מנחות מ – שיעור הדף היומי

לעילוי נשמת שמחה ב"ר חיים יצחק ז"ל ואשתו טובה בת שלמה ז"ל
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי, מנחות דף לט

(לח: 3- עד לט: 1-)

מושגים –

גדיל – החלק בציצית שקרוב לבגד ובו כורכים חלק מהחוטים

הענפים – הציציות שמתפזרות כל אחת לעצמה אחרי הגדיל

חוליות – בגדיל כורכים כמה כריכות ואז קושרים, ושוב כורכים ושוב קושרים וכו' – כל חלק כזה בין שתי קשירות הוא חוליה.

חלק א – המשך הגרדומין

תזכורת – בני ר' חייא – "גרדומי תכלת (או לבן) – כשרים".
כלומר, בהתחלה צריך להכניס אורך של 12 אגודלים אחרי הגדיל.
אבל אח"כ אם 2 נקרעו ונשאר רק "גרדומין" (כדי עניבה) – בדיעבד כשר.

א. רבא – יוצא מכאן שחייבים לקשור כשר כפול על כל חוליא וחוליא בגדיל (מדרבנן)
(באמת רבא מוכיח שצריך לפחות עוד קשר אחד באמצע הגדיל, ולא רק בתחילתו וסופו).

כי אם נקרע, ונשאר רק כדי עניבה, זה כל כך קצר שעם הזמן זה יפרום את הקשר העליון (הכי רחוק מהבגד). ואם נאמר שאין באמצע הגדיל קשר נוסף – כל הגדיל ייפרם.

אלא מכאן שיש עוד קשר באמצע הגדיל, והוא לא ייפרם כי עד אליו החוט כבר מספיק ארוך.

דחייה – אולי לא חייבים עוד קשר,
ומה שהתירו בגרדומין זה רק אם כן עשו עוד קשר, ואם לא – אז באמת יאסרו גרדומין שמא הכל ייפרם.

(לט. 1+)

ב. אגב – רבא גם מוכיח שצריכים קשר כפול (לפחות אחד) מדאורייתא

מזה שצריך לימוד מיוחד להתיר בציצית צמר עם פשתן (דברים כב – לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ…").
והרי אם זה לא קשור – אז גם ככה אין בעיית כלאיים.

(לט. 5+)

ג. רב – נפסק החוט מעיקרו פסול

איתיביה – ממה שכבר אמרנו –
בתחילת הכנת הציצית צריך 12 אגודלים,
אך אח"כ אם החוט נפסק – "שיריו וגרדומיו כלשהו".

ולכאורה הכוונה –
שייריו – שנשאר חלק מהחוט,
וגרדומיו – שנפסק מעיקרו, וכתוב שכשר!

דחייה – הכוונה כמו שתמיד הבנו –
רק אם נשאר גרדומים באורך כלשהו (=כדי עניבה) כשר,
אך נפסק מעיקרו – פסול.[1]

(לט. שליש)

חלק ב – הגדיל והכריכות

(שימו לב שהרבה פעמים כשכתוב כאן בגמרא תכלת – הכוונה פשוט לציצית (לבן ותכלת))

א. רבה בשם רב – החוט של כרך עולה מן המניין ולא צריך לזה חוט תשיעי/חמישי.

(רב יוסף – זה לא רב אלא שמואל).

ב. מה אורך הגדיל (הכרוך) –

1. A. בשם רב –
   לכתחילה – שליש כרוך, שני שליש ענף
   אך אם כרך יותר (רובה), או פחות (אפילו חוליה אחת – מינימום 3 כריכות) – כשר.

(זה בניגוד לרבא לעיל שאמר שצריך לפחות עוד קשר באמצע הגדיל, כלומר 2 חוליות).

(נדלג לט. רבע תחתון ל3-)

1. B. ואם עשה הכל גדיל (סיפור על אדם שעשה כך) –

רב – לא יאה,

בתורה כתוב גם פתיל וגם גדיל, וצריך את שניהם:
בבמדבר טז – וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת
ובדברים כב – גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ,

(ואגב, מ"גדילים" לומדים גם שצריך 4 חוטים, כי כל גדיל הוא קליעה של 2, וכתוב שני גדילים – סה"כ 4).

