לעילוי נשמת זאב בן משה הלוי ז"ל שיום פטירתו כו אדר
ולהבדיל, לרפואת הלל בן רבקה, שיזכה ללמוד דף יומי עוד שנים רבות!
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי, מנחות דף סד
(סג: תחילת פרק ר' ישמעאל – סה. במשנה)
חלק א – האם מנסים לצמצם חילול שבת כשמותר לחלל?
(רוב המפרשים – מדאורייתא אין צורך לצמצמם ("הותרה", השאלה אם מדרבנן מצמצמים)
המשנה –
- A. הכמות שממנה מנפים את העומר –
העומר צריך להיות עשרון סולת (קמח). את העשרון הזה מנפים מהרבה יותר סולת, כשהסולת המובחרת היא דווקא הסולת העבה ולא הקמח הדק. את העומר היו מנפים ב13 נפות אחת אחרי השנייה, ורק מה שנשאר בסוף הוא הכי עבה ובו משתמשים.
רק בנפה האחרונה זה הפוך – ולקחו את מה שעבר את הנפה.
רי"ש –
בחול – מ5 סאים,
בשבת – מ3 סאים כדי לחסוך בחילול בקצירה וכו' (אפילו שזה אומר שבנפה האחרונה צריך לנפות יותר זמן כדי שיצא עשרון, וזה פחות מהודר כי כך משתמשים גם בסולת שיוצאת לא מיד בהתחלה).
רבא – זה כי מצמצמים חילול שבת (בקצירה, טחינה וכו'),
אפילו שזה יגרום שיצטרכו לנפות יותר זמן בניפוי האחרון.
רבנן – גם בחול מנפים מ3 – זה מספיק מהודר.
- B. כמה אנשים קוצרים את העומר – נראה בגמרא.
א. רי"ש הוא כמו תנא נוסף שגם אומר מצמצמים –
- רבה – כרי"ש בן רי"ח בן ברוקה –
יד ניסן שחל בשבת –
רי"ש בן ריחב"ב – מפשיט רק עד החזה (להוצאת האימורים), ואת השאר (לצורך אכילת הבשר) יפשיט במוצ"ש.
חכמים – מפשיט הכל כמו ביום חול
דחייה –
מצד אחד – אולי אצלנו מצמצמים (3) ואילו שם מפשיט הכל – שלא לבזות הקודשים
מצד שני – אולי שם מצמצמים ולא מפשיט הכל, כי המשך ההפשטה לא מועיל לקרבן עצמו אלא רק בשביל הבשר הנאכל,
ואצלנו לא מצמצמים (ועושה 5) – זה מהדר את הקרבן עצמו.
- ר' חנינא סגן הכהנים מהסיפא של משנתנו – בכמה אנשים קצרו את העומר?
בחול – ב3 אנשים עם 3 מגלים ל3 קופות, כדי לפרסם את הדבר שקוצרים את העומר למחרת יו"ט ולא למחרת שבת בראשית.
בשבת –
ר' חנינא סגן הכהנים – מצמצמים חילול – וקוצרים באחד,
ואילו רבנן – גם בשבת ב3 – לא מצמצמים בחילול.
דחייה –
מצד אחד – אולי אצלנו מצמצמים ובמספר הקוצרים לא – כי שם יש פרסומי מילתא ב3.
מצד שני – אולי שם מצמצמים (כי זה רק לטובת צורך חיצוני – פרסומי מילתא), ואילו אצלנו לא מצמצמים כי זה לטובת המצווה עצמה שתהיה יותר בהידור.
(סד. מעל האמצע)
- רב אשי – ר' יוסי –
משנה (ר"ה כא:) – האם עדים מחללים שבת כשירח נראה בעליל (וסביר שבי"ד עצמם או עדים אחרים שגרים בירושלים יוכלו להעיד בלי לחלל) –
רבנן – מחללים (לא מצמצמים חילול שבת)
רי"ס – לא מחללים (מצמצמים חילול שבת)
דחייה –
מצד אחד – אולי אצלנו מצמצמים ושם לא – כדי שלא להכשילם לעתיד לבוא (שלא יבואו גם כשלא נראה בעליל)
מצד שני – אולי שם מצמצמים ואצלנו לא –
כי אצלנו:
1. כבר ניתנה שבת להידחות (ממילא מחללים, אז אפשר להוסיף חילול)
2. זה צורך גבוה (קרבן).
(סד. מתחת לאמצע, איתמר)
ב. מקרים בהם חילל יותר מדי –
(בסעיף הראשון שאלנו מראש מה לעשות – האם לצמצם בחילול או לא.
בסעיף השני זה מקרים שאמור לחלל שבת ברמה X, והוא חילל יותר – האם חייב).
- A. היה צריך לשחוט בשבת למשל חטאת ר"ח אחת, ושחט שתיים –
רבה או רבי אמי – פטור על הראשונה, חייב על השנייה
מה החידוש – שאפילו אם:
- a. אם אחרי שחיטת השנייה, נשפך דם הראשונה, והשתמשו בשנייה. כי בשעת השחיטה של השנייה עוד לא נשפך הדם.
- b. אם לפני שחיטת השנייה נמצאה הראשונה כחושה, כי בדיעבד היא כשרה.
קשה – והרי רבה אמר שאם שחט את הראשונה הכחושה, שוחט לכתחילה את השנייה השמנה כי זה יותר מהודר!
