לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו
בתוך שאר חולי ישראל
להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי, זבחים קיח
(קיח. שליש תחתון עד קיט. 5+)
חלק א – תקופת שילה
א. משכן שילה היה שילוב של קבוע וארעי – הקירות מאבנים, הגג מיריעות
מקור –
מצד אחד – "וַתְּבִאֵהוּ בֵּית ה׳ שִׁילֹה" (שמ"א א, כד)
מצד שני – "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם… וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר" (תהלים עח)
(קיח. 😎
ב. קודשים קלים אוכלים בכל הרואה
- A. מקורות:
- ר' אושעיא – דברים יב –
ט – כִּי לֹא־בָאתֶם עַד־עָתָּה אֶל־הַמְּנוּחָה וְאֶל־הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ – שילה
יג – הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכׇל־מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה" – ומדייקים: להקריב אסור בכל הרואה, אבל כן אוכלים בכל הרואה.
ואולי צריך לדייק – לא מקריבים אבל כן שוחטים?
עונה ר' ינאי – בפסוק הבא (יד) – כִּי אִם־בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ – גם שוחטים וגם מקריבים במשכן עצמו.
- רבי אבדימי בר חסא –
"וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה" (יהושע טז) – תאנה מלשון עצב (תאניה ואניה באיכה), שאחרי חורבן שילה כל מי שראה את המקום מרחוק התעצב, כי במקום זה היו אוכלים קודשים קלים. - ר' אבהו –
"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט) – עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו, יזכה שיאכלו כמלוא עיניה. - ר' יוסי בר"ח –
"וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה" (דברים לג) – שזכה שגם שונאיו (שאר השבטים שרואים את שילה מרחוק) מושפעים משילה ואוכלים קק"ל.
(קיח: 8+)
- B. דיני הראייה
- תנא (לפי גירסת מסורת הש"ס) – צריך לראות בלי שיהיה דבר מפסיק בין הרואה לשילה, ולדוגמא – מקום שנקרא מעון.
- רב פפא – מספיק שרואה מקצתו.
- שאלות –
– מה אם רואה רק בעמידה (האם מותר, האם צריך לאכול בעמידה או יכול בישיבה)?
– אם נמצא במקום שבשפת הנחל רואה, אבל תוך הנחל לא רואה?
תיקו.
(קיח: שליש)
ג. באיזה שבט היתה שילה
- A. רב דימי-רבי – בבנימין:
בשלושה מקומות שרתה שכינה על ישראל – שילה, נוב וגבעון, ירושלים,
וכולם בשבט בנימין, שנאמר – "לְבִנְיָמִן אָמַר… חֹפֵף עָלָיו כׇּל־הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים לג).
מקשה רב יוסף – זה היה באפרים – מהפסוק שראינו לעיל – "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר" (תהלים עח)?
עונה רב אדא – המשכן בבנימין, והסנהדרין באפרים (הפסוק בתהלים), על רצועה שיצאה מאפרים דרומה לתוך בנימין.[1]
כפי שגם במקדש –
המקדש היה בבנימין, והסנהדרין ביהודה, על רצועה שיצאה מיהודה לתוך בנימין.
(קיח: שליש תחתון)
- B. זו מחלוקת תנאים על הפסוק בדברים –
"חֹפֵף עָלָיו כׇּל־הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים לג) –
רבי (כאמור) – שילה בבנימין
חֹפֵף עָלָיו – עולם הזה (כולל שילה, נב וגבעון והמקדשות)
כׇּל־הַיּוֹם – ימות המשיח
וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן – עולם הבא.
ת"ק – שילה לא בבנימין
חֹפֵף עָלָיו – מקדש ראשון,
כׇּל־הַיּוֹם – מקדש שני
וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן – ימות המשיח
(קיח: רבע תחתון)
חלק ב – ת"ר – אורכם של התקופות השונות
אוהל מועד – 39
כי נבנה בשנה השנייה, ונשאר 39 עד הכניסה לארץ.
בגלגל – 14
7 שנות כיבוש –
בסוף שנות הכיבוש כלב מבקש את חברון, ואומר (יהושע יד) –
ז- "בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד־ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת־הָאָרֶץ",
י – …וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן־חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה׃
ונחשב:
מאז המרגלים עד הכניסה לארץ עברו 38 (לא כולל שנת המרגלים) – כלומר כלב היה בן 78 (40 + 38)
ואם אחרי שנות החלוקה הוא בן 85,
זה אומר ששנות החלוקה היו 7 שנים.
7 שנות חלוקה –
- סברא – אם הכיבוש 7 גם החלוקה 7
- פסוק ביחזקאל (מ, א) – בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר…"
מתי הפסוק נאמר?
לא יתכן שזה בראש השנה, כי זה בעשור לחודש,
אלא הכוונה ליו"כ של השנה הראשונה ליובל (ומכנה אותו ראש השנה). יוצא ש14 שנה אחרי החורבן היה יובל.
באיזה שנה לכניסה לארץ נחרב הבית –
בית המקדש נבנה 480 שנה אחרי יצא"מ,
כלומר 440 שנה אחרי הכניסה לארץ,
ובית המקדש עמד 410 שנים,
כלומר סה"כ 850 שנה אחרי הכניסה לארץ.
מתי היה היובל –
אם היו סופרים יובלות מהכניסה לארץ, זה בדיוק 17 יובלות (850/50=17), והחורבן היה צריך לצאת בשנת היובל.
אך כיוון שהיובל חל 14 שנה אחרי החוברן, זה אומר שהתחילו לספור יובלות רק 14 שנה אחרי הכניסה לארץ,
כלומר אחרי 14 שנות כיבוש וחלוקה, מש"ל.
שילה – 369
(את החישוב של זה עושים אחרי החישוב של נוב וגבעון)
כאמור, מהכניסה לארץ ועד בניית המקדש היו 440 שנה.
מזה נוריד את שאר התקופות – 440-14-57= 369
נוב וגבעון – 57 –
נוב וגבעון זה התקופה שבין חורבן שילה לבין בניין המקדש:
20 – אחרי חורבן שילה הארון היה 20 שנה בקריית יערים,
שהם: 10 של שמואל, 3 של שאול, 7 לדוד בחברון
33 – דוד מעלה את הארון לירושלים ומולך שם עוד 33 שנה
4 – שלמה בנו בנה את המקדש בשנה ה4,
אז בסה"כ – 20+33+4 = 57.
[1] קשה, שבמפות של ימינו של נחלות השבטים שילה ממש באמצע אפרים, ולא קרובה כלל לבנימין.
