו.

אלא שכאן מותר כי גם הקונה מרוויח מזה שהוא עובד בשביל המוכר, כי יודעים שזאת הסחורה של רב חמא נותנים לו עדיפות, ולכן זה לא בתמורה להלוואה ואין כאן ריבית.

• לסיכום – הלכות:

1. הלכה כרב חמא בסעיף ד.
2. כר' אלעזר – שריבית קצוצה יוצאה בדיינים (המלווה צריך להחזיר ללווה)
3. כר' ינאי (לפני יומיים) – מה לי הן מה לי דמיהן (שאם פסק על הפירות אפשר להחליף מחיטים לשמן וכדו').

חלק ג – משנה: קונה שדה, משלם חלק, ומתנים את המכירה בזה שישלים

מה דין הפירות בינתיים –

משנה – אסור לאף אחד לאכול אותם (רב ענן – בינתיים ישלשו אותם)

למה?

מקרים שהם בסדר –

אם בסוף באמת הקונה ישלם את השאר והוא אכל את הפירות – בסדר,
כי למפרע מתברר שהפירות שלו.

אם בסוף לא שילם והמוכר אכל את הפירות – גם בסדר,
כי מתברר למפרע שאין עיסקה והפירות של המוכר.

אבל –

אם בסוף שילם על השאר, והמוכר אכל פירות – אסור:

כי יוצא שהמוכר (=המלווה) נתן שדה כבר בהתחלה (=הלוואה),
ואילו הקונה (=לווה) שילם את מלוא הסכום רק מאוחר יותר,
ובינתיים המוכר (מלווה) אכל פירות (=ריבית).

ולהפך – אם בסוף לא ישלים, והקונה יאכל את הפירות – גם אסור:

שהרי אין עיסקה, והפירות באמת של המוכר,
ויוצא שהקונה (=מלווה) נתן כסף (=הלוואה), קיבל אותו בחזרה, ובינתיים גם אכל פירות (=ריבית).

רב ספרא – אם ברור שזה שאוכל זה זה שבסוף השדה תהיה שלו – אז מותר:

1. אם הקונה קונה לפי האחוזים שכבר שילם, ורק מזה אוכל, לשניהם מותר לאכול לפי האחוזים שלהם.
2. אם התנו שקונה רק בסוף – ברור שלמוכר מותר לאכול
3. אם התנו שקונה כבר עכשיו – ברור שלקונה מותר לאכול.

רב הונא בריה דר"י – לר"י צד אחד בריבית מותר

כלומר אם יש רק ספק שזה יגיע לריבית – מותר.

חלק ד – עוד מקרים שר"י מתיר בגלל שיטתו שצד אחד בריבית מותר –

• ברייתא –
  המלווה מתנה עם הלווה בשעת ההלוואה שאם יום אחד ימכור הלווה את שדהו (ששווה יותר מההלוואה) – ימכור אותו רק לו (המלווה) – מותר לפי כולם (כי דורש שימכור לו במחיר האמיתי),

אבל אם דורש שימכור לו בעתיד במחיר מוזל –

לרבנן אסור,
לר"י מותר, כי זה רק ספק אם ימכור.

• אדם שמוכר שדה, ומתנה שאם ישיג מעות הקונה חייב למכור לו חזרה,
  שזה בעצם הלוואה: הקונה (=מלווה) נותן לו כסף, המוכר בינתיים נותן שדה כמשכון, ויום אחד יחזיר את הכסף ויקח את השדה.

לרבנן – אסור,

שהרי בינתיים הקונה (מלווה)יושב בשדה (ריבית).

(אא"כ לא היתה התחייבות אלא הקונה רק אמר מיוזמתו שאם המוכר ישיג מעות אז אם ירצה יחזיר – מותר).

לר"י מותר,

כי זה רק ספק אם ישיג מעות.