לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.
איש של חסד ואמת, מעשים טובים, צדקה ואהבת האדם והארץ. יהי זכרו ברוך
להקדשת שיעור ליחצו כאן
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי, מנחות דף לא
(ל: מתחת לאמצע – לא: מעל האמצע)
חלק א – המשך: עולא – ר' חנינא – הלכה כר"ש שזורי (במקרה מסוים), ולא עוד אלא שבכל מקום הלכה כמותו.
א. מהו אותו מקרה מסוים?
- ר"ש שזורי אצלנו (שלא תולים חלק משם ה')
דחייה – אם כן היו מביאים אותו ברשימת האמוראים.
- משנה בחולין – לגבי בן פקועה (שחטו בהמה ויש וולד בפנים) –
ר"ש שזורי – אפילו הוא בן חמש וחורש בשדה – לא צריך שחיטה אלא מספיק שמת!
[נרחיב –
אם הוא מת – מותר ללא שחיטה,
אם הוא חי –
ר"מ – צריך שחיטה,
רבנן – לא צריך, אבל אם כבר הולך על הארץ – צריך שחיטה מדרבנן.
ר"ש שזורי – לא צריך שחיטה כלל]
דחייה – זה אמנם נכון שהלכה כמותו,
אבל לא לזה התכוון עולא-ר' חנינא,
כי זעירי אמר שם בשם ר' חנינא שהלכה כר"ש שזורי,
ואם גם עולא-ר' חניאנ התכוון לזה, היו מביאים גם אותו.
- משנה בגיטין –
סתם אדם שאומר "כתבו גט לאשתי" – כותבים אבל לא נותנים (כי לא אמר לתת).
אבל אם הוא "יוצא בקולר" (ליהרג) או יוצא בשיירה – מניחים שהתכוון שגם יתנו, ונותנים.
ור"ש שזורי הוסיף – גם חולה מסוכן.
דחייה – אחרי הצעה 4.
- משנה בדמאי –
אם הפריש תרומת מעשר, והיא התערבבה חזרה בחולין המתוקנים – היא מדמעת (בטלה רק ב100).
אם מדובר בדמאי (שמפריש רק מדרבנן בגלל הספק שמא הבעלים לא הפריש) – אומר ר"ש שזורי שהקלו שיכול לשאול את הבעלים אם הפריש כבר, ואם הפריש – הרי שהכל מותר.
דחייה לשתי ההצעות (3,4) – זה אמנם נכון,
אבל רי"ח שם אמר שהלכה כמותו,
ואם גם עולא-ר' חנינא התכוון לזה, היו מביאים גם אותו.
(ל: 9-)
- ברייתא – פול המצרי (קטנית) שזרעו לזרע
שנת המעשר נקבעת לפי ההשרשה, וחלק השריש לפני ר"ה וחלק אחרי,
לא יכול להפריש תרומות ככה סתם – כי אסור להפיר שמהחדש על הישן ולהפך,
אך אומר ר"ש שזורי יש שיטה – יקח הכל ויערבב טוב, ואז יפריש מהחדש על החדש ומהישן על הישן.
דחייה – זה אמנם נכון כנ"ל,
אבל כבר שמואל-רי"ח אמר שהלכה כמותו,
ואם גם עולא-ר' חנינא התכוון לזה, היו מזכירים גם אותו.
(ל: 1-)
- רב פפא – משנה בכלים –
כלי עץ גדול (40 סאה) לא מקבל טומאה.
ויש שם שתי מחלוקות –
- A. ב"ש – מודדים מבפנים, ב"ה – מודדים מבחוץ
- B. לגבי הרגליים והלבזבזין (מסגרת)
רבנן – לא כלולים (כמו כלי נפרד)
רי"ס – כלולים, אבל לא הרווח שבין הרגליים
ר"ש שזורי – אפילו הרווח בין הרגליים כלול אם הרגליים נמוכות מטפח.
(לא. 7+)
- רנבי"צ – משנה בטהרות –
מדאורייתא – דבר שנטמא יורד בדרגה מהדבר המטמא (אב עושה ראשון, ראשון – שני, שני – שלישי),
אבל חז"ל גזרו על משקים שנטמאו – לא משנה מאיזה דרגה נטמאה (אב, 1, 2,) – הם תמיד יהיו 1 ("תחילה").
על איזה משקים גזרו?
(תוס' – במשקה נוזלי לפי כולם גזרו, אלא כאן מדובר שהם קרשו)
ר"מ – יין ושמן,
חכמים – גם דבש.
ר"ש שזורי (לפי תיקון הגמרא) – דווקא יין.
(לא. שליש)
ב. ברייתא – עוד הלכה של ר"ש שזורי – פעם נתערב לו טבל (למעשרות) בחולין
- A. הדין –
מדאורייתא – בטל ברוב, אבל חז"ל גזרו שלא בטל כלל.
אבל בא ר"ש שזורי לר"ט, והציע לו טריק:
אמנם להפריש מטבל דאורייתא א"א, כי לא מפרישים מהחייב על הפטור,
אבל שיקנה תבואה אחרת שגם חייבת רק מדרבנן, ויפריש ממנה על עצמה ועל התערובת.
איזה תבואה הציעה לו לקנות? יש שתי גרסאות:
- דמאי
(כאמור, רוב עמי הארץ מעשרים, ומהתורה פטור, ורק מדרבנן גזרו)
ולא אמר שיקנה תבואת נוכרי,
כי סבר שאין קניין להפקיע, והוא חייב מהתורה.
- תבואת נוכרי
(סובר שיש קניין להפקיע, וחייב מדרבנן)
ולא אמר לו דמאי,
כי סובר שחייב מהתורה (אין רוב עמי הארץ מעשרים)
(לא. 6-)
- B. שאל רב יימר – האם גם לגבי זה התכוון עולא-ר' חנינא שהלכה כר"ש שזורי?
רב פפא – כן
(ומוסיף רב אשי בשם מר זוטרא – פשיטא שכן!
הרי עולא ר' חנינא אמר שבכל מקום הלכה כמותו, משמע – גם במשניות וגם בברייתות).
(לא: 2+)
חלק ב – ספר תורה שנקרע
א. נקרע מלמעלה למטה כנגד האותיות
אם קרע אות לחצי – ודאי פסול (רא"ש)
אם עבר בין האותיות –
אם עבר עד 2 שורות – יכול לתקן בתפירה
אם 3 שורות – לא מתקן (גנאי, או שמא ייקרע).
ב. הערות:
- בקלף חדש מתקן גם 3
(ואין הכוונה דווקא חדש ממש, אלא שעדיין ניכר עיבודו במי עפצים (ע"פ הרמב"ם).
- את התיקון לא עושים בחוטים אלא גידין (כמו שתופרים ספר תורה בגידין).
ג. בעי רב יהודה בר אבא –
אם נקרע מלמעלה למטה ברווח שבין העמודות?
ואם זה לא קרע אנכי אלא אופקי בין השורות?
תיקו.
