לעילוי נשמת ר' ישראל צבי בן משה שטרן
תלמיד חכם, למד ולימד שיעורים רבים וביניהם את הש"ס, נהנה מיגיע כפו, איש אמת וירא שמיים
ולעילוי נשמת גרשון בן יצחק מאיר ז"ל ולעילוי נשמת יצחק מאיר בן גרשון ז"ל
להקדשת שיעור ליחצו כאן
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי, מנחות דף מה
(מד: במשנה למטה – מה: 1-)
הקדמה – קרבנות המוספים
א. קרבנות המוסף בפרשת פנחס (במדבר כח)
חטאת: שעיר,
עולה: שבעה כבשים, איל אחד, ופרים:
פסח, שבועות, ראש חודש – שני פרים,
ראש השנה, יום כיפור שמיני עצרת – פר אחד.
(בסוכות הכל יוצא דופן: פרים – 13 עד 7, 2 אילים, 14 כבשים).
ב. בשבועות יש סט נוסף של קרבנות שבאים עם שתי הלחם (ויקרא כג, פרשת אמור)
חטאת: שעיר,
עולה: שבעה כבשים, שני אילים, פר אחד
שלמים: שני כבשים
מנחה: שתי הלחם
נסכם לגבי שבועות:
חטאת – בשניהם שעיר 1
עולות – בשניהם 7 כבשים,
לגבי האיל והפרים –
במוסף (בבמדבר) – איל אחד, שני פרים
בשתי הלחם (ויקרא) – שני אילים, פר אחד.
(מה: שורה 5 אחרי המשנה ועד השליש התחתון)
מניין שאלו באמת שני סטים נפרדים? (ולא שהתורה פשוט חזרה על אותן הקרבנות)
(כתוב "ר"ע אומר" אבל מוחקים את זה).
כיוון שמספר הפרים והאילים שונה – מכאן שאלו שני סטים.
שאלות:
- אולי הפרים והאילים סטים נפרדים, אבל הכבשים אותם סט?
תשובה – כיוון שאלו סטים נפרדים, גם הכבשים נפרדים
- אולי גם הפרים והאילים לא סטים נפרדים, אלא מביא או כך או כך?
תשובה – כיוון שהסדר שלהם בפסוקים שונה – מכאן שהם שונים:
בויקרא – שבעה כבשים, פר אחד, שני אילים
בבמדבר – שני פרים, אחד, שבעה כבשים
(חזרה למשנה בסוף מד:)
חלק א – הפרים, האילים והכבשים של המועדים לא מעכבים זה את זה
א. קשה – במה מדובר לגבי האילים –
אם בראש חודש, עצרת (של במדבר), (ופסח) – יש רק איל אחד
ואם הכוונה לסוכות או עצרת (של ויקרא) – אכן יש שני אילים, אבל הם מעכבים! (בסוכות – "כמשפט/ם", בעצרת – "יהיו" ("וְהִקְרַבְתֶּם עַל־הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן־בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ…" (ויקרא כג, יח))
תשובה – צריך לחלק:
(ואמנם זה קצת קשה שזה שני סוגים של "לא מעכבים", אבל לא נורא)
לגבי האילים – הכוונה לגבי בין שני הסטים של שבועות: שהאיל של במדבר לא מעכבים את האילים של ויקרא ולהפך.
אבל לגבי הפרים והכבשים – הכוונה גם שלא מעכבים בתוך אותו הסט (חוץ מסוכות שכאמור מעכבים).
(מה. 9+)
ב. ברייתא – מקור שהמוספים לא מעכבים זה את זה –
(חוץ מ, כאמור, יוצאי הדופן – סוכות, ושני האילים של שבועות בויקרא)
יחזקאל מו, ו-ז –
"וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן־בָּקָר תְּמִימִם וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂים וָאַיִל תְּמִימִם יִהְיוּ.
וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה".
והרי בראש חודש מקריבים איל אחד, שני פרים ושבעה כבשים?
אלא בא ללמד שלא מעכבים,
ואם יש לו פחות (פר אחד, או שישה כבשים ומטה ("כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ") יקריב,
אך עדיין מצווה להדר ולהביא כמה שיותר (לכן כתוב שישה, ולא רק "כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ").
הברייתא מסיימת שלומדים מ"יִהְיוּ" שכן מעכבים,
אך רש"י מבאר – אם כבר יש להם את המספר הנכון, אז חייבים להקריב את כולם.
