להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)
להזמנת "דף מאיר" על מסכת הוריות – ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
סיכום הדף יומי, גמרא הוריות דף יח
(יז: מתחת לאמצע עד יח: שליש תחתון)
חלק א – המקור לפסול מחוסר בגדים
רי"ח (מקור א) – "וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם…" (שמות כט, ט) – בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם.
למה צריך גם מקור זה וגם עוד מקורות:
- 2. מקור ב – דתניא – גזירה שווה מחוסר בגדים משתויי יין (חוקה-חוקה)
(בבגדים כתוב בפסוק הנ"ל "לְחֻקַּת עוֹלָם",
וביין כתוב "יַיִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל…" (י, ט-י))
(ואגב, בברייתא זה גם המקור לשלא רחוץ ידיים ורגליים)
תשובה – מקור ב (בשתויי יין) עוסק בעבודות שלא רק שמחללות אלא גם מחייבות מיתה (בידי שמיים)[1] – בְּבֹאֲכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ" – שזה זריקת הדם, הקטרת הקומץ, וניסוך יין ומים[2],
לכן צריך את מקור א לעבודות שלא מחייבות מיתה בשתויי יין (קבלה והולכה)
אז עכשיו נשאל הפוך –
(בשביל מה צריך את מקור ב?)
וגם – מניין שבשתויי יין זה גם בשאר העבודות?
תשובה – בברייתא יש שני שלבים ועוד שלב בגמרא:
א – בהתחלה לא ידעו על הגז"ש, ולמדו את שתויי יין ממקור ב ("יין ושכר… להבדיל").
ב – אח"כ נודע על הגז"ש, והברייתא מתכוונת שכבר לא צריך את מקור ב, ולומדים בגז"ש לא משתויי יין למחוסר בגדים אלא להפך – ממחוסר בגדים לשתויי יין.
ג – שלב אחרון – אז מה לומדים ממקור ב ("יין ושכר… להבדיל")? שלא ילמד תורה לאחרים כשהוא שתוי.
(יח. באמצע)
- מקור ג +ד –
"וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּחַ… וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים" (ויקרא א, ז-ח),
הַכֹּהֵן+ הַכֹּהֲנִים מיותר,
ומלמדים שכה"ג שלבש בגדי כהן הדיוט, או כהן הדיוט שלבש בגדי כה"ג – עבודתו פסולה.
ברור לגמרא שמקורות אלו לא עומד בפנ"ע – כי לולי מקור א לא היינו יודעים שכהונה תלויה בבגדים.
אלא השאלה היא מה מקור ג+ד מוסיפים לנו?
תשובה:
מקור ג – שגם בעבודה שבדיעבד לא מעכבת את הכפרה (כמו הדלקת האש (אפשר להסתפק באש מן השמיים), או כמו הולכת האיברים) – לכתחילה צריך בגדים.
מקור ד – שגם אם לבש יותר בגדים פסול.
(יח. 4-)
חלק ב – בגדים מרושלים ומסולקים
ברייתא –
- A. מרושלים (ארוכים), מסולקים (קצרים), משוחקים (ישנים) – כשר.
- B. מספר לא נכון (שני אבנטים, או חיסר בגד) – פסול.
- C. תחבושת (חציצה) – פסול.
- D. מטושטשין (מלוכלכים), מקורעין – פסול ("לכבוד ולתפארת").
לגבי מרושלים ומסולקים –
א. בברייתא כאמור כשר,
אבל הגמרא מקשה מזה על שני אמוראים שפסלו – שמואל פסל מסולקים, ורב פסל גם מרושלים.
תשובות –
לגבי שמואל שפסל מסולקים – מתרץ רמי בר חמא –
אם זה קצר בבד – פסול
אם קיצר ע"י האבנט – כשר (כלומר מתעלמים מהאבנט).
לגבי מרושלים – שמואל לא הזכיר, ומשמע שכשר.
לגבי רב, שפסל בשניהם,
כאן יש בעיה –
כי בשביל לתרץ את מסולקים – צריך לומר שמתעלמים מהאבנט
ובשביל לתרץ את מרושלים – צריך לומר שהיה ארוך וקיצר ע"י אבנט – והאבנט נחשב גזור (מיגז).
עונה ר' זירא – רב באמת הכשיר רק במרושלים שקיצר ע"י אבנט,
ואילו בבגד מתאים שסילק ע"י אבנט – פסול, כי האבנט מקצר.
ב. יוצא שיש 2 מחלוקות בין רב ושמואל –
- לגבי מרושלים שלא קיצר –
שמואל – כשר, כפשט הברייתא (ושמואל לא עסק בזה)
רב – פסול, והברייתא שהכשירה זה כשסילק ע"י אבנט.
- האם מתעלמים מהאבנט או שנחשב מיגז גייז (גזור) –
שמואל – מתעלמים מהאבנט,
ולכן בגד מתאים שסילק ע"י אבנט – עדיין כשר,
בגד ארוך שקיצר – ודאי כשר (אפילו אם לא קיצר כשר)
רב – נחשב גזור
ולכן מתאים שסילק – פסול
ארוך שקיצר והתאים – כשר.
(יח: שליש)
ג. ר' ירמיה – המחלוקת לגבי מרושלים (שמואל – כשר, רב – פסול) היא מחלוקת תנאים –
לגבי ציצית –
בגד בעל 3 כנפות פטור – "על ארבע כנפות כסותך"
בגד בעל 5 כנפות –
ברייתא א – חייב ("אשר תכסה בה")
מציעה הגמרא – כשמואל,
שמתעלמים מהתוספת, כפי ששמואל מתעלם מהאורך של הבגד.
דוחה הגמרא – גם כרב,
שבדר"כ התוספת מפריעה, אבל כאן יש לימוד ("אשר תכסה") שמחייב גם ב5 כנפות.
ברייתא ב – גם פטור.
כרב, שלא מתעלמים מהתוספת והיא פוסלת.
[מה ברייתא ב לומדת מ"אשר תכסה בה" –
"וראיתם אותו" – פרט לכסות לילה,
"אשר תכסה" – לרבות כסות סומא (יותר סביר לרבות אותו, כי אחרים כן רואים
ואילו ברייתא א – תלמד מ"אשר"
ואילו ברייתא ב לא לומדת כלום מ"אשר")].
[1] את העבודות שמחייבות מיתה לומדים מפסול זר, לכן הגמרא מזכירה זר, אבל זה כך בכל הפסולים
[2] אז למה צריך את המקור משתויי יין? זה יתברר בהמשך הסוגיה.
