להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(צג: במשנה – צד: במשנה)
משנה –
המוציא פחות מכזית בכלי – פטור על הכלי,
המוציא חי במיטה – פטור על החי (חי נושא את עצמו) ועל המיטה (כי בטלה לחי).
אבל המוציא את המת –
ת"ק (ר"י) – חייב,
ר"ש – פטור, כי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה
חלק א – בעניין חיוב או פטור על הכלי
ברייתא – המוציא אוכלים בכלי, ובכלי יש שיעור + צריך גם את הכלי – חייב גם על הכלי.
לכאורה הכוונה שחייב שתי חטאות,
למה שיתחייב 2? הרי המוציא למשל קופת רוכלים חייב 1, אפילו שיש בתוכה הרבה דברים.
תשובה –
- רב ששת – מדובר ששגג באוכל (חטאת) והזיד בכלי (סקילה).
דחייה – כתוב "חייב אף על הכלי" – משמע שבשניהם זה אותו חיוב (חטאת).
- רב אשי – מדובר שנודע לו על האוכל והפריש קרבן (ולר"ל – הפריש והקריב),
ואח"כ נודע לו גם על הכלי – ההפרשה/הקרבה מחלקת ומביא שתיים (לפי תוס').
(את מחלוקת רי"ח ור"ל ראינו בדף עא).
(צד. 5+)
חלק ב – בעניין חי נושא את עצמו
במשנה – המוציא אדם חי פטור, כי חי נושא את עצמו.
לכאורה המשנה כר' נתן בברייתא:
המוציא בהמה חיה ועופות חיים –
חכמים – חייב,
ר' נתן – פטור, כי חי נושא את עצמו.
דחייה – חכמים מודים באדם שפטור, ורק בבהמה חייב כי הבהמה החיה מכבידה את עצמה.
קשה – לכאורה חכמים חולקים גם באדם –
משנה בספחים – שאסור למכור בהמה גסה לגוי, שמה ישאילו לו בהמה, ואז יעבוד עמה בשבת (ואז עובר על שביתת בהמתו). ובן בתירא מתיר בסוס, כי הוא לרכיבה, והחי (=האדם הרוכב על הסוס) נושא את עצמו (כך שהסוס לא עושה מלאכה).
ואמר רי"ח – זה כשיטת ר' נתן. משמע שחכמים חולקים על ר' נתן גם על אדם.
תשובה – ר' נתן מתיר גם בציידים, שחוץ מהרוכב יש על הסוס גם עופות.
- B. רי"ח – מודה ר' נתן בבע"ח כפות שאסור (לא נושא את עצמו).
אז למה מותר למכור סוס לפרסים? הרי הם כמו כפותים.
תשובה – הם לא באמת כפותים, וגם אצלם החי נושא את עצמו.
(צד. 3-)
חלק ג – הוצאת מת ומלאכה שאינה צריכה לגופה
במשנה – המוציא מת (מלאכה שאצ"ג) –
ר"י – מחייב,
ר"ש – פוטר.
מקרים נוספים:
- רי"ח – ר"ש פוטר גם במוציא מת לקוברו
(אפילו שזה לא רק כי לא רוצה אותו בבית, אלא כן רוצה אותו בחוץ כדי לקוברו).
אבל – במוציא מעדר לחפור בו או ס"ת להגיה בו,
החידוש – שלא צריך לגופו + לגופה
(שמוציא לא לצורך המעדר אלא כדי לחפור, ומוציא לצורך הס"ת ולא לצורך עצמו).
- המקרה בדרקורא –
גם לר"ש יש איסור דרבנן במלאכה שאצ"ג, אך קרה שר"נ ברי"צ התיר להוציא מת לכרמלית, כי גדול כבוד הבריות.
(צד: שליש)
חלק ד – לגבי חצי שיעור
במשנה – המוציא כזית מן המת חייב.
משנה קשורה (בנגעים) – שתי שערות הם סימן צרעת. התולש שערה אחת מהן עובר על איסור תלישת נגע הצרעת ("הישמר בנכע הצרעת").
התולש אחת משלוש שערות –
רב ששת – פטור,
רב נחמן – חייב (כי אם יבוא עוד אדם ויתלוש אז יוצא שתלש הכל).
ראיה לרב ששת ממשנתנו –
כי לכאורה יש סתירה:
במשנה אצלנו – רק המוציא כזית מן המת חייב, משמע: חצי זית פטור,
אך בברייתא – המוציא חצי זית מן המת חייב,
ומתרצים –
שבברייתא מדובר שמוציא חצי זית מכזית, ובזה טיהר את הבית – חייב,
ואילו במשנה הוציא חצי זית מכזית וחצי, כך שלא טיהר את הבית – פטור,
מכאן (מהמשנה) מוכח שלא אומרים שיהיה חייב כי אולי אח"כ יבוא עוד מישהו ויוציא עוד חצי.
דחיית ר"נ – במשנה מדובר במוציא ממת גדול, שגם אם יבוא עוד מישהו, עדיין תישאר טומאה.