(דילוג על ענייני יחזקאל: מה. מעל האמצע עד 6-)
ג. ר"ש במשנה – אם יש מספיק כסף לכל הפרים או לפר עוד עם נסכיו – עדיף עם הנסכים
(ר"ש לא בהכרח חולק על ת"ק, ודווקא מסתדר איתו, כי כאמור – הפרים לא מעכבים)
מקור – אותם פסוקים ביחזקאל (מו, ו-ז) –
"וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן־בָּקָר תְּמִימִם וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂים וָאַיִל תְּמִימִם יִהְיוּ.
וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל (איפה = מידה מסוימת) יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה".
והרי מידת הסולת לפר ולאיל שונה? (פר – 3 עשרונים, איל – 2 עשרונים)
אלא הכוונה לדעת ר"ש – שעדיף להביא פר/איל אחד והאיפה שלו, מאשר עוד פרים.
(מה: במשנה)
חלק ב – עיכובים בקרבנות של שתי הלחם בעצרת של ספר ויקרא
תזכורת לרשימת קרבנות (ויקרא) –
חטאת: שעיר,
עולה: שבעה כבשים, שני אילים, פר אחד
שלמים: שני כבשים
מנחה: שתי הלחם
א. המשנה:
שאר הקרבנות לא מעכבים את שתי הלחם ולהפך,
אבל לגבי שני הכבשים ושתי הלחם:
ר"ע – הלחם מעכב את הכבשים, הכבשים לא מעכבים את הלחם
בגמרא נראה את המקור לדעתו.
ר"ש בן ננס – להפך: הכבשים מעכבים את הלחם, הלחם לא מעכב את הכבשים.
למה?
- ר"ש בן ננס – כמו שבמדבר הקריבו את הכבשים ולא את שתי הלחם (שמביאים רק מתבואת ארץ ישראל).
- ר"ש (מסכים אך חולק על הטעם, שלדעתו גם את שני הכבשים לא הקריבו במדבר) –
נראה מי מתיר את מי:
הכבשים הם המתיר של שתי הלחם ושל עצמם (זורקים את הדם וזה מתיר את הקטרת האימורים ואכילת הבשר לכהנים).
ואילו שתי הלחם – ללא הכבשים אין להם מתיר.
- בגמרא נראה עוד הסבר.
ב. בגמרא – מניין לר"ש שלא הקריבו את הקרבנות שבויקרא עד הכניסה לארץ?
- A. ת"ר – "וְהִקְרַבְתֶּם עַל־הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן־בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ…" (ויקרא כג, יח)
מצד אחד לכאורה היינו אומרים – "עַל־הַלֶּחֶם" – שגם שאר הקרבנות תלויים בלחם ולהפך,
מצד שני בעצם לא – כי כיוון ש"על הלחם כתוב בהתחלה בולא בסוף, ואחריו כתוב "שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם" – משמע גם ללא הלחם – כמשנתנו.
אלא למה כתוב "עַל־הַלֶּחֶם" אם אפשר גם בלעדיו?
ר"ט – שלא נתחייבו בשאר הקרבנות אלא כשנכנסו לארץ ונתחייבו גם בלחם (כר"ש במשנתנו).
(מה: שורה 5 אחרי המשנה, ר"ע אומר (ומוחקים את "ר"ע אומר").
- B. הברייתא ממשיכה – ואולי הקרבנות בויקרא הם אותם קרבנות של במדבר, וכן קרבו במדבר?
תשובה – אלו שני סטים שונים של קרבנות (ופירטנו את זה בהקדמה).
(מה: שליש תחתון)
ג. עוד הסבר למחלוקת ר"ע ור"ש בן ננס –
בויקרא כג, כ –
"וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל־שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה' לַכֹּהֵן" –
"יהיו" מלמד שמשהו מעכב כאן –
ר"ע – זה מתייחס ללחם: שהלחם מעכב את הכבשים
בן ננס – זה מתייחס לכבשים: שהכבשים מעכבים את הלחם
למה כל אחד אומר כך:
- A. שניהם עושים גז"ש לפסוק אחר, אבל נחלקו לאיזה פסוק:
ר"ע – הכוונה שהלחם מעכב את הכבשים,
כי לומד מפסוק יז – "מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה…" – ששם הכוונה ללחם.
