לעילוי נשמת רחל בת יצחק
ולהבדיל, לרפואת הלל בן רבקה, שיזכה ללמוד דף יומי עוד שנים רבות!
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי, מנחות דף מז
(מז. 1+ עד מז: שליש תחתון)
אם רק שחט לשמה ולא שרק לשמה?
הסבר:
ההקרבה של הכבשים עושה ללחם שלושה דברים:
- הם עוברים מקדושת דמים לקדושת הגוף – ואי אפשר לפדותם,
(בהמה, לעומת זאת, היא קדושת הגוף כבר משלב ההקדשה). - האם נפסלים ביוצא
- האם ניתרים באכילה
הנושא שלנו – אבל מה אם רק שחט לשמה וזרק שלא לשמה, מה זה עושה ללחם בשלושת הדינים הנ"ל.
א. ת"ר – הברייתא של ר"א בר"ש ורבי
- A. הדעות (ע"פ הסבר הגמרא) –
לפי הגרי"ז לכל הדעות השחיטה לבדה ללא הזריקה לא מספיקה ליצור בלחם קדושת גוף מלאה (דרגה 10), המחלוקת רק עד כמה.
ואמנם ברוב הקרבנות, גם פעולה שלא לשמה נחשבת (ורק לא עלתה לבעלים לשם חובה), כאן, כיוון שהזריקה היא חלק מהקדשת הקרבן בקדושת הגוף – אם היא שלא לשמה היא לא נחשבת.
ר"א בר"ש – השחיטה לבד לא עשה כלום (0%), הלחם עדיין רק קדושת דמים,
אסור באכילה, נפדה, לא נפסל ביוצא
רבי – השחיטה לבד עושה משהו – הלחם "קדוש ואינו קדוש":
אביי (מצמצם) – הלחם במעמד ביניים (50%) –
אסור באכילה ונפדה (כמו קדושת דמים),
אבל כן נפסל ביוצא (קדושת הגוף)
רבא (מרחיב) – כמעט לגמרי קדושת הגוף (80%) –
רק אסור באכילה (כי לא 100% + הזריקה לא לשמה)
אבל כן נפסל ביוצא, ולא נפדה (קדושת גוף 80%)
.
- B. מקורות:
ממקרה דומה אצל נזיר, ששחיטת איל השלמים מקדשת את הלחם – "וְאֶת־הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַה' עַל סַל הַמַּצּוֹת…" – כל אחד מדגיש מילה אחרת:
ר"א בר"ש – שהשחיטה לא עושה כלום –
"יַעֲשֶׂה" – עד שיעשה כל עשיותיו, כולל הזריקה.
(ו"זֶבַח" – שגם הוא מודה שהלחם צריך להיות קיים כבר בשעת השחיטה, ולא רק בזריקה).
רבי – שהשחיטה עושה משהו –
"זֶבַח" – מספיקה השחיטה.
(אם היה כתוב גם "זֶבַח יַעֲשֶׂה" – אכן צריך הכל,
אבל כתוב יַעֲשֶׂה זֶבַח – שיעשה על ידי השחיטה)
(מז. שליש תחתון)
ב. דעת ר"ע –
- A. בעא מיניה רבי שמואל ברי"צ – שחט לשמה, וזרק שלא לשמה, האם הלחם מותר?
לפי הדעות שראינו התשובה ברורה: לא!
שהרי לכל הדעות – השחיטה לא מספיקה לדרגה 10, אלא רק 0, 5, או 8, ולכן ודאי לא מתירה את הלחם.
עונה הגמרא – השאלה היא לפי תנא אחר – ר"ע,
ועכשיו נעבור להבין את ר"ע, ואז נחזור להבנת שאלת רבי שמואל ברי"צ.
(מז. 😎
- B. הברייתא של אבוה דר' ירמיה בר אבא –
שתי הלחם שיצאו מן העזרה אחרי השחיטה,
ואז זרק את הדם של הכבשים במחשבת פיגול – האם גם הלחם מתפגל –
ר"א – לא פיגול, ר"ע – פיגול.