רבה בב"ח – יאה

בתורה כתוב גם פתיל וגם גדיל, ומכאן שאפשר או זה או זה:
בבמדבר טז – וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת
ובדברים כב – גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ

(חזרה מלט: 8+ ל – לט. רבע תחתון)

ג. כמה חוליות –

נזכיר – בדיעבד –

רבה בב"ח – לא צריך בכלל גדיל!
רב – אפילו חוליה אחת של 3 כריכות
רבא (בחלק א) – לפחות 2 חוליות (קשר, כריכות, קשר, כריכות, קשר)

אך כמה לכתחילה – בין 7 ל13 (כנגד שבעה רקיעים עם 6 הרווחים ביניהם).

(כפי שאכן נהוג היום למי שעושה תכלת לפי הרמב"ם – 7 או 13 חוליות)

(ויש מסבירים שהכוונה למספר הכריכות בכל חולייה וכפי שאנחנו (אשכנזים) אכן עושים בלי תכלת – 7,8,11,13)

(לט. 6-)

ד. סדר הכריכה –

מתחיל בלבן (כמו שראינו אתמול – וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת)

וגם מסיים בלבן (כי הלבן קדוש יותר (שהרי מתחילין בו), ומעלין בקודש ואין מורידין).

(דילוג על מה שראינו לט. 3- עד לט: 8+)

חלק ג – החומרים של הבגד והציצית

(נקדים – זה שהבגד יכול להיות צמר או פשתן – זה ברור לגמרא).

א. הציצית –

התכלת – זה ודאי חוטי צמר צבועים בתכלת.

אך הלבן –

לאותו מין (צמר לצמר ופשתן לפשתן) –

זה ודאי טוב (כמו שראינו אתמול לגבי הצבע – "וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת").

אך האם אפשר גם לא מאותו מין –

צמר לבגד פשתן – שמואל מכשיר (כפי שהתכלת הוא מצמר).

פשתן לבגד צמר – איבעיא להו –

מצד אחד אסור – כי אולי שמואל התיר דווקא בצמר, שהותר גם בתכלת.

מצד שני מותר – שהרי בלימוד של כלאיים בציצית (לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ…" (דברים כב)) – לכאורה הכוונה לשני הכיוונים (או צמר לפשתן או פשתן לצמר)

ת"ש – שכך אמר רחבה בשם רב יהודה.
שאפשר צמר בפשתן ופשתן בצמר.

(לט: מעל האמצע)

ב. שיראין (משי)

לגבי בגד משי –

רחבה-ר"י (כאמור), ובהמשך גם רבא – חייב בציצית,

(אמר זאת לגבי שחוטי צמר ופשתן פוטרים בבגד שיראין (אפילו שהם כלאיים))

אך ר"נ – פטור מציצית

1. A. איתיביה רבא –
   ברייתא מפורשת: השיראין, והכלך והסריקין (סוגי משי) חייבים.

תשובה – מדרבנן.

והרי בהמשך כתוב "וכולן – חוטי צמר ופשתים פוטרים בהם",
ואם זה דרבנן אז אסור כלאיים.

תשובה – הכוונה או צמר או פשתים.

(לט: שליש תחתון)

1. B. ראיית ר"נ מהברייתא (הכי נמי מסתברא)
   שהרי הברייתא ממשיכה ואומרת שחוטי משי פוטרים במינן (בגד משי) ולא בבגד צמר/פשתן, וזה ברור שלא יכול להיות מהתורה!

דחיית הראיה – כמו רבא:
בגד משי זה כן מהתורה,
ויש הבדל לגבי החוטים –

חוטי צמר/פשתן – פוטרים כל בגד, גם משי

(בדברים – בפסוקים של שעטנז וציצית מוזכרים רק צמר ופשתן)

חוטי משי – פוטרים רק במשי

(בבמדבר – "ציצית הכנף" – שיהיה ממין הכנף, וכל סוג של חומר).

(לט: 😎

1. C. המקור של ר"נ שמשי דרבנן –
   תנא דבי רי"ש – "וְהַבֶּגֶד כִּי־יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים" (ויקרא יג, מז) – מכאן שכל סתם "בגד" זה או צמר או פשתים ("וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (במדבר טו).

אביי – יש ברייתא אחרת של תנא דבי רי"ש שחולקת –
שלומד מה"או" בצרעת לרבות שאר בדים – צמר גמלים, ארנבים, עיזים ומשי.

(מחר נראה שבעצם גם החיוב בבגד פשתן לא מובן מאליו – ב"ש אומרים שפטור)

[1] לא מובן לי – אם גם כשנפסק אחרי הגדיל ולא נשאר כדי עניבה – פסול, למה רב לא הזכיר את זה אלא רק הזכיר שאם נפסק מעיקר (סמוך לבגד) פסול?