ולמה לא למד כר"ש בן ננס –
מעדיף ללמוד מהנושא שלנו (שתי הלחם – שניתנים לכהן), ולא מפסוק שבכלל מדבר על כבשי העולה!
ר"ש בן ננס – הכוונה לכבשים שמעכבים את שתי הלחם.
כי לומד מפסוק יח – "וְהִקְרַבְתֶּם עַל־הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן־בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַה'" – ושם הכוונה גם לכבשים (וכפי שכבר הזכרנו בחלק א שקרבנות העצרת מעכבים זה את זה)
(ואמנם שם מדובר על כבשי העולה, ולא לכבשי השלמים, אבל בכ"ז לומדים מעצם זה שזה כבשים).
ולמה לא למד כר"ע –
מעדיף ללמוד "יהיו" מ"יהיו" ולא מ"תהיינה"
(ואמנם עושים גזירות שוות גם כשזה לא בדיוק זהה, כמו ב"ושב הכהן" ו"בא הכהן", אבל כשאפשר – עדיף ביטוי זהה).
- B. זה לא מגז"ש אלא ממשמעות הפסוק עצמו (פסוק כ) –
"וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל־שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה' לַכֹּהֵן" –
"לַה' לַכֹּהֵן" –
ר"ע – הכוונה ללחם, שכולו הולך לכהן
שהרי לא כתוב "לה' ולכהן",
אלא הכוונה שנותנים לה' והוא נותן הכל לכהן.
ר"ש בן ננס – הכוונה לשני הכבשים (שלמים), שהולכים גם לה' וגם לכהן.
(חזרה מעמוד ב 1- לעמוד א מעל האמצע)
חלק ג – אגב – פסוקים מיחזקאל ששונים מהתורה
בחלק א הזכרנו את הפסוקים ביחזקאל מו, ו-ז, ששונים מהתורה ולמדנו מהשוני הזה כמה דינים,
"וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן־בָּקָר תְּמִימִם וְשֵׁשֶׁת כְּבָשִׂים וָאַיִל תְּמִימִם יִהְיוּ.
וְאֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה מִנְחָה וְלַכְּבָשִׂים כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה".
אגב זה נראה עוד פסוקים קשים ביחזקאל.
א. שלושה פסוקים שלכאורה סותרים את התורה:
- "כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹקִים בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקְדָּשׁ" (מה, יח)
והרי בר"ח מקריבים פר לעולה, לא לחטאת?
רי"ח (ור"י בברייתא) – אליהו הנביא יענה בעתיד.
רב אשי (ורי"ס בברייתא) – הכוונה לקרבנות המילואים שיקריבו בימי עזרא כשיחנכו את בית שני,
שכמו בימי משה – יקריבו ביום ה8 (שהיה בר"ח) עגל לחטאת.
- "כׇּל־נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן־הָעוֹף וּמִן־הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים" (מד, לא)
והרי לכולם אסור, לא רק לכהנים?
רי"ח (שוב) – אליהו הנביא יענה בעתיד.
רבינא – הכוונה שאפילו לכהנים אסור,
למרות שהם אוכלים את בשר העוף שנמלק (ולא נשחט).
- "וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי וְכִפַּרְתֶּם אֶת־הַבָּיִת" (מה, כ)
איזה קרבנן מביאים ב7 בניסן?
רי"ח – הכוונה לפר העלם דבר של ציבור:
בְּשִׁבְעָה – שמביאים כשחטאו רוב השבטים (7), אפילו שזה לא רוב הקהל (כאחת הדעות בהוריות ה.).
בַחֹדֶשׁ – שמביאים אותו כשבי"ד הורו דבר חדש כמו להתיר את החלב.
מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי – שלא רק הורו ("פתי" – העלם דבר) אלא שגם עשו על פיהם ("מאיש שוגה" – שגגת מעשה).[1]
(מה. 10-)
ב. אמירה כללית – רב יהודה-רב – זכור חנינא בן חזקיה לטוב,
כי רצו לגנוז את ספר יחזקאל בגלל הסתירות שבינו לתורה,
והוא לקח 300 גרבי שמן ועלה לעליית הגג ולא הפסיק עד שדרש את כל הסתירות.
[1] לא ברור לי אם יש דרשה זו למה צריך גם את הדרשה הקודמת ("חדש").
