לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו
בתוך שאר חולי ישראל
להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי, זבחים קטז
(קטו: שליש עליון – קטז: רבע תחתון)
אנחנו מגיעים לחלק השני של המשנה בדף קיב:, עם התיאור של התקופות השונות של היתר ואיסור הבמות ומה מותר ואסור בכל תקופה.
חלק א – עד איזה תקופה עבדו הבכורות
כאמור במשנה – בתקופה הראשונה העבודה היתה בבכורות,
ואכן כתוב בסוף משפטים – "וַיִּשְׁלַח אֶת־נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים" (שמות כד, ה) – והכוונה לבכורות שהקריבו קרבנות לפני מעמד הר סיני.
אבל עד מתי?
רב הונא – ופסקו, כלומר זו היתה הפעם האחרונה.
והוסיף – שגם לא היה צריך הפשט וניתוח אלא הקריבו הכל.
והקשה רב חסדא –
1. ממשנתנו ומברייתא – העבודה בבכורות עד הקמת המשכן.
2. מהברייתא – צריך הפשט וניתוח!
תשובה – זאת מחלוקת תנאים:
- A. המחלוקת לגבי עד מתי הבכורות עבדו:
כתוב לפני עשרת הדברות – "וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל־ה' יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן־יִפְרֹץ בָּהֶם ה'" (שמות יט, כב) – וזה קרה אחרי הפסוק הקודם של קרבן הנערים (הבכורות),
ולמי הכוונה כאן –
רבי – הכוונה לכהנים (נדב ואביהוא), כלומר הבכורות פסקו בפסוק הקודם וכאן זה כבר הכהנים
ר' יהושע ב"ק – הכוונה לבכורות (הבכורות עבדו עד המשכן)
[קשה –
בהמשך כשמתים נדב ואביהוא כתוב "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל־פְּנֵי כׇל־הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" –
איפה ה' אמר?
אם הפסוק במעמד הר סיני התייחס לכהנים – אז מובן,
אבל אם התייחס לבכורות, איפה יש אזהרה לכהנים?
תשובה – "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי" (שמות כט, מג) – לא כאזהרה אלא כאמירה – שהמשכן יתקדש על ידי לקיחת מכובדיו.
[ומשה אמר זאת לאהרן וזה הרגיע אותו (וידום אהרן),
והגמרא מביאה אמירות דומות על מעלת השתיקה אצל דוד ושלמה,
ואמירה נוספת שה' מתעלה כשעושה דין בקרוביו].
(קטו: 5-)
- B. המחלוקת אם העולה היתה צריכה הפשט וניתוח –
כי לכאורה לא ברור בתורה האם כל התורה ניתנה בהר סיני, או כפשט התורה שיש הלכות שניתנו רק מאוחר יותר בספר ויקרא והלאה?
ר' ישמעאל – כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד
לא היו צריכים הפשט וניתוח, כי דינים אלו עוד לא נתנו למשה.
ר"ע – כללות ופרטות נאמרו כבר בסיני, נשנו באוהל מועד ונשתלשו בערבות מואב.
צריכים הפשט וניתוח – כי גם דינים אלו כבר ניתנו.
(קטו: 3-)
חלק ב – המשך הברייתא לגבי עד שלא הוקם המשכן
עד שלא הוקם המשכן:
הבמות מותרות,
עבודה בבכורות,
ומקריבים את כל בעלי החיים הטהורים (גם חיות ועופות, זכרים ונקבות, גם בעלי מומים)
"והכל קרבים עולות", וצריכים הפשט וניתוח.
ונכרים בזמן הזמן רשאין לעשות כן (מותרים בבמות).
א. מקריבים את כל החיות – זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומים
- A. מקור – ״וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה׳ וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכׇּל עוֹף הַטָּהוֹר״ (בראשית ח, כ) –
בהמה – כולל את כל סוגי החיות הטהורות
עוף – כולל את כל סוגי העופות הטהורים
ומרבים בעלי מומים – כי יש היקש בין בהמה לעוף, וכמו שבעוף לא שייך בעל מום – גם לא בבהמה.
- B. מדויק בברייתא – בעל מום מותר, אבל מחוסר איבר אסור.
מקור – "וּמִכׇּל־הָחַי מִכׇּל־בָּשָׂר" – שחיים ראשי איברים שלה.
