(נח: 6- עד ס. 6+)
עוד לגבי גויים ויין
רוב הדברים שנראה בנויים על עקרונות שכבר למדנו.
סיפרנו הרגע (בסיום הדף הקודם) על רב ירמיה שהיגע לסבתא ועצר אותם מלהתיר יין שגוי מזג בו מים. אגב זה מביאים שני סיפורים דומים על אמוראים שהגיעו למקום והעירו על מנהג לא טוב, רק השני קשור לענייננו.
[א. ר"ל הגיע לבצרה (לא קשור ליין)
ואסר להם: 1. פירות לא מעושרים (הם חשבו שהם לא נחשבים א"י והוא חשב שכן). 2. מים שהשתחוו להם.
אך רי"ח התיר את שניהם: 1. היא לא נחשבת א"י. 2. מים של רבים אין נאסרים (אין אדם אוסר דבר שאינו שלו).
והרי גם מים של יחיד לא נאסרים כי הם מחוברים? (כפי שראינו במז.)
תשובה: מדובר שאינם מחוברים (יצא גל מעצמו או שהאדם התיז בידו. זה תלוי בסוגיה בדף מו. האם אבני הר שהתנתקו מעצמם עדיין נחשבים מחוברים או לא)].
(נט. 6+)
ב. ר' חייא בר הגיע לגבלא וראה שם כמה בעיות –
- גוים מתגיירים במילה אך ללא טבילה, והתחתנו עם יהודיות והולידו ילדים,
- גויים מוזגים יין[1] ליהודים (שראינו אתמול שזה אסור מדין "כוחו" (רש"י)),
- גויים מבשלים תורמוסים ויהודים אוכלים.
ר' חייא לא העיר להם, וכשבא לרי"ח אמר לו להכריז שהכל אסור והילדים ממזרים[2].
[לגבי הבישול כתוב "לפי שאינם בני תורה", משמע שמצד הדין מותר.
ולמה? הרי תורמוסים אינם נאכלים חיים?
תשובה: לר' יוחנן ישנה דרישה נוספת: רק דבר העולה על שולחן מלכים נאסר, ותורמוסים לא].
(שתי הדרישות הוזכרו כשתי לישנות בדף לח.).
(נט. 3-)
ג. שאלו את רב כהנא – האם גוי יכול להוליך ענבים לגת?
רשב"ם – תוך כדי ההליכה עם הענבים הם זזים וקצת נוזל יוצא, והשאלה אם חוששים לכך שיגע באותו נוזל (ואמנם מצד הדין המשקה שיוצא לפני ההגעה גת לא נחשב, אבל שואלים אם בכל זאת גזרו. וראה תוספות שמפרש אחרת).
רב כהנא – גזרו שאסור (סחור סחור לכרמא לא תקרב).
וקשה – הרי בברייתא כתוב שגם אם הביא והמשקה זילף עליהם מותר?
תשובה – זה בדיעבד, אך לכתחילה לא יתנו לו.
(נט: 3+)
ד. אתרוג שנפל לחבית והגוי הכניס את ידו להוציאו
בהכנסת היד אסר את היין בשתייה (כי נגע) אך עדיין לא בהנאה (כי ברור שלא כיוון, כמו גוי שמדד שראינו אתמול),
אבל אם יוציא את היד מן הסתם קצת יזיז אותה (ישכשך) ואז יש לחשוש שיכוון גם לנסך.
לכן אמר רב אשי – יחזיקו לו את היד ביין (שלא ישכשך), וישפכו את היין לכלי אחר עד אחרי מקום ידו, ואז יוציא. וכך היין מותר בהנאה.
(נט: 3- ס. 6+)
ה. חבית שניקבה וגוי הכניס את אצבעו לנקב כדי להציל
איסור הנאה – אין, כי הרי התכוון רק להציל + ל איכול לשכשך (בהכנסת האצבע מותר בהנאה גם אם יכול לשכשך, כי התכוון להציל, אבל בהוצאה אם היה יכול לשכשך היינו חוששים, כמו במקרה גם אם יכול לשכשך מותר, כי התכוון להציל, כמו במקרה לש האתרוג).
איסור שתייה – היין שבנקב אסור, כי נגע, ושאר היין אסור אם נחשב "חיבור".
מתי נחשב חיבור?
בנקב למעלה או למטה – נחשב חיבור והכל אסור (למטה כי כל היין יצא דרך החור ולמעלה כי כל היין בסיס ליין שבחור).
בנקב מהצד:
רב פפא – אין חיבור מהצד
(ולכן: או שכל שאר היין מותר, או (גירסה שנייה) רק היין שמתחת לגובה הנקב, אך מה שמעל אסור כי יזול דרך הנקב אז נחשב מחובר).
רב יימר – חיבור מהצד זו מחלוקת תנאים:
במקרה דומה שבו טבול יום נגע ביין תרומה שבנקב:
ר"י, כמו רב פפא – אין חיבור מהצד,
רבנן – יש חיבור מהצד והכל טמא.
(נט: 6+)
ו. גוי שניסך את יינו של יהודי בכוונה
כלומר ברור שהתכוון לגעת ביין, והיין כעת אסור בהנאה ואסור לו למוכרו לגוי.
אבל אומר רב אשי – מותר לו לקבל את דמי הנזק מהגוי שנגע ולתת לו את היין בתמורה[3].
ראיה: ברייתא שעוסקת בעצם האיסור של גוי שנגע ושכשך ביין בכוונת נגיעה:
ת"ק – חוששים שכיוון לנסך והיין אסור, וכן ההלכה (כפי שלמדנו בכל הדפים האחרונים)
ר"י בן בתירא – אסור בשתייה (כי נגע) אך מותר בהנאה (1. לא נוהגים לנסך אם זה לא ליד הפסל. 2. לא יכול לאסור דבר שאינו שלו).
ולא ברור כיצד זה ראיה, והר"ן מפרש שהראיה הנה שת"ק שאוסר זה משום חשש ניסוך (כפי שבאמת הבנו עד כה) ולא משום חתנות (שהרי אם זה משום חתנות – גם ר"י ב"ב היה צריך לאסור). ממילא, זהו ממש נזק שהגוי עשה בידיים (בניגוד לחתנות שזו גזירת חז"ל ולא אשמת הגוי), ולכן יכול הגוי לשלם על הנזק.
[1] כנראה שהכוונה למזיגת היין במים, שנאסר בעמוד הקודם בגזירה משום "סחור סחור לכרמא לא תקרב".
[2] כי סובר רי"ח שהנבעלת לגוי ילדיה ממזרים (כי אין קידושים תופסים בה עם גוי). אולם להלכה אינו כן.
[3] לרש"י מדובר שלא התכוון ממש לנסך אך כן התכוון לגעת ביין, ולכן היין אסור בהנאה. ויש אומרים שזה דווקא אם ממש התכוון לנסך, אחרת אי אפשר לדרוש ממנו לשלם שהרי זה היזק שאינו ניכר שנעשה בטעות. ואחרים אומרים שגם ללא שכיוון לנסך אמנם לא ניתן לדרוש שישלם אבל אם משלם – מותר לקבל כי נחשב כתשלום על נזק.
