לעילוי נשמת הרבנית דינה הכהן זצ"ל,
אוהבת תורה, שזכתה ללמוד וללמד והעמידה תלמידות רבות. זכתה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.
ולהבדיל, לרפואת הלל בן רבקה, שיזכה ללמוד דף יומי עוד שנים רבות!
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי, מנחות דף נז
(נו: 4- עד נז: שליש תחתון)
ראינו במשנה (נה.) שלא רק שאסור להקריב מנחת חמץ, אלא יש גם לאו על עצם ההחמצה של המנחה (לפני הקמיצה), של הקומץ, ושל השיריים (וראינו שיש לאו על הלישה, העריכה והאפייה).
חלק א – ר' אמי: הניח שאור על העיסה והחמיצה מאליה – חייב
כלומר לא רק על לישה חייב (שזאת פעולה ממש),
אלא אפילו בהנחת שאור, אפילו שברגע הפעולה (ההנחה) לא החמיצה עדיין – חייב,
כמו שבשבת הניח בשר על גחלים ונצלה מאליו חייב.
לגבי הדמיון לשבת –
- A. קשה – והרי בשבת אמר רי"ח שחייב רק אם היפך?
תשובה – ר' אמי התכוון שזה דומה ולא דומה:
זה דומה בזה שחייב גם כשנצלה מעצמו,
אבל לא דומה כי בשבת אכן צריך להפוך כדי שייצלה משני הצדדים.
- B. למה רי"ח אמר שצריך להפוך?
הרי אם לא נצלה בלי זה – זה פשיטא,
ואם לא, אז למה צריך?
תשובה:
אם נצלה מצד אחד לגמרי – אכן לא צריך להפוך.
אבל אם נצלה רק כבן דרוסאי – צריך שייצלה משני הצדדים כבן דרוסאי.
- C. רבא – השטח שצריך לצלות זה כגרוגרת
(ויש שתי גרסאות הפוכות של הדיון): - a. צריך גרוגרת במקום אחד (לא מצרפים 2-3 מקומות).
קשה – והרי אם קדח 2-3 חורים חייב, ולכאורה זה כי מצרפים? (שהרי בחור אחד אין שימוש).
תשובה – בקדיחה זה לא כי מצרפים,
אלא כי גם לחור קטן יש משמעות (בתור חור למנעול).
- b. מצרפים 2-3 מקומות לגרוגרת
ראיה – מהקדיחה שכן מצרפים.
דחיית הראיה – שם זה לא כי מצרפים אלא כי יש שימוש לחור אחד כנ"ל.
(נז. שליש תחתון)
חלק ב – המקור שאסור להחמיץ את המנחה והקומץ
המקור:
הפסוק במשנה – "כׇּל־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ…" (ב, י – במנחת מרחשת)
הברייתא מרחיבה –
אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' – הקומץ
כׇּל־הַמִּנְחָה – גם על כל המנחה (גם לפני הקמיצה וגם הקומץ)
כׇּל־הַמִּנְחָה – גם בשאר מנחות (הנקמצות)
אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' – כשרה ולא פסולה.
(נז. רבע תחתון)
דיונים על הדינים:
א. לגבי "כשרה ולא פסולה" –
(כאמור במשנה – אם גם לש חמץ וגם אפה חמץ – חייב על שניהם).
בעי רב פפא – אם חימצה (-לש), ויצאה, ואז חזר וחימצה (-אפה) – האם חייב גם על החימוץ השני?
מצד אחד – אולי מתעלמים מהחימוץ השני,
כיוון שנפסלה גם ביוצא, אז ההחמצה השנייה היא כבר על מנחה פסולה ופטור עליה,
מצד שני – אולי מתעלמים מההוצאה,
כי כיוון שכבר נפסלה בחימוץ הראשון, ההוצאה לא הוסיפה פסול, ואז החימוץ השני כן נחשב וחייב.
תיקו.
