מנחות מד – שיעור הדף היומי

לעילוי נשמת שמחה ב"ר חיים יצחק ז"ל ואשתו טובה בת שלמה ז"ל
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי, מנחות דף מד

(מד. 1+ עד מד: משנה שנייה למטה)

חלק א – עוד לגבי ציצית

א. ת"ר – חילזון –

גופו – דומה לים (הצבע)
וברייתו דומה לדג – שגדל במים
ויוצא ליבשה אחת ל70 שנה (אך גם בשאר הזמן ניתן להשיגו בצייד, אל זה קשה), ולכן הוא יקר.

ב. תניא – ר' נתן: על כל מצווה, אפילו קלה, יש שכר בעולם הזה (ועוד יותר שכר בעוה"ב, שלא ידוע מה הוא).
ומביא דוגמא מציצית שהיא קלה (רק מצוות עשה, קל לקיימה) מהסיפור הבא –

אדם שהיה זהיר בציצית בא לאישה זונה יקרה, וברגע האחרון הציצית טפחה על פניו ועצר,
והסביר לאישה שבפרשיית ציצית יש כפלות – "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם… אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" – ודורש: אני שעתיד להיפרע, ואני שעתיד לשלם שכר.

זה הרשים אותה, שאלה מי הוא ואיפה לומד,
ובאה לבית המדרש (של ר' חייא) וסיפרה את הסיפור וביקשה להתגייר וחיתן אותה עם האיש,

וזה מתן שכרו בעוה"ז – שזכה באישה ובמצעות של כסף וזהב ובכספה (שליש שנשאר לה).

(מד. 10-)

ג. רב יהודה – טלית שאולה

עד 30 יום – פטורה מציצית, אח"כ חייבת.

רוב הראשונים (ולא רש"י) –
טלית שאולה פטורה מהתורה (גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ" – שלך)
וחז"ל חייבו אחרי 30 – כי זה נראה שלו ואנשים יטעו.

וזה כמו מזוזה – עד 30 יום פטור, אח"כ חייב,

וגם כאן רוב הראשונים – מהתורה פטור, אלא שאחרי 30 חייבו כי יחשבו שזה שלו.
ובשכירות בארץ חייב מיד – משום יישוב ארץ ישראל (שלא בקלות יעזוב את הדירה כי כבר שילם על מזוזה, וגם יהיה קל יותר למצוא שוכרים כי יש כבר מזוזה).

(מד. 7-)

חלק ב – תפילין של יד/ראש לא מעכבות זו את זו (מהמשנה לח.)

א. רב חסדא –

1. A. בהתחלה אמר –
   דווקא שיש לו את שניהם, ושם אחד – יצא באחד,
   אבל אם אין לו את השני כלל – לא ישים כלל, גזירה שמא יפשע ויקנה רק אחד.

אך אמרו לו – באמת?!

1. B. ואז חזר בו –
   בכל מקרה ישים גם אחד אם אין ברירה.

ב. על חומרת מצוות תפילין (ועוד מצוות) –

רב ששת – מי שלא מניח תפילין עובר על 8 עשה – "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" X ארבעת הפרשיות (רש"י 1).

[ואגב –

1. מי שלא שם ציצית עובר על 5 עשה –

4 בבמדבר טו –

"דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת.

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־כׇּל־מִצְוֺת ה'…"

ועוד 1 בדברים כב –

"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ"

3. כהן שלא עולה לברך עובר על 3 עשה (במדבר ו) –

"…כֹּה תְבָרְכוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם… וְשָׂמוּ אֶת־שְׁמִי עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"

4. מי שלא שם מזוזה עובר על 2 עשה –

"וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" כתוב פעמיים – בשמע (דברים ו) ובוהיה אם שמוע (דברים יא)

ריש לקיש – מי שכן מניח תפילין מאריך ימים

ישעיהו לח – "אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם (שם ה' עליהם בתפילין) יִחְיוּ…".

(מד: במשנה למעלה)

חלב ג – משנה – דברים שלא מעכבים זה את זה במקדש

א. בנסכים – הסולת והשמן לא מעכבים את היין, ולהפך

[ברוב הקרבנות צריכים להביא גם מנחה (סולת ושמן) + יין. (ואפשר גם להביא בנדבה).
(המילה "נסכים" לפעמים מתייחסת לכל העסק, ולפעמים רק ליין, תלוי בהקשר).

ב. אגב – מה מביא קודם –

רבנן – קודם מנחה ואח"כ יין
רבי – קודם יין ואח"כ מנחה

מקורות:

1. רבנן – קודם מנחה ואח"כ יין
   "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם" (שכתוב הרבה בבמדבר כט במוספי סוכות), מיותר, ובא ללמד על הסדר.

ואילו מ"זֶבַח וּנְסָכִים" ילמדו את הדין של זעירי – שאפילו אם כבר שמו אותם בכלי שרת, לא התקדשו עד שחיטת הקרבן, וניתן עדיין להעבירם לטובת קרבן אחר.

רבי – קודם יין ואח"כ מנחה
"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ" (ויקרא כג, לז) – הנסכים (יין) באים ישר אחרי הזבח.

ואילו החזרה של "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם" – בא ללמד שאת המנחה והנסכים מקריבים אפילו אחרי יום ההקרבה –

אם נתן בכלי שרת לפני ההקרבה – חייבים להקריב באותו יום,
אם נתן בכלי שרת ביום, אבל אחרי הקרבת הקרבן – אפשר להקריבם בלילה
אם לא נתן בכלי שרת עד למחרת (או אפילו עשרה ימים) – מקריב ביום שנתן.

דחייה כל המקור – הרי גם רבנן וגם רבי צריכים מקור גם לדין החלופי של השני?
אלא באמת שניהם מסכימים שלומדים רק את הדין החלופי,
ואילו המקור לסדר הוא אחר:

2. רבנן – קודם מנחה ואח"כ יין
   מהפסוק של רבי לעיל – "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ" (ויקרא כג, לז) – שאחרי העולה מקריבים את מנחת הנסכים.

דחייה – מה רבי יעשה עם זה?

3. כשמביא את הנסכים עם הקרבן – לפי כולם קודם המנחה ואז היין ("עֹלָה וּמִנְחָה").
   אלא המחלוקת כשמביא את הנסכים לא באותו יום של הקרבן (ששם אותם בכלי שרת רק בימים שאח"כ) –

רבנן – קודם מנחה ואח"כ יין,
כי כמו שכשבאים עם הקרבן אז קודם המנחה,
גם כשבאים בפנ"ע – קודם המנחה.

רבי – קודם היין ואח"כ המנחה,
כי היין חשוב יותר שהלויים שרים עליהם.[1]

(ורק כשבאים עם הזבח מקדימים את המנחה – כי כיוון שכבר מקריבים את הקרבן על המזבח (אכילת מזבח), ממשיכים גם את המנחה שגם היא נאכלת על אש המזבח, בניגוד ליין שנשפכים לספלים).

(מד: רבע תחתון)

ג. בזריקת הדם – 4 הזריקות על המזבח החיצון לא מעכבות זו את זו, ואם נתן 1 – יצא
(בין בחטאת שצריך 4, ובין בשאר הקרבנות שצריך 2 שהן 4).

מקור – "וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹקֶיךָ" – אפילו שפיכה אחת.

[1] (אמנם שרים עליהם כשבאים עם קרבן, ואילו כאן שבאים בלי קרבן זה ספק (ערכין יב.), אבל כיוון שכשבאים עם קרבן שרים – זה מראה על חשיבותם)