ואולי זה לאפוקי טריפה?
תשובה – המקור של זה תלוי האם טריפה יולדת:
[הפסוקים:
בראשית ו, יט – וּמִכׇּל־הָחַי מִכׇּל־בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל־הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ.
בראשית ז, ג – גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל־פְּנֵי כׇל־הָאָרֶץ].
אם טריפה לא יולדת –
לְחַיּוֹת זֶרַע – לאפוקי טריפה + זקן סריס
אם טריפה יולדת –
לְהַחֲיֹת אִתָּךְ – בדומים לנח שלא היה טריפה
לְחַיּוֹת זֶרַע – ולא סריס (רש"י בסוגיה בע"ז נא.)
[מניין שנח לא טריפה –
1. "צדיק תמים"
דחייה – אולי הכוונה למידות שלו.
- כי אם היה טריפה לא סביר שהתורה תדרוש דווקא טריפה.
ולסיכום – יוצא שגם לפני המשכן היה אסור –
מחוסר איבר – וּמִכׇּל־הָחַי (ו)
ושאינו יולד – לְחַיּוֹת זֶרַע (ז)
טריפה –
אם לא יולדת – לְחַיּוֹת זֶרַע (ז)
אם יולדת – לְהַחֲיֹת אִתָּךְ (ו)
(קטז. שליש)
ב. טהורים, אבל לא טמאים
שאלה – והרי לא היו טמאים לפני מתן תורה?
תשובה – הכוונה לאלו שעתידים להיות טמאים (לפי הגירסא במסורת הש"ס)
ואיך ידעו?
ידעו מנח "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח־לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (בראשית ז, ב)
ואיך נח ידע? ידע בדרך נס:
- רב חסדא – נח הביא 7 מכל סוג, אך התיבה קלטה 7 רק מהטהורים ולא מהטמאים.
- החיות באו מצעמם – הטהורים 7 והטמאים 2.
(קטז. באמצע, אמר מר)
ג. הכל קרבו עולות
- A. קשה – "וַיִּשְׁלַח אֶת־נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים" (שמות כד, ה בסוף משפטים)
תשובה (רש"י, ולפי גירסת השטמ"ק) –
לפני שהיה עם ישראל – כולם (בני נח) רק עולות – ועל זה דיברה הברייתא,
אבל החל ממעמד הר סיני שנהיינו לעם – בני נח עדיין רק עולות, עם ישראל – גם שלמים.
(ומשמע שכך זה גם המשיך אחרי הקמת המשכן).
- B. ובאמת זאת מחלוקת אמוראים – בין ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא האם בני נח הקריבו רק עולות או גם שלמים, והברייתא כאחת הדעות[1]
ראיה שהקריבו רק עולות:
"עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן" (שה"ש ד, טז) – יתנערו מכאן בני נח שמקריבים רק בצפון – עולות, ויבואו עם ישראל שמקריבים גם בתימן (בדרום) – שלמים.[2]
דחייה – כפשוטו – הכוונה לקיבוץ גלויות מהצפון והדרום.
ראיות שהקריבו שלמים:
- "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן" (בראשית ד, ד) – משמע קרבן שמקריבים ממנו רק את החלב (שלמים) ולא את כולו (עולות).
דחייה – הכוונה שהביא מהשמנים שבצאנו, ולא שהביא שלמים.
- "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם־אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת" – שלמים ועולות,
דחייה – הכוונה לחולין (לאכילה) ועולות (להקרבה).
- "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹקִים" (וכאן א"א לפרש שזה חולין!)
תגובות –
- a. אם יתרו היה אחרי מתן תורה – אז אפשר לדחות שכאמור עם ישראל כן מקריב שלמים עוד לפני המשכן.
- b. אם יתרו לפני מתן תורה – אכן לדעה זו יש כאן ראיה טובה שבני נח הקריבו שלמים
(קטז. שליש תחתון)
ד. מאמר מוסגר – מתי היה יתרו
- A. מחלוקת אמוראים – בני ר' חייא וריב"ל.
- B. מחלוקת תנאים –
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כׇּל־אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי־הוֹצִיא ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח, א) – מה שמועה שמע ובא?
ר' יהושע – שמע על מלחמת עמלק, כלומר לפי סדר התורה, ויתרו לפני מתן תורה.