(נז. 7-)
ב. לגבי "אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה'" – שהכוונה לקומץ,
שואל רב מרי – מה אם כבר העלה את הקומץ למזבח אבל עוד אל שם באש, ואז החמיץ,
האם נחשב שכבר הקריב ואז כבר פטור?
תיקו.
ג. אם מ"המנחה" לומדים שגם המנחה לפני (ואחרי) הקמיצה, אז למה בעצם צריך את "אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה'"?
לכדתניא – לרבות מנחות שלא נקמצות (ולכן שונות ממנחת מרחשת שבפסוק) –
רי"ס הגלילי – מנחת נסכים, שעולה כליל.
ר"ע – לחם הפנים, שנאכלת כולה.
(נז. 1-)
חלק ג – הרחבה על איסור החימוץ במנחת נסכים ולחם הפנים
א. לגבי מנחת נסכים –
הרי במנחת נסכים יש הרבה שמן, ולכן לא היה צריך לשים מים,
ושמן (מי פירות) הרי לא מחמיץ, אז למה צריך לומר שיש איסור?
תשובה – אמנם לא צריך לשים מים, אבל מותר (יחד עם השמן),
ולכן צריך לשמור שלא יחמיץ.
(נז: 3+)
ב. לגבי לחם הפנים –
הרי לחם הפנים לא התקדש (בקדושת הגוף) אלא לאחר האפייה.
לפני שהתקדש – לא שייך איסור חימוץ,
ואילו אחרי שהתקדש (וכבר נאפה) – כבר א"א להחמיץ פיזית?
למה התקדש רק אחרי האפייה –
כי המנחה בהתחלה רק קדושת דמים.
כששמים בכלי שרת – מתקדש בקדושת הגוף.
ברוב המנחות, שיש שמן – שמו בכלי שרת שמקבל גם לח (שמן), וזה ודאי מקדש.
אבל בלחם הפנים אין שמן, ולכן שמו בכלי שרת שמקבל עשרון קמח יבש – ולפי ר"ע כלי שמקבל רק יבש לא מקדש!
עונה רי"ח – נהפוך את הדעות, ורי"ס הגלילי הוא שאמר את לחם הפנים, ולדעתו כלי יבש כן מקדש.
(נז: 9+)
דיונים:
- A. רי"ח לשיטתו, שאמר זאת עוד פעם:
שרי"ס הגלילי אמר כר' יאשיה, שכלי ליבש כן מקדש:
"וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם" (במדבר ז, א) – בא למעט:
ר' יאשיה (כרי"ס הגלילי)
כלי לח – מקדש מבפנים ומבחוץ
כלי יבש – מקדש אבל רק מבפנים
ר' יונתן –
כלי לח – רק מבפנים
כלי יבש – לא מקדש כלל
(לומד משתי הלחם של שבועות –
"חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה׳" – שמתקדשים רק באפייה בתנור אבל לא לפני כן, כי לא ניתנו בכלי לח).
(ור"ע –
כלי לח – מבפנים ומבחוץ
כלי יבש – לא מקדש כלל)
(נז: באמצע)
[למה רי"ח לא אמר גם שר"ע כר' יונתן? (שיבש לא מקדש)
תשובה – כי הם לא ממש אותו דבר (לגבי לח).
(נז: אחרי האמצע)
- B. שואל רב פפא – למה אתה אומר שלא שמו את לחם הפנים בכלי לח, הרי אמנם אין שמן אבל יש מים?
תשובה – אפשר ללוש בכלי של חול,
קשה – אם אפשר לעשות גם בכלי של חול, אז אולי מה שכתוב בשתי הלחם שמתקדש רק באפייה זה רק במקרה שלשו בכלי חול, אבל אם היו שמים בכלי שרת (גם יבש) היה מתקדש?
תשובה –
בשתי הלחם אי אפשר לבחור, כי כתוב שצריך עשרון – כלומר כלי שרת של עשרון.
אבל בלישה של לחם הפנים במים אפשר לבחור בכלי של חול, כי לא כתוב בשום מקום שצריך ללוש בכלי.
