לעילוי נשמת שלמה בן אליהו ז"ל
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף
סיכום הדף יומי, שבועות דף לד
(לד. 12+ עד לה. במשנה)
הקדמה – תזכורת לסדר הפסוקים
פרשיית קרבן עולה ויורד –
פסוק א – שבועת העדות
פסוק ד – שבועת ביטוי
פרשיית קרבן אשם –
פסוק כא – שבועת הפקדון
חלק א – המשך: שבועת העדות זה רק בממון – דיונים על הלימודים מאתמול
- ר"א – גז"ש משבועת הפקדון שהיא בממון – שבשניהם יש "אואין" –
והרי גם בשבועת ביטוי יש "אואין" – "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא־יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה" (ויקרא ה, ד) – ושם זה לאו דווקא ממון.
(וזה גם מתבקש להשוות ביניהם כי שניהם באותה פרשייה (קרבן עולה ויורד)).
תשובה – שבועת העדות דומה יותר לשבועת הפקדון משבועת ביטוי:
דמיון בין שבועת העדות לשבועת הפקדון – (דמיון במקרה החטא[1]) –
- חטא – בשניהם כתוב כִּי־תֶחֱטָא (זה לא גז"ש אלא דמיון – שבשניהם השבועה עצמה היא חטא, ואילו בשבועת ביטוי על העתיד – רק אם יעבור בעתיד על שבועתו)
- במזיד – בשניהם חייב גם במזיד (בניגוד לשבועת ביטוי שזה רק אם עבר בשוגג).
- תבעיה וכפריה – בשניהם מדובר שתבעו אותו להישבע (בניגוד לשבועת ביטוי שיכול גם להישבע מעצמו לעשות משהו)
- עברֵיה – ובשניהם זה שבועה על העבר.
דמיון שבועת העדות לשבועת ביטוי – (דמיון בעונש) –
- חטאת – בשניהם מביא חטאת (ואילו בשבועת הפקדון – אשם)
- שירדה – בשניהם זה גם חטאת עולה ויורד.
- לחומש – בשניהם אין חומש, ואילו בשבועת הפקדון חייב חומש ואשם.
(לד. מעל האמצע)
- ר"ע – כתוב בקרבן עולה ויורד (הקרבן של שבועת העדות) – "וְהָיָה כִי־יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה" (ויקרא ה, ה) – מֵאֵלֶּה – יש שהוא חייב (תביעת ממון) ויש שפטור (כשזה לא תביעת ממון).
ואולי הפוך – שעל ממון פטור ועל דברים אחרים חייב?
תשובה – נכון! ואכן ר"ע סמך על הגז"ש של ר"א (אואין), ובאמת נחלקו במשהו אחר,
שר"ע למד מ"מֵאֵלֶּה" פטור אחר בשבועת העדות ור"א מחייב:
- ר"ע – שבעדות על קרקע פטורים מקרבן,
ואילו לר"א חייב.
דחייה חלקית – לרי"ח גם לר"א פטור,
[נרחיב: בדף לז: יש לגבי זה מחלוקת לגבי האם קרקע נחשב גזל:
רבנן – לא נחשב גזל ופטור
ר' אליעזר – נחשב גזל,
בפשטות – חייב קרבן,
אך רי"ח – פטור מקרבן (זה נחשב גזל, אבל פטור מקרבן כי ממעטים מ"מִכֹּל")].
- ר"ע – שבעדות על קנס פטורים,
ואילו לר"א חייב.[2]
(וזה מסתדר עם דף לז: הנ"ל, כי ר"א מרבה שם בריבוי-מיעוט-ריבוי הכל חוץ מקרקע, משמע שגם מרבה קנס)
(לד. מתחת לאמצע)
- רי"ס הגלילי – "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע" – צריך תחום שיש בו גם מראייה בלא ידיעה וגם מידיעה בלא ראייה, וזה דבר שקורה רק בממון:
ראייה בלי ידיעה – ראובן תבע את שמעון שנתן לו כסף,
ושמעון טען שראובן מעולם לא נתן לו,
ואז באו עדים שראו שנתן לו ולא ידעו לומר אם זה הלוואה או מתנה וכד' –
שמעון חייב לשלם (הוחזק כפרן).
ידיעה בלא ראייה – שהעדים מעידים שהלווה הודה שקיבל, בלי שראו.
(ועוד אפשרות – אומדנא, כמו שנראה להלן).
