השיעור מוקדש לעילוי נשמת נחום פניגשטין הי"ד, בן אברהם ושרה
שנהרג בגולן לפני חמישים שנה בי"ז כסליו תשל"ו
להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הגמרא, זבחים פה
(פד: 3- עד פה: במשנה)
הקדמות:
- A. יש איסור לשחוט בחוץ ולהקריב בחוץ.
האיסור להקריב בחוץ זה דווקא על קרבן שיכול היה להקריב בפנים (קט.).
- B. ובכל זאת: משנה קו. – מי ששוחט בחוץ + מקריב בחוץ – חייב שתיים (נלמד מדרשה).
- C. במקדש מולקים עופות ולא שוחטים.
ובכל זאת – מי ששחט עוף קודשים בחוץ – חייב.
ומי ששחט בחו והעלה בחוץ – חייב 2.
תזכורות:
נשחט בלילה:
ר"ש – כלול בדין (לא ירדו), כי הפסול קרה כחלק מתהליך ההקרבה.
ר"י – לא כלול (ירדו), כי אין נסיבות בהם שחיטה בלילה כשרה.
נשחט בחוץ – לפי כולם אם עלו ירדו (אין פסולו בקודש)[1].
חלק א – ר' יוחנן –
שחט בלילה, ואז העלה בחוץ – חייב על ההעלאה בחוץ
אפילו שהקרבן פסול (רש"י – לא רק לר"ש אלא אפילו לר"י)
כי קל וחומר משחט בחוץ והעלה בחוץ שחייב שתיים (שחיטה + העלאה).
מקשה רב חייא בר אבין (משנה קיא) –
סיפא – שחט עוף קודשים בחוץ והקריב בחוץ – חייב 2,
אך רישא – שחט בפנים והקריב בחוץ – פטור על ההקרבה בחוץ, כי פסול.
למה כאן לא אומרים כרי"ח שכל שכן שחייב?
תשובות:
- אכן תיובתא.
- יש הבדל:
שחט בלילה – זה פסול אבל מוגדר כשחיטה
שחט עוף בפנים במקום למלוק – זה כלל לא שליטה אלא כמו סתם מכה בראש, ולכן פטור על ההקרבה בחוץ.
(פה. 6+)
חלק ב – עולא: העלו את האימורין לפני זריקת הדם – אם עלו לא ירדו
והחידוש הוא שזה נכון לא רק בקודשי קודשים, אלא אפילו בקודשים קלים
(עוד רגע נראה למה זה חידוש).
א. ניסיונות לראיה:
- ר' זירא מהברייתא אתמול (ובדומה לזה גם במשנה) –
"שנשפך דמה ושיצא חוץ לקלעים" – לר"ש לא ירדו, לר"י ירדו.
אז כל שכן שאם הדם קיים ועוד אפשר להקטירו – לר"ש לא ירדו.
(ושטמ"ק – במקרה כזה שהדם לא נשפך, גם לר"י לא ירדו)
דחייה – אולי זה דווקא בקודשי קודשים.
והרי בסוף הברייתא מוזכר גם פסח? (קודשים קלים)
תשובה – אולי פסח מוזכר רק לגבי בשלא לשמן (אפילו שפוסל את הפסח, שלא ירדו), אבל לא לגבי נשפך הדם.[2]
(מעל האמצע)
- תנן (משנתנו) – "וכולן שעלו חיין לגבי מזבח – ירדו"
ולכאורה זה פשיטא, הרי אפשר להוריד, לשחוט ולהעלות שוב, אז למה לא?
אלא זה בא כדי שנדייק: אם עלו שחוטים עוד לפני זריקת הדם (שזה השלב הבא אחרי חיים) לא ירדו.
דחיות:
- A. גם כאן נדייק רק לקודשי קודשים.
תשובה – כתוב "וכולן" – גם קודשים קלים.
דחייה – זה מתייחס לחיים, אבל הדיוק הוא רק לקודשי קודשים.
תשובה – לא יכול להיות שעיקר החידוש לחיים, כי כאמור זה פשיטא, אלא הדיוק גם לקודשים קלים.