ר' אלעזר המודעי – שמע על מתן תורה, ויתרו אחרי מתן תורה.
וממשיך לתאר שבשעת מתן תורה כל העולם שמע ורעד ואמר שירה,
ושאלו את בלעם האם ה' משמיד את העולם ואמר להם שה' נשבע שלא,
אלא שה' נותן לעם ישראל את התורה, חמדה טובה שגנוזה אצלו עוד קודם בריאת העולם, ואמרו הגויים – ה' יברך את עמו בשלום.
ר"א – שמע על קריעת ים סוף, ויתרו לפני מתן תורה
וכפי שגם רחב אומרת למרגלים – "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה׳ אֶת מֵי יַם סוּף… וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם" (יהושע ב, י-יא)[3]
[ואגב – יש פסוק דומה גם לגבי מעבר הירדן:
"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כׇּל־מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן… אֵת אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ ה' אֶת־מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל עַד־[עׇבְרָם] וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא־הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע ה, א)
והגמרא משווה –
אצל מלכי האמורי – "וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא־הָיָה בָם עוֹד רוּחַ".
ואילו אצל רחב כתוב יותר מזה – "וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ" – שאפילו לא היה למלכים כח גברא להקשות האיבר (היא היתה במקצוע, לכן ידעה (ובסוף נתגיירה)).
(קטז: 6+)
ה. המשך הברייתא – עובדי כוכבים בזמן הזה רשאין לעשות כן (להקריב בבמות)
- A. מקור – הפסוק של כרת על שחוטי חוץ מתחיל ב"דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו וְאֶל כׇּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…" (יז, ב) – בני ישראל מצווים ולא הגויים.
- B. רב אסי – אסור לסייע להם פיזית, אבל מותר להורות להם את ההלכות שלהם.
כמו שרבא שלח תלמיידם להורות לאיפרא הורמיז איך להקריב קרבנות.
- C. אגב – הם הורו לה להשתמש בחומרים חדשים שלא נעשה בהם שימוש אף פעם להדיוט – האדמה העצים, והמצית לאש.
(קטז: באמצע)
אביי – זה שגם העצים צריכים להיות חדשים – זה כר' אלעזר בן שמוע,
שלמד היקש שכמו שהמזבח מחומרים חדשים כך העצים.
והרי ר"א בן שמוע אומר שבבמה לא צריך?
[איפה אמר את זה –
כשדוד קונה מארוונה היבוסי את הגורן לצורך הקמת מזבח יש סתירה בפסוקים בכמה קנה –
בשמואל (שמ"ב כד, כד (סוף הספר) – וַיִּקֶן דָּוִד אֶת־הַגֹּרֶן וְאֶת־הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים׃
בדברי הימים – וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאׇרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת׃
ויש לזה 3 תירוצים:
1. ת"ק (ובהמשך גם רבא) –
גבה מכל שבט 50, וכך ביחד 600.
ובהמשך – והרי עדיין יש סתירה בין זהב וכסף?
תשובה – גבה מכל שבט 50 כסף במשקל של 50 שקלי זהב.
- רבי –
על שטח המזבח ובקר ועצים שילם 50 כסף, ועל שאר השטח למקדש שילם 600 זהב. - ר"א בן שמוע –
בגירסתנו כמו רבי,
רש"י אומר שעל הבקר והעצים 50, ועל השטח 600.
ומוכיח שקנה גם בקר ועצים – ששני פסוקים לפני כן ארוונה מציע לו גם אותם – וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל־דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים (כלי לדישה) וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים" (פסוק כב).
ורואים שלקחו עצים של כלים לחרישה ודישה לצורך המזבח, כלומר לא צריך חדשים כי זה במה!
תשובה – גם שם מדובר בעצים חדשים (הכלים נבנו אבל עוד לא השתמשו בהם).
[1] איך האמורא השני יסתדר עם הברייתא?
[2] (מכאן עולה שבני נח מקריבים רק עולות גם אחרי הקמת המשכן (כי הפסוק מתייחס לעתיד לבוא)).
[3] נפרש לפי המרש"א שהפסוק של רחב הוא הפסוק העיקרי שהגמרא רצתה להביא, כי הוא מתייחס לקריעת ים סוף, ואת הפסוק השני הגמרא מביאה רק לצורך ההשוואה ביניהם.