- A. הרי גם ברוצח ר' אחא יש ידיעה בלא ראייה – כשמעידים מאומדנא (בניגוד לרבנן), אז האם רי"ס הגלילי רק כרבנן ולא כר' אחא?
(המקרה של ר' אחא – ראה גמל בין הגמלים בועט, ואח"כ מצאו גמל מת, ויש אומדנא שהגמל הרגו.
ומכאן לומדים שר' אחא יאמר את זה גם באדם שרצח – כמו במקרה שר' שמעון בן שטח ראה אדם רודף אחרי מישהו למערה, ונכנס ומצא את הרודף עם סכין עם דם ואת הנרצח דקור ומת,
(ר"ש בן שטח עצמו לא חייב את הרוצח –
לפי ר' אחא – כי היה רק עד אחד,
לפי רבנן – כי צריך לראות את הרציחה, ורק התפלל שימות ובא נחש והרגו).
תשובה – מסתדר גם לר' אחא,
כי אמנם גם ברצח (לר' אחא) יש עדות של ידיעה בלי ראייה,
אבל אין עדות של ראייה בלא ידיעה,
למשל: שמישהו טען כלפיו שהוא הרג יהודי שלם, וטען הרוצח שלא הרג מעולם, ואז באו עדים ואמרו שהרג אבל לא יודעים לומר אם היה הנרצח יהודי שלם, אפילו שהרוצח הוחזק כפרן, בכל זאת לא הורגים את הרוצח).
(לד. 5-)
- B. לפי רי"ס הגלילי גם אין שבועת העדות בקנס של אונס ומפתה –
כי אמנם בידיעה בלא ראייה חייב (אומדנא) – שראוהו נכנס איתה לחדר ומצאוה בעולה
אבל ראייה בלא ידיעה פטור: האבא טען שאנסה, והנתבע אמר שמעולם לא אנס אישה, ובאו עדים שראו שבא עליה אבל לא ידעו אם היא יהודיה בעולה – פטור.
- C. דיון מקביל על "ראייה בלא ידיעה" בממון (שחייב) –
- a. רב יהודה שאלה על המקרה הרגיל (לכאורה בדיוק אותו מקרה של רי"ס הגלילי, שחייב)[3] – נתתי לך מנה, והיו עדים שראו שנתן אבל לא ראו למה נתן –
ואמר רב המנונא – זה תלוי מה אמר הנתבע:
אמר לא היו דברים מעולם – הוחזק כפרן וחייב (כרי"ס הגלילי), ולא יכול לשנות את דבריו שמה שנתן לו היה מתנה וכד'.
אמר נתת לי אבל זה שלי – נאמן ולא ישלם (כי לתובע אין עדים שזה היה הלוואה).
- b. מה אם הכפירה והעדים היו על משהו צדדי (יש 2 גרסאות ונאחד ביניהן) –
נתתי לך מנה בצד עמוד זה, ואמר הנתבע לא נתת לי וגם לא עברתי בצד עמוד זה, ובאו עדים שהשתין שם –
ר"ל – חייב, כי הוחזק כפרן
ר"נ – פטור, כי לא אמר "לא עברתי שם מעולם", אבל אם אמר מעולם – חייב.
רבא – פטור גם אם אמר "מעולם", כי אנשים לא שמים לב לדברים כאלה ושכח שהשתין שם.
(לד: שליש)
- ר"ש – לומד משבועת הפקדון (בדומה לר"א)
תזכורת: בתחילת בבניין אב, אח"כ בקל וחומר (שבועת הפקדון חמורה מהעדות, ובכ"ז רק בממון), ובסוף מגז"ש (תֶחֱטָא).
למה דחה את הקל וחומר – כי יש דברים ששבועת העדות חמורה יותר –
שבשבועת עדות – חייב גם במושבע מפי אחרים ובמזיד
אך בשבועת הפקדון – פטור מפי אחרים ופטור במזיד.
מחכו עליה במערבא (לגלגו על הפירכא, שהיא לא נכונה):
- גם ר"ש חייב לקבל את הגז"ש, וללמוד את שתי החומרות מעדות לפקדון:
כי נשים לב שבפסוקים –
בעדות כתוב רק מפי אחרים – וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה (ויקרא ה, א)
ובפקדון כתוב רק מפי עצמו – וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל־שָׁקֶר (ה, כב).
אז מאיפה למד ר"ש שבעדות זה גם מפי עצמו? מהגז"ש מפקדון,
אז את אותה גז"ש יעשה גם לכיוון הפוך וילמד שגם פקדון זה גם מפי אחרים.