- B. המשפט לא נאמר בשביל הדיוק, אלא בשביל הדין עצמו, וזה לא פשיטא כי נעמיד בפסולים:
באיזה פסולים –
לא מדובר בפסול שמגיע רק אחרי השחיטה (כמו לינה, קיבלו פסולים), שהרי אז כאמור שפשיטא שירידו, כי כרגע שהיא עוד חיה וכשרה.
ולא מדובר בפסול שלפני שחיטה שבו "אם עלו ירדו" (למשל רובע ונרבע) – כי גם פשיטא שנוריד.
אלא זה פסול לפני שחיטה + אם אלו לא ירדו – שזה בעל מום לפי ר"ע (נראה בחלק הבא באיזה מומים) –
והחידוש: היינו חושבים שלא נוריד, כי כיוון שאם יש מום – אם נוריד לשחוט כבר לא נוכל להעלות שוב, קמ"ל שבכ"ז מורידים.
(פה. שליש תחתון)
אך קשה מהמקרה הבא במשנה – עולה שעלתה חיה לראש המזבח – תרד, אך אם כבר שחטה שם – יפשיט וינתח במקומה.
והרי אם מדובר בפסולים (בעלי מום) יש בזה שני קשיים:
- a. לא עושים הפשט וניתוח לעולה פסולה אלא מקטירים כמות שהיא.
תשובות:
- בסיפא מדובר דווקא בכשירה. והחידוש שאפילו שהיא כשרה (כך שאפשר להוריד, להפשיט ולהעלות), בכ"ז אפשר גם להפשיט למעלה על המזבח.
דחייה – והרי יש דעה שבכשרה לא מפשיטים למעלה!
אלא ודאי שמדובר בפסולה.
(כלומר בעצם יש שתי סיבות שבסיפא פסולה: 1. כי במשפט הקודם העמדנו בפסולים (מום). 2. כי אם אינה פסולה – לא מפסיט למעלה).
- אכן מדובר בעולה פסולה,
אבל לא בפסול בעל מום, אלא בפסול שבא אליה אחרי זריקת הדם (למשל זרקו את הדם, ואז לנה על המזבח עד למחרת).
ומה שאמרנו שבעולה פסולה לא מפשיטים, המשנה כר' אלעזר בר"ש שזה דווקא כשלא היתה לה שעת הכושר,
אבל כאן שזרקו את הדם, ורק אח"כ נפסלה (למשל בלינה, כאמור), היתה לה שעת הכושר – וכן מפשיטים.
(פה. 3-)
- b. ברייתא על המשנה – כששוחט את העולה למעלה, אז מוריד את הקרביים ומדיחם שם.
והרי אם מדובר בפסולה – אם יוריד לא יוכל אח"כ להעלותם שוב! ואמנם להקריב בלי לשטוף ודאי שאי אפשר ("הקריבהו נא לפחתך"), אלא יוריד כדי להדיח, אך אם כן – למה להדיח, הרי ממילא זה יישרף!
תשובות –
- 1. כך אם יבוא כהן שלא יודע שנפסלה -יקריב על המזבח.
דחייה – אנחנו רוצים לגרום לכהן אחר לטעות?!
- שלא יהיו קודשי שמיים מוטלים כנבלה (לא מכובד).
ואפילו שזה יכול לגרום לאיזה כהן אחר שלא יודע שהם פסולים לטעות ולהקריבם על המזבח – עדיין זה חשוב.[3]
(פה: 3+)
ב. דיון מקביל – ר' יוחנן – לגבי אימורי קודשים קלים לפני זריקת הדם:
גירסא א –
לגבי מעילה – ברור שאין מעילה (כמו שהנחנו לעיל).
לגבי אם עלו – הסתפק, ופשט שלא ירדו (כמו עולא).
גירסא ב – להפך –
לגבי אם עלו – ברור לו שלא ירדו (כמו עולא)
לגבי מעילה, בזה הסתפק, ובסוף פשט שאין מעילה כנ"ל.
(פה: נקודותיים מעל האמצע)
חלק ג – המקרים במשנה שאם עלו ירדו (שאין פסולם בקודש)
הרובע והנרבע, והמוקצה (כתקרובת לע"ז) והנעבד (כע"ז), אתנן ומחיר כלב, כלאיים (שנולדה מזיווג כלאיים) ,טריפה ויוצא דופן, ובעלי מומין, ור"ע מכשיר בבעלי מומין.
