זבחים צז – שיעור דף יומי

Download

(צו: במשנה למטה – צז: שליש תחתון)

חלק א – מתי עושה את המירוק ושטיפה

לפי כולם (רש"י) – החיוב הוא רק בסוף זמן האכילה, כלומר אחרי שטעם הבלוע נעשה נותר

מקור בגמרא –
מהסמיכות פסוק כא – "וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם" לפסוק כב "כׇּל־זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ"

אבל לגבי הרגלים נחלקו במשנה –

חכמים – אכן צריכים לעשות בסיום של כל יומיים מהבישול (בקרבן שלמים).

ר"ט – אין צורך למרק ולשטוף בסוף כל יום, אלא רק בסוף כל הרגל.

1. כל הרגל נחשב כיום אחד ("ופנית בבוקר והלכת לאוהלך" (דברים טז, ז).

דחייה – הרי לגבי מחשבת חוץ לזמנו או נותר ודאי לא אומרים את זה!

2. כר' נחמן – כל יום ויום נעשה גיעול לחברו
   (כל יום כשמבשל, זה מפליט את הטעם של היום הקודם, וגם אם נשאר משהו זה בטל ברוב מהתורה), ולכן לא מגיע לשלב שבו נעשה נותר ומתחייב במירוק ושטיפה.

ואילו חכמים – מסכימים לעצם הדין, אבל מעדיפים לא לסמוך על ביטול ברוב שהרי מדרבנן צריך ביטול ב60.

(המשך המשנה, ובגמרא צז. שליש)

חלק ב – איך עושים מירוק ושטיפה

(הזכרנו אתמול בסוף השיעור, היום המקור לזה)

לפי כולם צריך גם חמים וגם קרים,
ולפי כולם מירוק ושטיפה זה שני דברים נפרדים:

רבנן –
מירוק – מים חמים (הגעלה), שטיפה – מים קרים

רבי –
את המים החמים עשו לפני כן, ומירוק ושטיפה שניהם במים קרים:
מירוק – מבפנים, שטיפה – מבחוץ

(ומשנתנו (לפי גרסתנו)- כרבי).

(צז. במשנה השנייה)

חלק ג – משנה: בליעה וביטול בקרבנות

א. בישל ביחד – קו"ק עם קודשים קלים, או קודשים וחולין

[נקדים לגבי תערובות –

מין שלא במינו – צריך 60

כלומר, הממשות מבוטלת אבל יש מעבר של טעם ("טעם כעיקר"), ולכן בטל רק אם גם הטעם בטל (בדר"כ ב60).
(אמנם לרש"י טעם כעיקר רק מדרבנן אבל בקודשים מודה שזה דאורייתא).

מין במינו – אין טעם, אלא –

לרבנן קל יותר – מהתורה בטל ברוב, ורק מדרבנן צריך 60 בלח בלח.
לר"י חמור יותר – לא בטל כלל.

אנחנו כאן נניח ששני הקרבנות הם מין שלא במינו, ושצריך פי 60 כדי לבטל.

במשנה יש ניסוח לא ברור, והגמרא מסדרת כך:

אם לא היה ביטול ב60 (יש בהם בנותן טעם) – לא בטל, ולכן:

1. טעון מריקה ושטיפה לפי החמור
   2. אוכלים הכל לפי הזמן של החמור
   3. אם החמור פסול – פוסל גם את השני, והשני יכול לפסול אחרים.

(כתוב בפסוק של כיבוס (ו, כ) – "כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ, וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל־הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ" – והכוונה שאם בשר אחר נגע בבשר חטאת פסולה, גם הוא נפסל (וגם פוסל אחרים).

אם החמור בטל ב60 (אין בהם בנותן טעם) – בטל, ולכן:

1. לא טעון מריקה ושטיפה

שואלת הגמרא:
למה לא טעון מירוק ושטיפה לפחות לפי הזמן של הקל (בקודשים קלים)?

אביי – אכן הכוונה שלא צריכים לפי החמור אבל כן לפי הקל.

רבא – המשנה כר"ש שקודשים קלים לא צריכים מירוק ושטיפה

2. אוכלים את הכל לפי הזמן של הקל
   3. אם הוא פסול – אינו פוסל את השני

בגמרא – למה המשנה דיברה גם על חולין וגם על קודשים קלים?

לפי רבא – כדי להשמיע סתם משנה כר"ש, שקודשים קלים לא צריכים מירוק ושטיפה.

לפי אביי –

אם היה כתוב רק קודשים וחולין – היינו חושבים שדווקא שם יש ביטול כי זה מין שלא במינו, אבל אם שניהם אותו מין (קודשים קודשים וקלים) אולי לא מבטל כלל (כפי שאכן סובר ר"י שמין במינו אל בטל).

קמ"ל שבטל (או כי זה לא באמת מין במינו, או כי לא סוברים כר"י)).

אם היה כתוב רק קודשי קודשים וקלים – היינו חושבים שדווקא שם יש ביטול, כי קודשים זה זה דבר חשוב וצריך דבר חשוב אחר כדי לבטל אותו, אבל אולי חולין לא יכולים לבטל קודשים,

קמ"ל שגם חולין מבטלים קודשים.

(צז. 2-)
אגב שדיברנו על תערובות, נראה עוד סוג של תערובות,
כשכאן לא מדובר על מריקו ושטיפה (כי לא בושלו בכלי), אלא רק על הנושא של קרבן פסול שפוסל את הקרבן שנגע בו.

ב. רקיק בשר שנגע ברקיק בשר

"כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ" –