דחייה – לר"ש בשלב זה אין את הגזירה שווה
וזה שעדות זה גם מפי עצמו זה לא מגז"ש אלא קל וחומר מזה שהוא מפי אחרים.
(לד: באמצע)
- גם בפקדון חייב במזיד – מזה שלא כתוב "ונעלם"
שהרי המקור בעדות שזה גם במזיד – שלא כתוב "ונעלם" (בניגוד לטומאת מקדש וקודשיו (שכתובה באותה פרשייה של קרבן עולה ויורד) שכן כתוב "ונעלם ממנו",
אז הרי גם בפקדון לא כתוב "ונעלם"!
עונה רב הונא – ר"ש למד שבפקדון פטור במזיד גז"ש פקדון ממעילה (שניהם בפרשיית קרבן אשם, ויש גז"ש מעילה מעילה[4]).
(לד: שליש תחתון)
- "היינו חוכא" – הרי בסוף גם הוא עושה גז"ש ("תחטא"), אז איך יכול לומר שאין את שתי החומרות בשבועת הפקדון (מושבע + מזיד)?
- לגבי הפטור של שבועת הפקדון במזיד – לומד שפטור ממעילה, ולא שחייב משבועת העדות, כי מעילה דומה יותר –
כי פקדון דומה למעילה ב6 דברים:
- מעילה – בשניהם כתוב מעילה כנ"ל
- בכל – נוהג גם בנשים ופסולים
- נהנה – בשניהם נהנה ממה שגנב/מעל
- קבוע – קרבן קבוע ולא חטאת עולה ויורד
- חומש
- קרבן אשם
ואילו פקדון דומה לעדות ב5 דברים:
- חטא ("תחטא")
- "אואין"
- שניהם בענייני הדיוט (לא קשורים להקדש)
- שניהם בנשבע לשקר
- שניהם כתגובה לתביעה
(לד: רבע תחתון, שאלת רב פפא)
- לגבי הפטור במושבע –
תשובה – אולי בשלב הזה כשפרך את הקל וחומר עוד לא למד את הגז"ש,
אבל אכן אחרי שלמד אותה אז אכן בשניהם חייב גם במושבע, ולמפרע גם יחזור בו מהפירכא ויוכל ללמוד שעדות זה בממון גם מקל וחומר.
דחייה – הרי את הפטור במזיד (בפקדון) ר"ש אומר להלכה! כלומר הפירכא היא לא רק זמנית.
תשובה – לגבי מזיד זאת אכן פירכא אמיתית,
אבל לגבי מושבע – זאת פירכא זמנית, ובאמת אחרי הגז"ש לומר שחייב גם בפקדון גם במושבע.
- שוב לגבי הפטור במזיד –
לגבי זה אמרנו שהפירכא היא גם אחרי הגז"ש, ועל זה הקשו (גיחכו) –
למה לא לומד מהגז"ש לכיוון ההפוך – שכמו שבפקדון פטור במזיד, גם בעדות יהיה פטור במזיד? (ואז אין את הפירכא כי בשניהם פטור)
תשובה – כי בעדות יש לימוד שפטור במזיד –
כיוון שבשאר חטאי קרבן עולה ויורד (טומאת מקדש וקודשיו ושבועת ביטוי) כתוב "ונעלם" (שוגג), אז זה שבשבועת עדות שבאותה פרשייה לא כתוב "ונעלם" – מראה שזה דווקא במזיד.
[1] מעבר לזה שיש פה יותר נקודות דמיון, זה גם יותר מסתבר שכיוון שמבחינת המקרה זה דומה יותר לשבועת הפקדון אז את הדין של ממון, שזה דין במקרה החטא ולא בעונש, נדמה דווקא לשבועת הפקדון.
[2] החיוב על קנס הוא לא אם מעידים על הקנס עצמו, כי כיוון שיכול הנתבע להודות ולהיפטר זה לא נחשב שפגעו בתובע, אלא אם מעידים שכבר התחייב קנס בבית דין אחר (רמב"ן).
[3] הרשב"א מקשה למה רב יהודה שאל את זה אם רי"ס הגלילי כבר אמר בברייתא שחייב, ונשאר בקושיא, אולם במפרשים אחרים מפרשים את המקרה כאן קצת אחרת כך שיש חידוש.
[4] גז"ש מעילה מעילה:
בשבועת הפקדון – נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל… (ויקרא ה, כא)
ובמעילה – נֶפֶשׁ כִּי־תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקׇּדְשֵׁי ה' (ה, טו)