א. לגבי ר"ע שמכשיר בבעלי מומין (שאם עלו אל ירדו)
רי"ח – הגבלות לקולא של ר"ע:
- הסבר – שכיוון שלא פוסלים בעוף, אז גם בבהמה בדיעבד לא ירדו.
וזה דווקא במום הלכתי, כמו דוקין שבעין, אבל אם חסר איבר – פוסל גם בעוף. - דווקא כשקדם הקדשן את מומן
אבל אם קודם היה לה מום ואז הוקדשה – הבהמה כלל לא קדושה קדושת הגוף, והמזבח לא מקדש ואם עלו ירדו.
ולכן – גם אם הקדיש נקבה לעולה – אם עלו ירדו
כי גם זה כמו "קדם מומן", שהרי נקבה כלל לא קרבה כעולה.
ב. בעי ר' ירמיה – האם יש פסול נרבע בעופות?
מצד אחד לא – שכיוון שאין בו פסול רובע (שהרי אין לו איבר בולט), אין לו פסול נרבע.
מצד שני כן – כי נעשתה בו עבירה,
ראיות שיש פסול:
- אם לא היה פסול נרבע, ר"ע היה מכשיר (שלא ירד) גם בבהמה שנרבעה (כמו שהכשיר מום כי אין מום בעופות).
- ברייתא – כהן שמלק עופות שפסולים מראש (נרבע, מוקצה, נעבד וכו') – המליקה אינה כלום והעוף נבלה.
מכאן שלעוף יש גם פסול נרבע.
ג. ר' חנינא סגן הכהנים – כמו רבנן (ולא כר"ע) לגבי מומין – "דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח"
מה בא להוסיף?
- לומר שכך נהגו גם למעשה.
- שכשמורידים מהמזבח מורידים ב"דוחה" – כלאחר יד ולא בביזיון.
(פה: 6- לפני המשנה)
חלק ד – עולא – אם כבר משלה בהן האור, ואז הורידו, יעלו חזרה
על מה מדובר –
- רב מרי – לגבי משנתנו – שבמקרים ש"לא ירדו" (כמו פסול לינה), שאם בכ"ז ירדו לא יעלו,
ועל זה אמר עולא – אם כבר משלה בהן האור, ואז הורידו, יעלו חזרה,
אך במקרים של רב חנינא לא, כי הם לא בני הקטרה כלל.
- רב חנינא מסורא – על המשנה הבאה (בסוף העמוד) – שעצמות וגידין קרנים וטלפים , אם כבר לא מחוברים לא יעלו ומוסיפה הברייתא – אם עלו ירדו,
ועל זה אמר עולא שאם כבר משלה בהן האור ירדו,
וכל שכן שבמקרים של רב מרי (משנתנו).
[1] זה מובן לר"ש, שהפסול קרה לפני שנכנס למקדש, אבל לפי ר"י שזה תלוי בשאלה האם יש נסיבות בהן זה לא פוסל – לכאורה אם עלו לא ירדו, כי בזמן הבמות גם שחטו בחוץ. ואולי ר"י רק מוסיף תנאי, אבל גם לדעתו צריך שפסולו בקודש.
[2] אפילו שזאת זריקה פסולה (כי הקרבן נשחט שלא לשמה), והיא לא גורמת שלפסח יהיה דין מעילה – בכל זאת היא יוצרת מעילה. שזה חידוש, כי הרי כאמור הסברא שלנו בקודשים קלים שכן ירדו זה כי עד זריקת הדם אין מעילה, אז גם בפסח שלא לשמה במקרה זה אין, אבל כנראה שהמעילה זה לא סיבה אלא סימן לזה שבקודשים קלים זריקת הדם היא שלב משמעותי שמחבר את הקרבן יותר למזבח, ולכן גם בפסח – כיוון שנזרק הדם, אפילו שבפועל זה לא יוצר מעילה (כי היה שלא לשמה) – בכל זאת זה עושה שאם עלו לא ירדו.
[3] וקשה – בזמן הזה שמדיחים יכולים פשוט לשרוף? ואולי לקוח זמן עד ששורפים כמה קורבנות שנפסלו יחד.