תשובות – משנים את האמירה הראשונה:
- תמחוק משם את החידוש של כחושה.
- תמחוק משם את רבה, אלא זה רק ר' אמי.
(סד. שליש תחתון)
- B. שואל רבינא – עכשיו שראינו שלפי רבה שאם הראשונה כחושה שוחט עוד אחת,
מה אם שחטו את השנייה שלא כדין, ורק אח"כ גילו שהראשונה כחושה (למשל כחושה בבני מעיים, שלא ניתן לראות את זה עד שפתחו אותה)?
האם הולכים לפי מעשיו – ובפועל הרי באמת הראשונה כחושה ומותר היה לשחוט את השנייה,
או לפי מחשבתו – והוא מבחינתו עשה איסור
עונה רב אשי – זה כמו במקרה הבא:
נפל תינוק לים בשבת,
ואדם שם רשת והעלה דגים + התינוק –
רבא – חייב, כי התכוון לדגים, והולכים לפי מחשבתו.
רבה – פטור,
גירסא שנייה – כי הולכים לפי מעשיו, וגם במקרה של השחיטה פטור.
גירסא ראשונה – גם לרבה הולכים לפי מחשבתו, אלא ששם פטור כי מן הסתם שמע על התינוק וכיוון גם לזה,
אבל אצלנו רק התכוון לאיסור וחייב.
(סד. 6-)
- C. רבה – חולה שאמודוהו שצריך גרוגרת אחת,
ורצו 10 אנשים והביאו 10 גרוגרות, אפילו בזה אחר זה – כולם פטורים, כי לא ידעו.
[והרי מקודם רבה הלך לפי מעשיו (כדי לפטור את הדייג)?
תשובה – בה הולך תמיד לקולא – בין לפי הכוונה ובין לפי המעשה].
(סד. 3-)
- D. בעי רבא – חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות,
האם עדיף שתי גרוגרות שכל אחת על עוקץ נפרד (-2 קטיפות) – יותר מעשים, פחות בתוצאה
או שלוש גרוגרות שכולם על עוקץ אחד – פחות מעשים, יותר תוצאה – וכך מכריעה הגמרא.
(סד: במשנה)
חלק ב – משנה – מצווה להביא את העומר ממקום קרוב לירושלים
ורק אם אין שעורים שבשלו – יביאו מרחוק.
ומעשה שהביאו את העומר מגגות צריפין ואת שתי הלחם מבקעת בית סוכר.
א. למה צריך מקרוב –
- ויקרא ב, יד – "וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ" – רך ומל, ושלא יתקשה מהזמן שלוקח להביא אותו.
(סברא זו שייכת רק בעומר ולא בשתי הלחם)
- שאין מעבירין על המצווה
(סברא זו שייכת גם בשתי הלחם, וכפשט המשנה שגם אותן מביאים מקרוב).
ב. פירוט המעשה שבו הביאו מגגות צריפין
ת"ר – היתה מלחמת אחים בין הורקנוס מבחוץ (שנעזר ברומאים) ואריסטובלוס מבפנים (שניהם מבית חשמונאי)
והיו אלו שבחוץ מעלים כבשים לאלו שבפנים,
עד שיעץ להם זקן אחד להפסיק וכך ינצחו, והעלו במקום כבשים חזיר,
ונזדעזעה הארץ, וגזרו שלא ללמוד חכמה יוונית,
ולענייננו – זה הזמן שבו הביאו מרחוק כי כל התבואה באזור ירושלים נחרבה.
ומרחיבה הגמרא – תחילה לא ידעו מאיפה ישיגו שעורים וחיטים לעומר/שתי הלחם,
ולגבי שניהם בא אילם ועשה רמיזות: לעומר – הצביע על גג וצריף, לשתי הלחם על עין ועל סוכר (החור במשקוף הדלת),
והסביר להם "מרדכי" שהכוונה לגגות צריפין ולעין סוכר.
הרחבה לגבי מרדכי –
(רש"י – זה מרדכי מהמגילה, תוס' – זה מרדכי יותר מאוחר)
- עוד מקרה שידע להבין למה התכוונו:
שלוש נשים הביאו קינים,
וכל אחת הסבירה אחרת למה זה – לזיבתי, לימתי, לעונתי.
החכמים חשבו שכולן התכוונו לזיבה (חטאת ועולה),
זיבתי – כפשוטו, ימתי – שהיתה שופעת כמו ים, עונתי – שזה העונה שלה להביא קרבן זיבה (היום ה8).
אך מרדכי הסביר – התכוונו לעולות בתור תודה שניצלו –
זיבתי – שנרפאה מזיוותה, ימתי – שניצלה מהים, עונתי – שנרפאה ממחלת עיניים.
ובדקו עם הנשים והתברר שהוא צדק.
(סה. 1+)
- משנה בשקלים – לגבי אותו מרדכי –
- a. כינו אותו "פתחיה" – כי היה פותח דברים ודורשן
- b. ואמרו שהיה יודע 70 לשון – וגם בזה הכוונה שידע לבלול את הלשונות ולהבין את משמעותן (שהרי כל הסנהדרין ידעו 70 לשון)
- c. ולכן גם נקרא "בלשן" – "הַבָּאִים עִם־זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה עֲזַרְיָה רַעַמְיָה נַחֲמָנִי מׇרְדֳּכַי בִּלְשָׁן" (נחמיה ז)