ומסביר רב ששת –
שני התנאים סוברים כרבי (שהשחיטה עושה קדושת הגוף חלקית/מלאה),
ולכן כשיצא אחרי השחיטה – נפסל,
ר"א – הלחם רק פסול (יוצא) אבל לא פיגול
כי א"א להחיל פיגול על מה שכבר פסול.[1]
כפי שאמר במשנה במעילה (ו, ב) –
שחט קודשים קלים, ויצאו האימורים מן העזרה (ונפסלו)
ואח"כ זרק את הדם במחשבת פיגול – אין פיגול באימורים.
ר"ע – הלחם יהיה גם פיגול,
כי אמנם הם פסולים, אבל זה לא פסול בגופו אלא בגלל שיצא – ואפשר להוסיף לזה פיגול.
וכפי שאמר במשנה שם במעילה – שבאימורים שם יש פסול פיגול.
(מז: 5+ "מאי")
- C. נחזור לשאלת רבי שמואל ברי"צ
השאלה היתה – אם שחט לשמה וזרק שלא לשמה, האם מותר באכילה?
ושאלנו – הרי ברור שלר"א בר"ש ולרבי (שלא קדוש לגמרי) – אסור!
וכאמור, הגמרא ענתה שהשאלה שלו היא לפי ר"ע, לפי ההבנה של רב ששת:
לפי ר"ע, גם אם הלחם יצא, ואז זרק בפיגול, הזריקה מפגלת גם את הלחם.
עכשיו, כדי שיהיה פיגול, צריך להיות קדוש לגמרי (דרגה 10).
מה קידש אותו?
לא ייתכן שזה הזריקה, כי לא ניתן לקדש (או להשלים קדושה) בזמן שהוא בחוץ.
אלא כנראה שהשחיטה כבר קידשה אותו לגמרי (דרגה 10)
(בניגוד לר"א בר"ש ורבי שהזריקה מוסיפה משהו בקדושה), והזריקה רק מוסיפה היתר אכילה.
ממילא – שואל רבי שמואל ברי"צ:
כיוון שהשחיטה כן עושה 100% קדושת הגוף,
והזריקה לא באה להוסיף קדושה, אלא רק להתיר, אולי זה כבר כמו בשאר הקרבנות שגם אם נעשתה שלא לשמה – זה מתיר.
[או שלא, כי אולי ר"ע אמר שזה 100% ולכן פיגול – רק לחומרא, אבל להסיק מכאן גם לקולא להתיר באכילה – אולי לא][2]
מתקיף רב פפא – אפשר להבין את ר"ע ור"א אחרת,
ושר"ע לא סובר שהשחיטה מקדשת לגמרי לדרגה 10.
(מז: 9+)
- D. הבנת רב פפא בברייתא של אבוה דר' ירמיה בר אבא –
אולי כולם מודים שאם הלחם יצא ועדיין בחוץ – הזריקה לא תפגל אותו,
כי גם לר"ע הלחם עוד לא קדוש לגמרי, ולא יכול להתקדש כשהוא בחוץ, ולכן לא יתפגל.
אלא המחלוקת ביצא וחזר:
ר"א (שסובר שלא מפגל את הלחם) –
אכן סובר כרבי – שהשחיטה קידשה (קצת/הרבה), ולכן נפסל כשיצא,
ואפילו שחזר – א"א להוסיף פיגול למה שכבר פסול.
ר"ע (שסובר שכן מפגל את הלחם) –
סובר כר"א בר"ש – שהשחיטה לא קידשה כלל, ולא נפסל כשיצא,
ולכן כשחזר – יכול לפגל.
[קשה – הרי מה שמקדש אותו זה זריקת הפיגול,
והרי אמר רב גידל רב – שזריקת פיגול לא מקדשת (לעניין מעילה), ואם כן איך בכלל יהיה פיגול אם הקדושה תלויה בזריקה?
תשובה – כבר דחו את דברי רב גידל-רב (במעילה ג:).
[1] באמת המשנה שם מדברת על שלושה דברים – האם יש פיגול, נותר וטמא,
ורש"י מחלק:
לגבי פיגול – הוא מבאר שהשאלה היא האם פיגול יכול לחלול על משהו שכבר נפסל.
לגבי נותר וטמא – השאלה היא האם הזריקה יכולה להתייחס למה שכבר יצא.
כדי לפשט לא הזכרנו בגוף הדברים את נושא הנותר והטמא.
[2] ממה שראיתי הגרי"ז לא מסביר את הצד הזה של הספק
